בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 131 (232) 01/02/00

כתבות

לא על הסטיק לבדו

תגיות: מערך הכטב"ם

רק לפני שנה וחצי אחרי שנים רבות של הפעלת מזל"טים בחיל-האוויר הוקם בית-ספר להטסת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מ). בקורס שתי מגמות: המטיסים, האחראים על ההמראה והנחיתה והמפעילים, האחראים על תפעול הכטב"מ בזמן הפעילות המבצעית. ומה עושים בסופי שבוע, אחרי הלימודים והאימונים המפרכים? מטיסים טיסנים, אלא מה

ענת וושלר צילום: גולן מקס

לפני שנה וחצי הוקם, אי שם בצפון, בית-הספר לכלי טיס בלתי-מאוישים (כטב"מ). מטרתו: להכשיר את לוחמי הכטב"מ, הם מטיסי המזל"טים של העתיד. עד להקמת בית-הספר נעשתה ההכשרה במסגרת טייסתית, שיצרה חוסר אחידות ברמת הבוגרים. רס"ן רביב, מפקד גף הכשרה, אומר: "סוף סוף, אחרי שנים של הפעלת מזל"טים בחיל-האוויר, פתחו בית-ספר". הסיבה לפתיחה המאוחרת היא כנראה הגישה שרווחה עד כה בחיל, כי מדובר בסוג של נספח.
גודלו של הכטב"מ הוא סוגיה לא פשוטה בפני עצמה. עד לאחרונה נקרא כלי הטיס הבלתי-מאויש מזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס). כעת, מכיוון שהוא כבר לא כל-כך זעיר, שונה שמו לכטב"מ. לדוגמה הסרצ'ר (מזל"ט לצרכי מודיעין) אורכו מעל ארבעה מטרים וגובהו קצת יותר ממטר אחד.

כשלא מטיסים או לומדים, משפצים פרחי הכטב"מ, נמצאים בבית-הספר, שבו שתי מגמות: הטסת חוץ והפעלת כטב"מ.
בוגרי מגמת מטיסי החוץ אחראים על תיפעול הכטב"מ בזמן ההמראה והנחיתה. אחד ממסיימי הקורס הראשון של בית-הספר הוא עודד, היום סגן מפקד קורס מטיסי החוץ. "אנחנו מלמדים את החניכים איך להמריא ולהנחית את הכטב"מ בצורה הטובה ביותר גם בזמן פעילות שגרתית וגם בחירום, בכל תנאי מזג-אוויר, ביום ובלילה", הוא מספר, "אבל בנוסף להטסה, הם לומדים גם כיצד המערכות עובדות. ובזמן שהחניכים לא מטיסים ולא לומדים, הם עסוקים בשיפוץ הטיסנים".
המפעילים, שלא כמו המטיסים, הופכים בסיום הקורס לאחראים על הפעילות המבצעית, המתבצעת מקרון ההטסה. תפקיד המפעיל הוא תפקיד חדש יחסית. "בעבר היתה חלוקת תפקידים בקרון ההפעלה: הטסה והפעלת מצלמות", מבהיר רס"ן רביב. כתוצאה מהקמת בית-הספר, בוצעו מספר שיפורים במערך הטסת הכטב"מ. אחד מהם הוא תפקיד מפעיל הכטב"מ. "כיום המפעיל יודע לבצע את כל המקצועות בקרון ההטסה", הוא מציין.
הבדל מהותי נוסף בין שתי המגמות הוא אוכלוסיות היעד. רס"ן רביב: "הטסת חוץ הוא קורס שמיועד לאלה שהטיסו טיסנים באזרחות. מדובר בעיקר בבוגרי גדנ"ע אוויר. גם מטיסים שאינם בוגרי גדנ"ע אוויר יכולים להתקבל, אך קשה להם יותר במהלך הקורס, כיוון שחסר להם חומר תיאורטי שנלמד שם". זיו, אחד החניכים בקורס מטיסי חוץ, הוא מיוצאי-הדופן. "הגעתי לקורס דרך מודעה שראיתי בבטאון חיל-האוויר. אני מטיס טיסנים אווירובטיים בכל סוף-שבוע מאז גיל 13 ומאוד רציתי להתקבל. אני חושב שחלומו של כל מטיס הוא להגיע לכאן".
מפעילי הכטב"מ, להבדיל ממטיסי החוץ, לא יכולים להתגייס ישירות אל התפקיד. כדי להיות מפעיל כטב"מ, יש להתקבל קודם כל לקורס-טיס ולהחזיק בו מעמד לפחות שנה. משם אפשר להגיע למזל"טים. "הפער המנטלי בין שני הקורסים גדול. מצד אחד, מדובר באנשים שנמצאים שנה או יותר בצבא, לעומת כאלה שרק עכשיו סיימו שבועיים טירונות", מבהיר רס"ן רביב, ומוסיף בגאווה: "בקרב הנושרים מקורס-טיס תחום הכטב"מ הוא השני, אם לא הראשון, שמבקשים להגיע אליו. אנחנו מאוד גאים בכך".

