בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 124 (225) 01/12/98

באוויר העולם

ג'ון גלן: חי את היום

הנשיא ג'ון קנדי חשש לאבד את הגיבור הלאומי - ולכן קירקע אותו. למעשה, חזרתו של גלן לחלל נאסרה בפקודת הנשיא. ג'ון גלן פתח קריירה שנייה והיה לסנטור במשך 23 שנים. בחודש שעבר, בגיל 77, שב אל החלל כ"מבחנה אנושית" - נושא למחקר חללי בתופעות ההזדקנות

"אני מרגיש שכולנו צריכים לחיות את חיינו, כאילו כל יום הוא יומנו האחרון... ובכל מקרה, אנחנו תמיד מתאוששים ומנסים שוב ביום שאחרי". כך העיד ג'ון גלן, אסטרונאוט וגיבור אמריקאי, בפני ועדת הסנאט של ארה"ב, שבוע לאחר טיסתו לחלל בפברואר 1962.
למרות שהיה האמריקאי השלישי בחלל, גלן היה, ללא ספק, האסטרונאוט הנערץ ביותר. כמו ניל ארמסטרונג, שצעד לראשונה על הירח שמונה שנים מאוחר יותר, השתייך גלן לקבוצה המצומצמת של אנשים, שזכו למצעד ראווה ברחובות ניו-יורק.
את הדבקות בפילוסופיית החיים שלו, לנסות שוב ושוב ולחיות את היום במלואו, הוכיח גלן שוב, הפעם בגיל 77. מצויד בתואר סנטור של ארה"ב, המון נחישות ובתמיכת רובו המכריע של העם האמריקאי, הצליח גלן לחזור לחלל באחת המשימות המתוקשרות ומעוררות המחלוקת בהיסטוריה של ארה"ב.
בטיסתו הראשונה לחלל, הקיף גלן את כדור-הארץ שלוש פעמים ובילה בחלל כמעט חמש שעות, דחוס בתוך כיסא צפוף בחללית "ג'מיני-7". ב-29 לאוקטובר השנה המריא לחלל בשנית, הפעם במעבורת חלל מרווחת יחסית, מלווה בשישה אסטרונאוטים נוספים. ב-STS-95 , השם של משימתו החדשה, שהה גלן קרוב לתשעה ימים בחלל והחל מהיום הראשון - החיוך שעל פניו לא הפסיק להתרחב.
הדרך חזרה לחלל לא היתה קלה כלל עבור הגיבור האמריקאי. הסיבה שלא חזר לטיסות נוספות עד השנה, טמונה בכך שהיה גיבור לאומי. מסתבר, שהנשיא ג'ון קנדי חשש שיאבד את הגיבור היקר כל-כך לארה"ב במשימת חלל ולכן אסר על חזרתו לחלל.
גלן פרש משורות האסטרונאוטים של נאס"א ולאחר קריירה עיסקית קצרה נכנס לעולם הפוליטיקה ושירת כסנטור של מדינת אוהיו במשך 23 שנים.
הסיבה הרשמית לחזרתו של גלן לחלל נעוצה במחקר חדש וחשוב בנושא מחלות הזדקנות. מדעני נאס"א גילו, שלאחר שהות של מספר ימים בחלל, עובר גוף האדם מספר שינויים פיזיולוגיים כתוצאה מתנאי חוסר כוח המשיכה. למרות שלאחר החזרה לכדור-הארץ מתאקלם שוב גופם של האסטרונאוטים, הרי שככל שהשהייה בחלל ארוכה יותר, כך לוקח יותר זמן לגוף "לחזור לעצמו".
אותם שינויים, כך הוכח, זהים לסימפטומים רבים של מחלות המאפיינות את האוכלוסייה הבוגרת. תופעות כמו ירידה בנפח הדם בגוף, הצטמקות הלב, היחלשות המערכת החיסונית, ניוון שרירים, בריחת סידן והיחלשות העצמות, כולן פוגעות באסטרונאוטים, כמו גם באחוז ניכר של קשישים. כדי ללמוד יותר על התופעה ולסייע בפתרון הבעיה, הוצע לשלוח קשיש לחלל. ואם כבר לשלוח קשיש למרחבי הקוסמוס, מי יותר מתאים מאדם שכבר היה שם ושמצבו הרפואי טוב כשל אדם במחצית גילו?
ביום השיגור הצטופפו מאות אלפי צופים לאורך חוף קוקו וקייפ-קנברל שבפלורידה, מקומו של מרכז החלל ע"ש קנדי, האתר ממנו משוגרות מעבורות החלל למסלול. אורח הכבוד בשיגור היה הנשיא קלינטון. אגב, הפעם האחרונה שבה נכח נשיא ארה"ב בשיגור היתה בשנת 1969 במשימת "אפולו-12", השנייה בסידרת הטיסות לירח.
ומה עשה גלן כשחזר סוף סוף לחלל? רבים, כולל גלן עצמו, הגדירו את תפקידו בחללית כ"מבחנה אנושית". הביטוי מרמז בעיקר על הכמות העצומה של הבדיקות הרפואיות אותן עבר בזמן שהותו בחלל. במשך כל המשימה חובר גלן לשורה של מכשירים, שתיעדו את פעימות לבו, נפח דמו ואפילו את דפוסי השינה שלו. גלן הדביק את התואר "ערפדים" לחבריו לטיסה שלקחו ממנו מספר רב של בדיקות דם מדי יום. האמת היא שנעשו כל-כך הרבה בדיקות דם, שגלן פשוט הסתובב עם וונפלון בזרועו במשך תשעת ימי המשימה, כדי למנוע דקירות מחודשות כל פעם.
גלן גם פיקח על עשרות ניסויים אחרים, שנעשו במעבורת החלל והשתתף ב"עבודות הבית" הרגילות ובתורנויות בהן התחלקו אנשי המשימה. בניגוד למשימתו הראשונה בה היה המפקד של עצמו, הפעם גלן היה האחרון בשרשרת הפיקוד במעבורת החלל. מפקד המשימה, טייס המעבורת ומומחי המשימה היו כולם "מעל" גלן בהיררכיה של מעבורת החלל. לגלן זה כלל לא הפריע. קהילת המדענים והרופאים קיבלה מידע רב, נאס"א זכתה לעניין ציבורי מחודש בתוכנית החלל, תמיכה לה היא זקוקה נואשת בעידן התקציבים המידלדלים.
גלן עצמו, שהתעקש שאנשי הצוות יקראו לו ג'ון ולא "סנטור", נראה מאושר מתמיד כאשר בחן בעניין את המעבורת "דיסקברי", שהיתה ביתו במשך תשעה ימים בהם הגשים את חלומו הישן - לחזור ולרחף בחלל.

