בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 133 (234) 01/06/00

כתבות

הג'ורג' הלא-נכון

תגיות: מבצעים , בסיס רמת דוד , חילות אוויר ערבים , מיראז'

ב-10 באוגוסט 1973, בשעה 21:00, יצאה טיסה 006 מביירות לבגדד. ידיעות מודיעיניות הצביעו על כך שג'ורג' חבש, מנהיג החזית העממית לשיחרור פלשתין, נמצא במטוס. ואז יצא לדרך מבצע "עמלק": מטוסי מיראז' של חיל-האוויר יירטו את מטוס הקראוול הלבנוני ואילצו אותו לנחות ברמת-דוד. אבל כשנפתחו הדלתות, הסתבר שחבש אינו במטוס. 27 שנים אחרי, הפגשנו - הפעם על הקרקע - בין טייסי המיראז' הישראלים וטייס הקראוול, קפטן ג'ורג' מטא. מטא, לשעבר טייס קרב בחיל-האוויר הירדני והטייס האישי של המלך חוסיין, ממלא היום תפקיד בכיר בחברת-התעופה הפלשתינית. המיפגש בינו לבין הטייסים הישראלים חושף את שרשרת האירועים שהתרחשה באותו יום. כך פיספסנו את ג'ורג' חבש, שלב אחרי שלב

ליאור שליין צילום: רובי קסטרו

קוזו אוקמוטו היה הקש ששבר את גב הגמל. במשך שנים ביצעו אנשי החזית העממית לשיחרור פלשתין שורה ארוכה של פיגועים נגד מטוסים ישראליים. ב-23 ביולי 1968 נחטף לאלג'יר מטוס אל-על, שהיה בדרכו מרומא לתל-אביב והנוסעים הישראלים נלקחו בשבי. ב-18 בפברואר 1969 ירו ארבעה מחבלים על מטוס אל-על שעמד להמריא מציריך ואחד הטייסים הישראלים נהרג. באוגוסט אותה שנה נחטף מטוס TWA לדמשק והנוסעים הישראלים נלקחו כבני ערובה. ב-10 בפברואר 1970 תקפו שלושה מחבלים נוסעים ישראלים במטוס אל-על, שהיה בחניית ביניים במינכן בדרכו מלונדון ללוד. כעבור 11 ימים התפוצץ מטוס סוויסאיר, שהמריא מציריך בדרכו לישראל וכל הנוסעים נהרגו. החזית העממית לשיחרור פלשתין לקחה אחריות על כל הפיגועים הללו.
ואז, ב-30 במאי 1972, שלפו שלושה מחבלים יפנים רובי קלצ'ניקוב ורימוני יד והחלו לירות בתוך אולם הנוסעים בשדה-התעופה לוד. 25 אנשים נהרגו ו-72 נפצעו. שניים מהמחבלים נהרגו והשלישי, קוזו אוקמוטו, נתפס. בחקירתו הסתבר כי התאמן בלבנון, בבסיסי החזית העממית לשיחרור פלשתין. בראש החזית העממית לשיחרור פלשתין, אירגון מחבלים קומוניסטי שנוסד ב-1967, עמד ד"ר ג'ורג' חבש.
במשך שנים עשה ג'ורג' חבש מאמצים כבירים כדי לשמור על חשאיות, מחשש לתגובה ישראלית. הוא נמנע מהופעות פומביות, סירב להתראיין לתקשורת ושיבש בכוונה את לוחות הזמנים שלו. הוא ידע כי הוא יעד ישראלי ונהג כמי שירד למחתרת. כוחות הביטחון הישראליים, מצידם, המתינו לשעת כושר.
ב-10 באוגוסט 1973, יום שישי, אמור היה ג'ורג' חבש להמריא מביירות לבגדד, יחד עם שניים מעוזריו הבכירים, לכנס של ראשי אירגוני המחבלים. פעילות מודיעינית ישראלית הצליחה לאתר את הפרטים המדויקים הרשומים על כרטיסו של הנוסע חבש: טיסה 006 של חברת-התעופה העיראקית, במטוס טריידנט, שאמור להמריא ב-18:30. הרעיון היה ליירט את המטוס ולהנחית אותו בבסיס חיל-האוויר רמת-דוד. כך יצא לדרך מבצע "עמלק".