 

ב-7:15 בבוקר, הטיסן הראשון כבר באוויר זיו, לבוש מדי ב', נכנס למכולה חדשה מלאה בטיסנים, פלאגים וציוד נוסף, שעשוי לרגש כל חובב טיסנאות עד דמעות. כעת הוא עובד על טיסן חדש, שנמצא בשלבי בנייה.
משך קורס מטיסי חוץ עשרה חודשים. בארבעת החודשים הראשונים, מטיסים החניכים טיסן אזרחי מדגם "שחק". השלב השני הוא הטסת ה"שליו", מדמה כטב"מ. מכיוון שה"שליו" גדול וקשה יותר להטסה, האימונים עליו נמשכים שלושה חודשים. אחר-כך עוברים החניכים להטסת הדבר האמיתי.
"כל אחד יכול להטיס טיסן בחיים האזרחים", אומר זיו, "אבל מה שאנחנו עושים כאן הוא הרבה מעבר. כאן סטיקים הם לא הכל, צריך להפעיל גם את הראש. כל בוקר אנחנו קמים בחמש וחצי. עד שבע מתארגנים ובתוך רבע שעה הטיסן הראשון כבר באוויר. לפני ההטסה כל טיסן עובר בדיקה מקיפה. חייבים לעבור על כל ציר וכל בורג, לוודא ששום דבר לא השתחרר במקרה".
עודד מחייך בהנאה בזמן שזיו מדבר, מצטט את דבריו מהבוקר. בנוסף להיותו סגן מפקד הקורס והוא רק בן 20, עודד משמש גם כמדריך בפועל. "האנשים שמגיעים לכאן מאוד איכותיים ובכל זאת אנחנו מקפידים על משמעת נוקשה. אחד הערכים החשובים ביותר שאנחנו מקנים לחניכים במהלך הקורס הוא החובה לדווח. בסופו של דבר, אנחנו נותנים להם בידיים כלים ששווים מיליוני דולרים ואין מי שיעזור להם במקרה של תקלה. האחריות היא כולה של המטיס".
למרות שכיום הוא חלק מהסגל, עודד עדיין זוכר מה זה להיות חניך בקורס, אותו סיים לפני קצת יותר משנה. "זו הרגשה משונה להיות מהצד השני של המערכת. אבל עכשיו אני רואה שיש היגיון מאחורי הדברים, מה שלא תמיד נראה במהלך הקורס", הוא מוסיף בחיוך.
"יש כיום אוכלוסייה גדולה של מטיסי טיסנים בארץ ואנחנו המקום היחיד שמאפשר המשך ישיר של התחביב באזרחות לתפקיד בצבא, וגם מאוחר יותר למקצוע עתידי. מדובר בבני-נוער שמרגישים שההטסה היא תחום שהם מאוד טובים בו ומובן להם שהם רוצים להמשיך בו. למרות זאת, חשוב להבין כי הטסת חוץ היא שונה לחלוטין מהטסת טיסנים כי היא מקובעת מאוד בנהלים. היתרון של מי שהטיס בעבר מורגש בתפיסה האווירית שלו וביכולת להתמודד במהירות עם שינויים".
על אהבתם למקצוע ניתן ללמוד מהדרך בה מבלים המדריכים והחניכים בזמנם הפנוי. "בסופי-שבוע, כשאני בבית, אני ממשיך להטיס", מתוודה זיו. "אני יכול לראות שהרמה שלי השתפרה מאז שהתחלתי את הקורס, מכיוון שמטיסים פה המון. כאן במכולה נמצאים שעות רבות ביום, מתוכן עד חמש שעות הטסה". ובכל זאת, כשזיו חוזר הביתה, הוא לוקח את הטיסן הפרטי שלו לסיבובים בשמיים. "ההטסה בבית שונה. אם היינו מתאמנים כאן בהטסה אווירובאטית, היינו יכולים להיות אלופי העולם, אבל המטרה היא להנחית את הטיסן בשלום. בבית, אני מסכן את הטיסן וזה כל הכיף. אני עושה את מה שכאן מלמדים אותי להימנע ממנו". עודד, כמו זיו, חוזר הביתה, כדי להמשיך להטיס טיסנים. "חייבים, פשוט חייבים", הוא אומר, "זה בדם!".