מסורת, מסורת

למרות שעברו שינויים רבים על סוכנות החלל האמריקאית ב-30 השנים האחרונות, גילה ג'ון גלן שישנם דברים שלעולם אינם משתנים. מסורת ארוכה של מנהגים וטקסים, שמקורם עוד בימי הטיסות הראשונות לחלל, ממשיכים להתנהל בקפדנות עד עצם היום הזה.
הפולחן מתחיל כבר 24 שעות לפני השיגור, כאשר דגל ענק של ארה"ב נתלה במרכז הבקרה שממנו מנוהלות משימות המעבורת. טקס הנפת הדגל התחיל בשנת 1988 במשימה הראשונה אחרי אסון צ'לנג'ר. ה"חוקים" מאוד קפדניים ואסור בשום אופן להוריד את הדגל עד שהמעבורת נוחתת בביטחה בתום המשימה.
רצף המנהגים נכנס לפעילות מוגברת בשעות המקדימות לשיגור. בטקס, שמקורו עוד בתחילת ימי תוכנית החלל האמריקאית, מוגשת לאסטרונאוטים עוגה גדולה בצורת סמל המשימה. את העוגה אסור לחתוך או לאכול, כמובן. אחרי הצגת העוגה, מתחילה ארוחת-הבוקר המסורתית של האסטרונאוטים, שיכולה להיות גם בערב, תלוי במועד השיגור. ארוחת-הבוקר חייבת לכלול שני פריטים "קלילים", חביתה וסטייק. מסתבר שמקור ארוחת-הבוקר נעוץ עוד בימי התהילה של טייסי הניסוי האמריקאים בתקופת שבירת מחסום הקול.
ארוחה מיוחדת אינה נחלתם של האסטרונאוטים בלבד. אחרי כל שיגור מוצלח, מתאספים צוותי הקרקע והבקרה לארוחה משלהם, שכוללת שעועית מבושלת עם בשר ובצל, לצד לחם תירס.
אחרי שראו את העוגה ואכלו לשובע, עוברים האסטרונאוטים למשחק קלפים, כשהם כבר לבושים בחליפות הלחץ. המשחק הוא ללא ספק אחד מהמנהגים המוזרים ביותר. המסורת קובעת, שכל צוות המשימה ננעל בתוך חדר וחמישה קלפים מחולקים לכל אסטרונאוט. איש הצוות, שסך הקלפים שלו הוא הנמוך ביותר, מפסיד. הצוות לא יוצא מהחדר הנעול כל עוד מפקד המעבורת לא מפסיד במשחק. אחרי הכל, מסורת היא מסורת.

עוד באותו מדור

חלל עמוק 1

לא, זו לא שמה של סידרת מדע בידיוני חדשה, אלא של חללית המחקר הראשונה בתוכנית האלף החדשה New Millennium של נאס"א. "חלל עמוק-1" שוגרה בהצלחה על טיל דלתא-2 ב-24 לאוקטובר השנה.

מנוע חדש יאפשר טיסות מסחריות בחלל

מדעני מרכז מרשל לטיסות חלל של סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, סיימו לאחרונה סידרת מיבדקים למנוע רקטי מסוג חדש, שיוזיל משמעותית את מחיר הטיסה לחלל. המנוע הרקטי החדש, שקרוי "מנוע נושם אוויר", עתיד לנצל את החמצן שבאוויר לשריפת דלק ובכך לחסוך בצורך לשלב מכלי חמצן בגוף רכב השיגור.