תכונה ברמת-דוד באותו יום שישי החלו שני מטוסי מיראז' ישראליים לפטרל מעל שדה-התעופה ביירות כ-30 דקות לפני שעת ההמראה המיועדת. אל"מ (מיל') יהודה קורן, אז מפקד טייסת, היה המוביל. אלא שהמטוס התעכב והמריא לבסוף רק בתשע בערב. מיד לאחר ההמראה התלוו אליו מטוסי הקרב. תוך כדי הליווי הוחלפו שני המיראז'ים, בגלל מחסור בדלק, בשניים אחרים. את הזוג השני הוביל אל"מ (מיל') יובל נאמן, אז יובל נוימן, סרן במילואים.
על הקרקע, ברמת-דוד, היתה תכונה רבה. פרוז'קטורים ענקיים הוצאו אל מסלול הנחיתה, שם המתינו לוחמי יחידה מובחרת, מוכנים להסתער על המטוס וללכוד את חבש. שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר, מפקד חיל-האוויר בני פלד ומפקד הבסיס זוריק לב - כולם חיכו לראות את ג'ורג' חבש נוחת ומובל החוצה מהמטוס. צדק פואטי, חשבו לעצמם. אבל כשנחת המטוס ברמת-דוד, הוכו כולם בתדהמה. חבש לא היה בין הנוסעים. ובנוסף, למרות הידיעות המודיעיניות, למרות התיכנונים המוקדמים, המטוס שנחת בישראל היה קראוול של חברת-התעופה הלבנונית, ולא טריידנט עיראקי.
74 הנוסעים ושבעת אנשי הצוות נבדקו, ושוב נבדקו, ולבסוף הוחזרו למטוס ונשלחו חזרה לביירות. הפרוז'קטורים נשלחו בחזרה למחסנים. הטייסים הישראלים נשלחו לביתם. ישראל נאלצה להתמודד עם תגובה בינלאומית חריפה.
כעבור ימים אחדים פורסם בתקשורת הישראלית כי הטריידנט של חברת-התעופה העיראקית התעכב בשלוש שעות ולכן שכרה החברה מטוס קראוול מחברת התעופה הלבנונית, "מידל-איסט אירליינס". גם הטיסה הזאת, שקיבלה את הסימון איי-006, התעכבה בשעה, וחבש, שהחל לחשוד, ביטל ברגע האחרון את טיסתו.
חבש עצמו לא הסביר מעולם מדוע לא עלה על הטיסה המתוכננת. מה שכן, על מטוס הקראוול הלבנוני שנחת באותו לילה ברמת-דוד היה ג'ורג' אחר. ג'ורג' מטא, הקברניט. היום, 27 שנים אחרי, משמש ג'ורג' מטא כסגן מנהל חברת-התעופה הפלשתינית וכאחראי על התחום האווירי.

 