 

פרופיל בעייתי בעוד שעבודת המטיסים מתבצעת בכל תנאי ובכל מזג-אוויר, בסמוך למשטחי ההמראה של הכטב"מ, עבודת המפעיל נעשית בישיבה בתוך קרון ההטסה. למרבה הפלא זה לא אומר שיותר נעים להם. ישיבה בקרון ההטסה כמעט שוות-ערך לישיבה במקרר. הקרון הוא גם בהחלט לא מקום מומלץ לקלסטרופוביים. מבט פנימה אל תוכו מגלה סביבה עתירת טכנולוגיה. בין היתר, ניתן לראות בקרון מסכי טלוויזיה בגדלים שונים. דרך מסכים אלה ניתן לצפות בזמן אמת בתמונות שמעבירה המצלמה, המורכבת על הכטב"מ, מהשטח.
בין בוגרי קורס המפעילים האחרון נמצאים גם רותם ואמיר. שניהם נשרו מקורס-טיס. אמיר קצת אחרי יותר משנה ורותם אחרי כמעט שנתיים. על התקופה ההיא הם מדברים באופן חופשי. אמיר: "בסך-הכל זו עדיפות שנייה עבור כולם ואין ספק שמדובר על פרופיל בעייתי". רס"ן רביב מסכים, אבל מבהיר את הצורך דווקא באלה שנשרו מקורס-טיס. "הגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים להשלים במסגרת בית-הספר את כל הידע התיאורטי שאנחנו זקוקים לו כדי להכשיר את המפעילים ולכן אנחנו מסתמכים על הידע שנרכש בשנה הראשונה של קורס-הטיס. מדובר בידע בנושאים כמטאורולוגיה ודינמיקה. בבית-הספר אנחנו משלימים פערים, אם הם קיימים. בכל מצב אחר, היינו נאלצים להאריך את משך ההכשרה, שגם כך נמשכת חצי שנה".

 

הכטב"מ מתרסק, נורית נדלקת והולכים לשתות קפה אין צורך להסביר מה ההבדל בין קורס-טיס לקורס הפעלת כטב"מ ובכל זאת היחס לשני הקורסים, מצד החניכים, מפתיע. רותם: "מי שעושה דבר שהוא לא טוב בו ולא משנה כמה זמן וכמה הדבר נחשב יוקרתי, לא נהנה. עכשיו, כשאני מחוץ לקורס-טיס, אני יודע שאם הייתי נשאר, הייתי ממשיך לסבול. טיס לא היה דבר שהתאמתי לו. למרות שנהניתי מאוד מהטיסות, סבלתי ביום-יום. כאן הכל שונה. אמנם יש פה חדוות טיסה, אבל היא אחרת והרבה פחות משמעותית. טיסה במסוק בין העצים שונה מהפעלת כטב"מ, בו הכל נראה דרך המצלמה. אנחנו לא יושבים עם חגורה וקסדה, מזיעים וחוטפים את הזעזועים. אנחנו יושבים בקרון רגועים, ואם הכטב"מ מתרסק, נורית נדלקת ואחר-כך הולכים לשתות קפה".
אמיר מסכים ומוסיף: "פה, דווקא בגלל העובדה שיש, לצערי, פחות יוקרה, מתעסקים יותר בתכל'ס. העובדה שאנחנו לא מסכנים את החיים שלנו היא רק פריבילגיה". רותם: "הדבר החשוב ביותר לטייס הוא תחושת המטוס. פה אין את זה. צריך להכיר את המערכות פנימה, כי אם פתאום יש תקלה, אתה צריך לתקן אותה. כשטסתי במסוקים לא ירדנו לעומקם של דברים. אמרו לנו שאם מערכת לא עובדת תנחתו!".