תחקיר באיחור של 27 שנים באותו יום שישי, 10 באוגוסט 1973, נכנס לחדר התדריכים של טייסת המיראז'ים מפקד הטייסת, יהודה קורן, אז רב-סרן בן 31. אל"מ (מיל') יובל נאמן היה אז סרן (מיל') יובל נוימן. בדיוק שבועיים קודם-לכן השתחרר מהצבא. שעה לאחר התדריך המריא זוג מטוסי המיראז'. ב-21:30 הכל כבר היה מאחוריהם. התחקיר המלא של אותה טיסה נערך לפני ימים אחדים, באיחור של 27 שנים, ביוזמת בטאון חיל-האוויר.
שני טייסי הקרב הישראלים וטייס הקראוול של "מידל-איסט אירליינס" נפגשו, לראשונה, על הקרקע. כשסיימו לתחקר את אותה גיחה, התבהרה סוף סוף התמונה.
קורן: הגענו קצת מוקדם מדי, בערך ב-18:00, וחיכינו מעל השדה. ב-20:35 המריא בואינג-707 של TWA. לא ראינו שזה TWA, היינו מדי גבוהים. ראינו מטוס ממריא וליווינו אותו. ואז ראינו שהוא לוקח כיוון מערבה, אז עזבנו אותו וחזרנו לפטרל מעל השדה. אמרו לי בקשר, שאולי אתה שומע את הרעש ואולי כבר ראית אותנו וביקשו שנתרחק קצת.
מטא: בטח, ראיתי אתכם כל הזמן.
קורן: אז בגללנו לא המראת?
מטא: מה פתאום? מטוסים ישראליים היו טסים כל יום מעל ביירות. אבל אתם הייתם בשמיים יותר משעה והיו יותר משני מטוסים.
קורן: לא, היינו רק שניים והגענו רק ב-18:00, לא לפני.
נאמן: אני לא מבין. ב-18:30 היתה אמורה להיות טיסה של טריידנט מחברת-התעופה העיראקית, טיסה 006 מביירות לבגדד.
מטא: נכון. והטיסה שלי, שהמריאה ב-21:00, נקראה בקשר 'עיראקי 006'. אבל זה לא היה טריידנט אלא קראוול, ולא עיראקי אלא לבנוני. הטריידנט לא המריא, הוא עדיין היה על הקרקע.
קורן: או.קיי. אחר-כך הבנו את זה. אבל למה אתה המראת במקומם?
מטא: על הטיסה לבגדד היו רשומים יותר מדי נוסעים, עם יותר מדי ציוד, ולכן חברת-התעופה העיראקית החליטה לשכור מטוס מ'מידל-איסט אירליינס' ולהוציא עוד מטוס מביירות לבגדד. היו שתי טיסות.
נאמן: עם אותו מספר?
מטא: כן. מישהו עשה טעות ונתן לשתי הטיסות את אותו המספר.
קורן: רגע, רגע, הטריידנט כן המריא בסופו של דבר?
מטא: כן. עשרים דקות אחרי. לטריידנט באמת היתה תקלה טכנית, בזה העיתונים צדקו. אבל לא הודיעו עליה ברמקול, כי בכל פעם הטכנאים אמרו שהמטוס יהיה מוכן בעוד עשר דקות, עשרים דקות. אבל התקלה הטכנית התגלתה ממש ב-18:30. לא בגללה שכרו עוד מטוס. זה סתם היה צירוף מקרים.
קורן: ולמה הטיסה שלך התעכבה?
מטא: או, אצלי הסיפור היה יותר משעשע. באותו לילה הייתי בסטנד-ביי ושיחקתי פוקר אצל חברים. נתתי את מספר הטלפון בו נמצאתי, אבל קצין המבצעים התחלף, ושכח לתת למחליף שלו את המספר. ובלבנון, אם אתה בסטנד-ביי וקוראים לך ולא מוצאים אותך, אתה מפוטר. לא שואלים שאלות. אז התקשרו לטייס אחר, נסרי, כדי לחפש אותי. נסרי, שהיה אמור לטוס למחרת לאיסטנבול, אמר שפשוט נתחלף, והוא יקח את הטיסה לבגדד. עשר דקות אחר-כך התקשרתי לשדה, להודיע שאני הולך הביתה, ושמעתי על הטיסה. התקשרתי לנסרי ותפסתי אותו בפתח הדלת. אמרתי עזוב, אני אקח את הטיסה. זה כבר היה ב-17:40. כיוון שהטיסה לבגדד לוקחת רק שעה, אמרתי לו שיחכה לי ונלך אחר-כך לאכול ארוחת-ערב. עוד לא ידעתי מה הולך לקרות.
"נסעתי לשדה והכנתי את המטוס. אבל לא היה לנו מהנדס טיסה, אז אני הייתי צריך לבצע לבד את כל הבדיקות. ב-18:20, עשר דקות לפני ההמראה, ירדתי לעשות בדיקה אחרונה. ראיתי עודף אדיר של תיקים ואמרתי שזה יותר מדי. אבל כיוון שזה היה מטוס שהושכר לחברה העיראקית, הם היו אחראים על כל ענייני הלוגיסטיקה. אמרתי 'או.קיי., תורידו את כל הנוסעים, תוציאו את כל המטען מהמטוס ותביאו לי משקל גדול. לא מעניין אותי אם זה ידחה את הטיסה, אני הקפטן ואני אחראי לבטחון הטיסה'. אז הביאו משקל וב-20:20, אחרי שגמרנו לשקול הכל, הסתבר שהיו חמש טונות עודפות על המטוס.
נאמן: ואז הייתם מתרסקים ועוד היו מאשימים אותנו.
מטא: ב-20:20, כשהתחלתי להסיע, הבקר אמר שיש הרבה מטוסים ישראליים מעל הים. אני אומר לכם, היו הרבה מטוסים באוויר, לא שניים! בסופו של דבר הוא נתן לי אישור להמריא. איך שהרמתי את הגיר ואף המטוס התחיל לטפס, הבקר התחיל לצרוח: 'הם עוקבים אחריך! הם עוקבים אחריך!'.

 

מתי היה הקשר הראשון עם המטוסים הישראליים?

מטא: שנייה אחרי שהמראתי. אני זוכר את ההודעה: 'עיראקי 006, למען הבטיחות שלך ושל הטיסה שלך, תתלווה אל המטוס שלפניך'. המיראז'ים היו קרובים מאוד. הטייס משמאל, יכולתי לראות את הקסדה שלו. אחרי מה שקרה למטוס הלובי בסיני, לא לקחתי שום סיכונים. מיד הודעתי בקשר: 'זה מטוס אזרחי, כל הנוסעים אזרחים. המטוס עמוס לגמרי. הקשר ביניכם לביני כל-כך גרוע, שאם אני לא מבין משהו, אם אתם אומרים לי משהו ואני עושה משהו אחר, תדעו שזה רק בגלל הקשר'.
"עם יד אחת הצמדתי את האוזניות אל האוזניים כדי לשמוע את הקשר ועם היד השנייה הטסתי את המטוס. זאת היתה סיטואציה מאוד מלחיצה. טייס המשנה שלי יצא מדעתו. השתגע לגמרי. הוא ממש צרח והשתולל. אמרתי לו 'תפסיק לבכות כמו רכרוכי ותעשה משהו מועיל'. הוא שאל 'קפטן, מה לעשות?' 'אתה רואה את הסיגריה שאני מחזיק ביד', שאלתי. 'כשהיא מגיעה לחצי, תכין לי אחת אחרת'. העיקר להסיח את דעתו. אז הוא כיוון את הכיסא, נהיה דרוך כולו ולא הסיר את המבט שלו מהסיגריה שלי עד הנחיתה."

הכל בגלל מספר הטיסה נאמן: כשלזוג המיראז'ים הראשון נגמר הדלק, אנחנו החלפנו אותם. ליווינו אתכם מערבה, עד 40 מייל מהחוף ומשם לחיפה ולרמת-דוד.
מטא: דבר אחד אני לא מבין. דיברנו הרבה מאוד זמן באוויר, אבל היה רק קול אחד. אז מה, זה לא היה מישהו מהאוויר?
קורן: נכון. זה היה מישהו מהקרקע.
מטא: תגידו, מי מכם עשה שם אירובאטיקה?
נאמן: מה?
מטא: אירובאטיקה.
נאמן (צוחק): זה אולי נראה כמו אירובאטיקה, אבל זה לא היה. אני פשוט הגעתי מהר מדי, בהתקרבות הראשונה, והייתי צריך לעשות תימרון כדי להאט.
מטא: בן כמה אתה?
נאמן: 55. אז הייתי בן 28.
מטא: זה מה שאמרתי להם, בקשר. אמרתי 'האיש הצעיר הזה מראה פה את השרירים שלו. תגידו לו להתרחק מאיתנו, אנחנו עלולים להיכנס לזרם הסילון שלו'.
נאמן: זאת לא היתה הפגנת שרירים. זה היה בטעות, הייתי מדי מהיר.
מטא: תגידו, מתי שמתם לב שזה לא טריידנט?
קורן: מיד אחרי שהמראת, התקרבנו אליך וראינו שזה לא המטוס שאנחנו מחפשים. אחר-כך נאמן זיהה אותו כקראוול והודיע בקשר. אבל מי שדיבר איתנו מהקרקע אמר 'זה המטוס הנכון', כי זה היה המספר הנכון, עיראקי 006, והוא נענה להוראות. אז אם הם אומרים שזה הוא, מי אני שאתווכח. אני רק מדווח שזה לא המטוס שראינו בתמונות.
נאמן: אני התקרבתי מאוד אל המטוס, הייתי במרחק של פחות מעשרה מטרים. ראיתי שעל הזנב כתוב 'מידל-איסט אירליינס' וזה לא מה שתידרכו אותנו. הודעתי שוב בקשר 'זה לא מה שאנחנו מחפשים'. ומהקרקע אומרים שזה 006 ושהוא נענה לקריאות. הבעיה היתה שלא היינו בקשר ישיר איתך, לא שמענו אותך והכל התנהל דרך הקרקע.
קורן: ידענו שמשהו לא קורה כמתוכנן. אבל זה היה המטוס לכיוון הנכון, עם מספר הטיסה הנכון. אני מניח שאם היה לך מספר טיסה אחר, כל זה לא היה קורה.

 

שלושה מושבים ריקים היית מודע באותו זמן שהכל בגלל ג'ורג' חבש?

 

מטא: לא, אפילו לא ידעתי שהוא היה אמור לטוס איתי. אבל איך שהגיעו המיראז'ים, הבנתי שהם מחפשים מישהו.

בעיתונים פורסם ששר התיכנון העיראקי היה על המטוס.