 

קודם כל קצינים ורק אחר-כך מפעילים קורס מפעילי הפנים מורכב מחודשיים וחצי של הכשרה קרקעית, שכוללת הכשרה מודיעינית והשלמת תיאוריות טיסה והסבה לכטב"מ. מאוחר יותר, נוספים שלושה חודשים של הפעלת הפנים, שכוללת פיענוח והטסה. "חשוב לנו לתת הכשרה שמקבילה בתכניה להכשרת אנשי צוות-אוויר", אומר רס"ן רביב. "לא מדובר בחיקוי. מתוך בדיקות שערכנו, עלה כי התפקוד אחר-כך בטייסות טוב יותר. מפעילי הפנים מגיעים אלינו כבר עם סיכת המ"מ ואנחנו ממשיכים את ההכשרה שלהם כקצינים. אנחנו רוצים שייווצר המשך ישיר בין ההכשרה שלהם לקצונה בקורס-טיס להכשרה אצלנו. אפילו אימצנו חלק מתכני ההדרכה של קורס-טיס.
"כבר משלב הטיסות, לאחר חודשיים וחצי, הם מקבלים 'קצינויות' (תפקידי קצונה) ומתפקדים כקצינים בטייסות, כך שלטייסות מגיעים אנשים שמורגלים בעבודות שונות תוך כדי משימה. את הסמכת המפעיל מקבלים הצוערים רק אחרי קבלת דרגת הקצונה. קודם כל קצינים ורק אחר-כך מפעילים". אך לא כולם מסיימים את הקורס. עשרה אחוזים מכלל החניכים לא מגיעים לטקס הסיום.
קורס המפעילים האחרון הסתיים לפני כחודשיים. רותם ואמיר כבר מוסמכים, וכעת הם עוברים קא"מ (קורס אימון מתקדם) באחת הטייסות. מלבד ידע, הם צברו בקורס לא מעט חוויות.
אמיר: "בפעמים הראשונות שעליתי לגובה של עשרת אלפים רגל וזיהיתי קווי מיתאר של בן-אדם על הקרקע, זה היה מדהים. אפשר בפירוש לראות תנועות של אדם, מרים ידיים ועושה שלום. יש גם תרגילים מורכבים יותר, כמו מעקבי רכב בתוך הארץ".

 

לא סתם חלטורה בית-הספר, שהוקם בשיתוף עם מחלקת הדרכה בחיל-האוויר, תרם לייעול הכשרת החניכים. הוא אף איפשר פינוי משאבים נוספים בתוך הטייסות לצרכים מבצעיים, משאבים שקודם-לכן נצרכו על-ידי הקורסים שבוצעו בתוך הטייסות. אבל זאת רק ההתחלה.
בית-הספר הצעיר מצוי כל העת בתהליכי שיפור. החל מספטמבר הקרוב, בו יחל קורס המטיסים הבא, יתקבלו לבית-הספר אך ורק אנשים בעלי נתוני קצונה. "השאיפה היא שלא להגביל את האנשים שמגיעים לטייסות", אומר רס"ן רביב. "אנחנו גם רוצים שהם יוכלו להתקדם במהלך תקופת השירות הלא-קצרה שלהם. אחרי הכל, מדובר בארבע שנים. מעבר לכך, חשוב לנו להראות כאן שהמקצוע הזה הוא לא סתם חלטורה".

 

מחכים לנושרות-טיס בית-הספר פתוח גם לבנות, אך עד כה הגיעה אליו רק בת אחת, שלא עמדה בדרישות הגבוהות של קורס מטיסי החוץ. בכל מחזור כשני שלישים מכלל החניכים אינו מסיים את הקורס, מסיבות שונות.
"מקצוע ההטסה הוא מקצוע שמיועד גם לבנות", אומר רס"ן רביב, "וזה לא דבר חדש. אם בת מטיסה עוברת את המבחנים אין עם זה בעיה. עד כה, הבעיה היתה עם בנות שרצו להיות מפעילות, מכיוון שאנחנו מסתמכים על ידע שנרכש בקורס-טיס ועד לא מזמן הקורס היה חסום בפני בנות. בעבר, עוד לפני שהוקם בית-הספר, נפתחו קורסים נפרדים למפעילות וכדי להשלים להן את החלקים הקרקעיים, שלחנו אותן לבית-הספר לטיסה. מדובר על שני קורסים שהיו לפני כשבע שנים. כיום כבר אין בעיה כזאת. אם בת תנשור מקורס-טיס, היא בהחלט תוכל להתקבל אצלנו".