מטא: הוא באמת היה. הוא היחיד ששם לב שמשהו לא בסדר. הוא שאל אותי 'קפטן, לאן אנחנו טסים?'. עניתי שלישראל. הוא צחק. הוא הסתכל החוצה וראה את האורות של חיפה. וחיפה, מהאוויר, נראית כמו ביירות. אז הוא צחק ואמר 'קפטן, אתה עושה צחוק, זאת ביירות'. הצבעתי על מיראז' אחד ועל המיראז' השני, והוא נלחץ. 'קפטן', הוא אמר, 'תעשה משהו'.
"כשנחתנו, אמרו לי בקשר 'עיראקי 006, תפעיל את ה-APU (מעין גנרטור, המאפשר להפעיל את מערכת התאורה גם כשהמנועים כבויים, ל"ש) ותכבה את המנועים. ואז, בפעם הראשונה, נרגעתי. הבנתי שהם לא מודעים לכך שזה לא טריידנט. לקראוול, אתם מבינים, אין APU. הרגשתי כאילו מישהו שפך עלי כוס מים קרים. 'לידיעתכם', אמרתי בקשר, 'זה לא טריידנט עיראקי. זה מטוס קראוול של חברת-התעופה הלבנונית, שרק הושכר לחברת-התעופה העיראקית ולמטוס הזה אין APU. אם אתם רוצים, אני אכבה את המנועים, אבל אז יהיה פה חושך מוחלט'. ואז השתררה דממה מוחלטת.
"אחר-כך ראיתי את הרמטכ"ל שלכם, דוד אלעזר. הוא דיבר בעברית, צעק, צרח ואז התחמק לו ביטוי באנגלית, MISSION FAILURE. כשהוא אמר את זה, הייתי כל-כך שמח. "פתאום הסתערו פנימה לפחות 60 איש עם רובים. הנוסעים היו המומים, הם בכלל היו בטוחים שאנחנו בבגדד ומחאו כפיים לכבוד הנחיתה המוצלחת. קצין ישראלי עם עוזי נכנס לקוקפיט וצרח 'ידיים למעלה!', הוציא אותנו והושיב אותנו בשלושה מושבים ריקים במטוס. אלה, כנראה, היו המקומות של חבש ושל שני עוזריו. זאת היתה הפעם הראשונה שפחדתי. חששתי שלמישהו עלולה להיות יד קלה על ההדק והוא יתחיל לירות.
"הקצין עם העוזי עמד לידי. 'תראה, אדוני', אמרתי לו, 'אני הקפטן של המטוס ואני רוצה לדעת מה קורה'. הוא הצמיד לי את הקנה של העוזי אל הבטן כל-כך חזק, שאני זוכר את זה עד היום. אחר-כך הבנתי שהם מחפשים מישהו שלא נמצא על המטוס. הורדתי את הידיים. חיכיתי לראות מה תהיה התגובה ולא היתה תגובה. אז קמתי לאט וירדתי מהמטוס.
"פתאום, מתוך החשיכה, הגיע דוד אלעזר וצעק עלי: 'קפטן מטא! איך יכול להיות שטייס ירדני מטיס מטוס לבנוני?' בלבנון, ברשימת הצוות והנוסעים, נוהגים לרשום את שם האדם ואת הלאום שלו. אמרתי לו שזה במקרה, שבאותו זמן היו שני ירדנים שעבדו ב'מידל-איסט אירליינס' ושני לבנונים שעבדו ב'רויאל ג'ורדניאן'. 'לא ידעתי את זה', הוא אמר. 'זה לא כל-כך חשוב לדעת', עניתי.
"ואז היה לנו ויכוח גדול על הטיסות האחרות. 'אתה מתכוון להגיד לי שיש עוד טיסה לבגדד?' הוא שאל. 'כן', אמרתי, 'יש טריידנט עיראקי בדרכו לשם'. הוא שאל מתי הוא המריא. עניתי שאני לא יודע. 'מה זאת אומרת', הוא התרגז. 'כשאתם הטייסים הולכים בטרמינל אתם לא מסתכלים על לוח הטיסות?'

"חבש היה מפוצץ את המטוס" "הייתי ברמת-דוד ארבע שעות", ממשיך מטא. "בשלב מסוים הגיע מרדכי הוד (כאן מטא טועה. מפקד חיל-האוויר דאז היה בני פלד, ל"ש) ואמר לי: 'אני מצטער על מה שקרה'. הוא התפלא מאוד כשעניתי ששום דבר לא קרה. 'מה זאת אומרת שום דבר לא קרה?', הוא שאל. 'כלום לא קרה', עניתי. 'אני טייס, ואני נהנה לטוס. הייתי אמור לטוס הלילה לבגדד והגעתי לישראל. אם אתם רוצים שאשאר כאן עוד, רק תודיעו לי, כי המשפחה שלי גרה במרחק עשרה ק"מ מכאן.
"בשעה 02:30 המראנו מרמת-דוד וכעבור פחות מחצי שעה נחתנו בביירות. מיד לקחו אותי לטלפון במגדל הפיקוח. הנשיא, פראנג'יה, המתין על הקו. סיפרתי לו בקצרה מה קרה וקבענו להיפגש בבוקר".

 

אתה יודע היום למה חבש לא היה על המטוס?

מטא: רק ביום למחרת ידעתי שחבש היה אמור להיות על המטוס. אני יודע בוודאות שהוא אכן היה באותו יום בשדה. אבל כנראה שהוא ראה מטוסים ישראליים בשמיים, ראה שהמטוס מתעכב, אף אחד לא הודיע לו למה המטוס מתעכב והוא התחיל לחשוד. תראה, אם ג'ורג' חבש היה על הטיסה, זה היה הסוף של המטוס. הוא בחיים לא היה נותן לי להמשיך לכיוון ישראל.
קורן: איך הוא היה מונע ממך?
מטא: פשוט. הוא היה הורג אותי, מפוצץ את המטוס באוויר ואתם לא הייתם מבינים בחיים מה קרה.

מה היתה התגובה שלכם כשהבנתם שזה לא המטוס הנכון?

קורן: היינו מאוכזבים מכך שהמשימה נכשלה. אבל מנקודת המבט שלנו, הצלחנו. היינו אמורים ליירט מטוס באוויר, ולהנחית אותו ברמת-דוד, ואת זה עשינו. עוד באוויר אמרנו למתכננים שזה לא המטוס שאליו הם התכוונו. מנקודת המבט של חיל-האוויר, הפעולה הצליחה.
נאמן: לדעתי, גם מנקודת המבט של חיל-האוויר הפעולה נכשלה. לא השגנו את המטוס הנכון.
מטא: ומה היתה התוצאה? שום דבר. שום דבר לא מצדיק סיכון חיי אדם חפים מפשע.
קורן: מנקודת ראייה צבאית, במלחמה יש הצדקה להכל. ואם הרמטכ"ל, או מי שהחליט על הפעולה, נתן הוראה, אז צריך לבצע אותה. זה לא שהפצצנו מהאוויר כפרים אזרחיים.
מטא: מבחינתך, כטייס בצבא, אתה צודק. גם אני הייתי טייס קרב בחיל-האוויר הירדני והייתי עושה בדיוק אותו דבר.
נאמן: אני לא יודע לגבי מקרים אחרים, אבל במקרה הזה לא הייתי מפיל אותך. לא הייתי יורה על מטוס נוסעים.
מטא: עכשיו אתה אומר את זה.
קורן: אני בטוח שלא היו נותנים לנו הוראה לירות עליך.
מטא: אז מה הייתם עושים? אם חבש היה בקוקפיט והיה מכוון עלי אקדח ואומר לי לא להתלוות אליכם, לא הייתי מתלווה אליכם. מה היית עושה?
קורן: אני מניח שפשוט היינו עוזבים אתכם.
מטא: מה, הייתם פשוט מסתובבים וחוזרים לרמת-דוד? ככה?
קורן: ומה, שניתן לג'ורג' חבש להרוג סתם עוד מאה אנשים? לא אנחנו היינו לוקחים את ההחלטה, דיין או דדו היו מורים לעזוב אותך.
כשסיים יהודה קורן את תפקידו כמפקד טייסת המיראז'ים, ב-1974, מונה למפקד יחידת הבקרה הצפונית. אחר-כך היה ראש מחלקת הדרכה ומפקד הבסיסים איתם ורמון. ב-1983 פרש מצה"ל, אחרי 23 שנים בחיל-האוויר ו-10.5 הפלות הרשומות לזכותו. בשנים האחרונות הוא משמש כראש מרכז ההדרכה בעיריית תל-אביב.
יובל נאמן חזר אחרי מלחמת יום-הכיפורים לחיל-האוויר. במשך שלוש שנים פיקד על טייסת סקייהוקים וב-1986 עזב סופית, עם ארבע הפלות הרשומות לזכותו. מאז הוא עוסק בתעשייה.
ג'ורג' מטא המשיך לעבוד עוד שנתיים ב"מידל-איסט אירליינס" ואחר-כך חזר לירדן. וחבש? חבש המשיך לעמוד בראש החזית העממית לשיחרור פלשתין ולבצע עוד פיגועים רבים נגד מטרות ישראליות. ככל הידוע, הוא חי בדמשק עד היום ועדיין עומד בראש האירגון.