 

מה"מבט" ועד ה"סארצ'ר"

ביולי 1971 הגיעו לארץ ראשוני כלי-הטיס הבלתי מאוישים. אלה היו מטוסים ללא טייס בשם "מבט". ה"מבט" הוא מטוס המשמש לצורכי מודיעין ומאפשר צילום מגבהים שונים. לאחר שיגורו מן הקרקע, שמתבצע בעזרת רקטת שיגור, יכול ה"מבט" להתרומם לגובה 56 אלף רגל. נחיתתו מבוצעת באמצעות מסוק יסעור, הלוכד אותו בעזרת ווי תפיסה ונוחת יחד איתו. אורכו 3.93 מטרים וגובהו 2.3 מטרים. הגיחה המבצעית הראשונה של ה"מבט" בארץ התבצעה ב-1971 מעל שמי מצרים כדי לעקוב אחרי תנועת סוללות הטילים באיזור תעלת סואץ.
שנה לאחר הגעת ה"מבט", נקלטו בארץ ה"תלמים" (צ'אקר) שיועדו להטעיית מערכות טילי קרקע-אוויר. מטרתו של ה"תלם" היא להסיט את האש ממטוסי חיל-האוויר ולהקל עליהם בזמן תקיפת סוללות טילי האויב והשמדתן. ה"תלם", שנראה על מסכי המכ"ם כמטוס קרב, דומה למעשה לטיל שיוט; הוא נשלט מהקרקע באמצעות משדר רדיו ומוטס במסלול מתוכנן מראש כאשר מטיסו שומר איתו על קשר עין. ה"תלם", שנרכש לאחר מלחמת-ההתשה, הופעל לראשונה במלחמת יום-הכיפורים. אחרי המלחמה הוא שופר ובמשך תקופה קצרה שימש למטרות צילום.
בשנת 1975 הצטרפה ה"שדמית" לשירות בחיל. מטרת ה"שדמית" לבחון את יעילותם של אמצעי לחימה שונים. ה"שדמית", שאורכה כמעט שבעה מטרים והיא מתנשאת לגובה של שני מטרים, משוגרת באמצעות רקטה או ממטוס במהלך טיסה. הנחיתה, במקרים בהם היא אינה מושמדת באוויר, מבוצעת בעזרת מערכת מצנחים.
ה"סקאוט", שהינו מטוס זעיר ללא טייס (3.68 מטרים אורך ופחות ממטר גובה) משמש לצילום מודיעיני. ה"סקאוט" הגיע ארצה ב-1979 והיווה מהפך אמיתי בתחום הכטב"מים; לראשונה התקבלו בזמן אמת שידורים ממצלמות שנישאו על כלי טיס בלתי-מאוישים. ה"סקאוט" אף ניחן ביכולות תימרון מרשימות ובמשך השנים נכנסו לשימוש דגמים משופרים שלו. כחלק משיפוריו הוחלף מנגנון השיגור הרקטי בשיטת ההמראה שבה משתמשים עד היום: הרצה על מסלול, הנשלטת על-ידי מטיס חוץ.
הפיתוח האחרון בתחום הכטב"מים הוא ה"סארצ'ר", כלי-טיס לצורכי מודיעין, המיוצר על ידי התעשייה האווירית. ה"סארצ'ר" נקלט בחיל-האוויר ב-1992 והוא מסוגל לשהות באוויר בזמן פעילות מבצעית עד 14 שעות ברציפות. דגם משופר שלו בשם "סארצ'ר-2" החל לפעול לפני יותר משנה. הדגם המשופר כולל מנוע חדש ומערכות ניווט ותקשורת מתקדמות. ה"סארצ'ר", על דגמיו השונים, נוטל חלק בפעילות השוטפת בלבנון ומלבד סיוע למטוסי החיל, הוא משמש גם לאיתור מטרות מחבלים.

עוד באותו מדור

להציל את טוראי האבל

ימים ספורים לפני פרוץ המילניום השלישי, שוגרה המעבורת דיסקברי כדי לתקן בחלל את הטלסקופ האבל. למרות ששיגור המעבורת נדחה תשע פעמים והמשימה עצמה קוצרה ביומיים, הצליחו מאות אנשי בקרה ושבעה אסטרונאוטים לשפץ את הטלסקופ ואף לגרום לזה להיראות קל. פרופיל של הטיסה האחרונה לחלל, במאה הקודמת

מכסחי האוזון

30 שנה עברו מטיסת הבכורה של הקונקורד, מטוס הנוסעים העל-קולי הראשון, אך המטוס שנועד להוביל מהפכה משמש כיום כצעצוע לעשירים. התוכניות לגבי יורש ורווחי יותר נכשלו. בעוד פחות מעשר שנים יקורקע אחרון מטוסי הקונקורד בשל מגבלות הגיל. מה יחליף אותו? התשובה, למרבה ההפתעה, היא - כלום. החלום שהבטיח לכווץ את העולם התגלה כרועש ומזהם מדי