הטייס האישי של המלך חוסיין

ג'ורג' מטא נולד בירושלים ב-1936, בן בכור למשפחה בת ארבעה ילדים. כשהיה בן 12 עבר עם משפחתו לעמאן. משפחתו המורחבת, מהכפר עילבון שבין נצרת לטבריה, נשארה שם עד היום. שנתיים לאחר שסיים את לימודיו בתיכון המפורסם טרה-סנטה בעמאן, בעודו בן 20, הצטרף מטא לחיל-האוויר הירדני. "למה דווקא לחיל-האוויר? הייתי פליט, ממשפחה מאוד ענייה", הוא מסביר. "רציתי ללמוד משהו, לא חשוב מה, כל דבר שייתן לי השכלה חינם. רציתי ללמוד רפואה ולא התקבלתי, רציתי ללמוד הנדסה ולא התקבלתי. לתעופה כן התקבלתי. כשהגשתי את הבקשה להיות טייס, עוד לא ראיתי מטוס אף פעם בחיים".
אחרי שנתיים של לימודים קרקעיים במצרים ובפקיסטן, הגיע ג'ורג' מטא לאנגליה. שם, בפעם הראשונה בחייו, ראה מטוס. הוא הוכשר להטיס מטוסי פרובסט, ומפייר והאנטר. שם, באנגליה, התאהב בבחורה בריטית ונשא אותה לאשה. כשסיים את קורס-הטיס, ב-1959, חזר לירדן. הוא הוצב בבסיס במדבר, כטייס קרב בטייסת האנטר. במשך שמונה שנים שירת בטייסת ובשנים האחרונות אף שימש כמפקדה, עד שהשתחרר מחיל-האוויר הירדני בדרגת מייג'ור. מטא סיים את שירותו בחיל-האוויר הירדני והמריא לדאלאס, ארה"ב, כדי לקבל רשיון טיס אזרחי. כשחזר לירדן, לא הצליח למצוא עבודה כטייס. הוא עבר ללבנון והחל לעבור הכשרה בחברת התעופה "מידל-איסט אירליינס".
"אחרי חודש פיטרו אותי, באמצע הקורס. אמרו לי 'מצטערים, אבל קיבלנו אותך בטעות. אנחנו לא מעסיקים ערבים בלבנון'. כיוון שהטעות היתה שלהם, איפשרו לי להשלים את הקורס. לא היה לי כסף, לא היו לי בגדים, גרתי בחדר במלון. מצאתי את עצמי יושב בכיתה ולומד, אבל שואל את עצמי בשביל מה בעצם. הרי עד שאקבל פה עבודה, המטוס שאני לומד עליו בטח לא יהיה קיים כבר בשום חברת-תעופה בעולם. החלטתי לעזוב את הקורס ולחזור לירדן.
"במקרה, ממש במקרה, היה איתי בקורס חבר מירדן בשם נסרי. אותו נסרי היה איתי בחיל-האוויר הירדני, ושנינו עזבנו באותו יום. בכל פעם שהלכתי למלון וארזתי את החפצים במטרה לטוס חזרה לירדן, הגיע נסרי, לקח לי את המזוודה מהיד ואמר לי 'אתה תשלים את הקורס'. ככה חמש פעמים. בפעם השישית הוא קרע לי את המזוודה עם סכין וזרק אותה מהחלון. הוא ידע שאין לי כסף לקנות מזוודה חדשה. ככה, בסופו של דבר, סיימנו את הקורס. הוא עם ציון 99, אני עם 98. באותו יום קראו לי מהנהלת החברה ואמרו 'עכשיו אנחנו צריכים אותך'.
"הצטרפנו, נסרי ואני, ל'מידל-איסט אירליינס' כקצינים ראשונים והטסנו מטוסי קראוול. מהר מאוד הפכנו לקפטנים ואחר-כך למדריכים, בזכות הניסיון הרב שלנו כטייסי קרב בחיל-האוויר. שבע שנים עבדתי שם, מ-1968 עד 1975".
הפגישה הראשונה בין המלך חוסיין לג'ורג' מטא היתה עוד בשנות ה-60, במדבר הירדני, בטייסת האנטר. "המלך", אומר מטא, "היה מגיע לטייסת ארבע-חמש פעמים בשבוע כדי לטוס. בינו לבין אנשי הטייסת נוצרו קשרים אישיים. כל פעם שהוא היה מקבל סרט חדש, למשל, והוא היה מקבל סרט חדש כמעט כל יום, הוא היה מזמין אותנו אליו הביתה לצפות איתו. אי אפשר להגיד שהיינו חברים, בכל זאת הוא היה המלך. כמובן שלא קראתי לו בשמו הפרטי, אלא 'סידי', כלומר אדוני. אבל היתה לנו היכרות אישית קרובה מאוד וארוכת שנים.
"ואז, באחד הימים ב-1975, אחרי ששבע שנים לא היינו בירדן, המלך חוסיין קרא לי ולנסרי לחזור. המלך רצה לארגן מחדש את חברת-התעופה. לכן הוא קרא לנו ונתן לנו את המושכות, את כל הסמכויות. נסרי מונה לסגן-נשיא חברת-התעופה ואני לאחראי על המבצעים ולטייס הראשי.
"באותם ימים לא היה למלך מטוס פרטי. את כל הטיסות הוא עשה ב'רויאל ג'ורדניאן'. כך שבמשך שלוש שנים, מ-1978 עד 1981, הייתי הטייס האישי של המלך. כל פעם שהוא, או מי מבני המשפחה המלכותית, היה צריך לטוס, אני ישבתי בקוקפיט.
"אני, בניגוד לאחרים, מכיר גם את המלך חוסיין הטייס. ותרשה לי לומר לך, הוא היה טייס מצוין. אחד היתרונות שלו כטייס היה שהוא טס בהמון סוגים של כלי טיס. מטוסי קרב, מסוקים, מטוסים קלים, מטוסים כבדים. הוא פשוט אהב לטוס. הרבה פעמים הוא לקח על עצמו את ההמראה, לפעמים את הנחיתה, תמיד הוא היה צריך להרגיש קצת את ההגה של המטוס". עד 1997 שימש ג'ורג' מטא כטייס הראשי בחברת-התעופה הירדנית. בגיל 61 פרש. שבועיים אחר-כך מונה לסגן מנהל חברת-התעופה הפלשתינית.
"כשהגעתי לעזה לא היו לחברה מטוסים בכלל. היום יש שלושה ועוד ארבעה בדרך", הוא אומר בגאווה. כל המראה, כל נחיתה, כל בעיה שמתעוררת עם תעודת צוות-האוויר של דיילת זו או אחרת, עוברת דרכו. כשיש לו זמן הוא חוזר הביתה, לעמאן. שם, בעמאן, חי גם בנו, טייס בחברת התעופה הירדנית. אשתו ובתו, יועצת כלכלית בכירה, חיות באנגליה, עם שני הנכדים.
"ארבעים שנה הייתי טייס", הוא מסכם. "אין לי מושג כמה שעות טיסה רשומות לזכותי. בחמש השנים האחרונות בכלל הפסקתי לרשום. לפני שלוש שנים פרשתי מטיסה, כי הרגשתי שמספיק. רציתי לפרוש בשיא".

עוד באותו מדור

מזל עקרב

בימים אלה חוגגת טייסת "העקרב", טייסת F-16, את יובל החמישים. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה-F-16C/D, ברק בעברית, מטוסים דו-מושביים וחד-מושביים, שמתאפיינים בטכנולוגיה חדישה ובמערכות מתוחכמות. מרבית אנשיה צעירים והדבר בא לידי ביטוי באנרגיה, בקצב ובמידת האינטנסיביות. טייסת עם דם צעיר

רגע האמת של אבנר נווה

הוא הלך לקורס-טיס, כי אחד הטייסים הוותיקים בקיבוץ הקניט אותו שהוא לא רוצה ללכת מחשש שיעיפו אותו. בטיסה הראשונה ראה שני פייפרים מתנגשים באוויר ואז הבין שטיסה זה דבר מסוכן, אבל החליט ש"לי זה לא יקרה". בקרב-האוויר הראשון שלו הפיל שני מיג-21 סוריים, ובסך-הכל צבר שבע הפלות של מטוסי אויב. הוא הטייס האחרון בחיל-האוויר שהפיל מיגים, והטייס שצבר הכי הרבה שעות טיסה על מיגים. הוא הוביל את תקיפת מיפקדות המחבלים בטוניס והשתתף בגיחה לתקיפת הכור בעיראק. עתה, אחרי 31 שנים בחיל-האוויר, החליט לפרוש כי העריך שלא יתמנה למפקד החיל. תא"ל אבנר נווה, עד לאחרונה ראש מטה חיל-האוויר, יוצא לדרך חדשה