בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 133 (234) 01/06/00

כתבות

מזל עקרב

תגיות: טייסת "העקרב" , טכנולוגיה , נץ (F-16) ברק (F-16) , F-16D , F-16C

בימים אלה חוגגת טייסת "העקרב", טייסת F-16, את יובל החמישים. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה-F-16C/D, ברק בעברית, מטוסים דו-מושביים וחד-מושביים, שמתאפיינים בטכנולוגיה חדישה ובמערכות מתוחכמות. מרבית אנשיה צעירים והדבר בא לידי ביטוי באנרגיה, בקצב ובמידת האינטנסיביות. טייסת עם דם צעיר

אנדה מסלר צילום: אמיר מודן

כל אסטרולוג מתחיל יגיד שאסור לקחת את העקרבים בקלות ובטח שלא לצאת נגדם. ואכן, טייסת "העקרב" לא נקראה כך לשווא. מאפייני מזל עקרב כאילו נכתבו ממש עליה ועל אנשיה: רציניים, לא מפחדים מדבר, נחושים, ותמיד בשליטה. טייסת עם הרבה מזל.
זה היה אולי עשר דקות אחרי שיצאתי מהבסיס. הקריין ברדיו הודיע בקול מתכתי: "מטוסי קרב של חיל-האוויר תקפו בשעות הערב מטרות מחבלים באיזור קנטרה שבדרום לבנון. כל המטוסים שבו בשלום לבסיסם". הודעה רשמית, קצרה ומוכרת. מוכרת עד כדי כך שכבר לא מבחינים בפרטים. היא נשמעת בדיוק כמו ההודעה הקודמת, ששודרה לפני שעתיים ויומיים ושבועיים. אך, באותו יום נראה היה שהיא קיבלה צבע וחיים משלה. שעה קלה לפני-כן, דיברתי עם סגן אייל, טייס F-16 בטייסת "העקרב". אחד מאותם מטוסי קרב ששבו בשלום לבסיסם, היה מטוס ה-F-16 שלו. זאת היתה הפעם הראשונה שלו. הפעם הראשונה בה תקף בלבנון. "זהו", הוא אומר ופולט אנחת רווחה. "אחרי שנה וחצי שאני בטייסת, סוף סוף תקפתי גם אני בלבנון".
לפני שדיבר איתי, הספיק אייל לעבור פעם נוספת על הקלטת המתעדת את אותה תקיפת לילה, תוך שהוא מתבונן בביקורתיות במסך ועוקב בדריכות אחרי כל תזוזה. "חיכיתי לתקיפה הזו", הוא אומר בהתרגשות, "רציתי כבר להיות שם, אולי גם כדי לסמן 'וי' ולעבור הלאה. התרגשתי, אבל רק עד לרגע שהתיישבתי במטוס והתחלתי להניע אותו. אז, כבר הייתי בטריטוריה מוכרת. עשיתי את כל הדברים שתירגלתי כל-כך הרבה פעמים והמראתי כרגיל. ההרגשה היתה כמו באימונים, רק שמים לב יותר לפרטים הקטנים", הוא מודה. "ההרגשה היא נהדרת. במשך ארבע וחצי שנים אני מתאמן לקראת הרגע הזה וסוף-סוף, אחרי כל-כך הרבה זמן בצבא, אני מתחיל להחזיר את ההשקעה שהשקיעו בי".
לסגן אייל, 23, מושבניק מאיזור השרון, יש תוכנית ברורה לגבי המשך דרכו בטייסת: "להיות בכוננות כמה שיותר, לתקוף כמה שיותר כדי להשתפר ולהתקדם בטייסת. השאיפה שלי היא להיות מוביל מבצעי". לגבי טייסת "העקרב" הוא אומר ללא היסוס: "זו הטייסת הכי טובה בחיל. אין ספק בכך. כולם משקרים חוץ מאיתנו. מדובר בשילוב של המטוסים המתקדמים ביותר, בנשק המתוחכם והחדיש ביותר וכמובן באנשים אשר עושים את ההבדל. מדובר בצוות צעיר ומאוד מגובש. מרגישים שזה מקום מרכזי בחיל-האוויר, שהרבה מאוד עניינים זורמים דרכו. אבל בשבילי, זה פשוט מקום שכיף להגיע אליו בבוקר".
סגן זיו, טייס, קיבוצניק בן 23, מסכים. "אני לא יודע איך נוצר השילוב הזה, אך גם הסדירים וגם המילואימניקים בטייסת הם מקצועיים מאוד וחברותיים בצורה נדירה. יש כאן אנשים מאוד מיוחדים, שיוצרים אווירה מאוד מיוחדת וחברית". ההסכמה על האווירה בטייסת היא גורפת. זה מסוג הדברים שכולם, פשוט כולם, מסכימים עליו - החל ממפקד הטייסת, דרך הצעירים, הוותיקים, אנשי הגף הטכני ואפילו אנשים מטייסות אחרות.

מהסמב"ד עד הברק

בימים אלה מציינת טייסת "העקרב" את יובל החמישים. הטייסת עברה לא מעט גלגולים ושינויים במהלך 50 שנותיה. היא נולדה באוגוסט 1950 כגף אימונים של טייסת הקרב הראשונה, אך כעבור ארבעה חודשים בלבד הפכה לטייסת עצמאית עם 20 מטוסי ספיטפייר בפיקודו של אל"מ (מיל') מנחם בר. בהמשך הפעילה הטייסת את מטוסי המוסטנג האמריקאיים ובשנת 1958 קלטה 18 מטוסי סמב"ד, שהפכו אותה לטייסת היירוט המובילה בחיל. הסמב"ד, שמו העברי של הסופר-מיסטר, היה מטוס הקרב המוביל של חיל-האוויר בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. בתקופה זו רשמה טייסת "העקרב" את ההפלה הראשונה שלה כאשר זוג מטוסי מיג-17 מצריים חדר לאיזור ניצנה. בכניסה לקרב הסתחרר אחד המיגים והתרסק.
במהלך מלחמת ששת הימים ביצעה הטייסת 507 גיחות. שישה טייסים נהרגו במהלך המלחמה ואחד נפל בשבי. מלחמת יום הכיפורים עמדה בסימן מטוס הסער. במטוס זה, שזכה לתואר מושתל הלב הראשון בעולם, הותקן מנוע של סקייהוק בתוך גוף של סמב"ד. כמו כן נערכו במטוס שינויים נוספים, שהגדילו את תכולת הדלק ואת כושר נשיאת החימוש. במהלך המלחמה ביצעה טייסת "העקרב" 887 גיחות ואיבדה שני טייסים. טייס נוסף נפל בשבי.
בשנת 1975 הפכה טייסת "העקרב" לטייסת פאנטומים. בעידן מטוסי הפאנטום השתתפה הטייסת במלחמת לבנון, שבמהלכה ביצעה 335 גיחות.
במלחמה זו התרחשה ההפלה בהא הידיעה של הטייסת. בעיצומה של מלחמת לבנון, ב-11 ביוני 1982, נקלע סא"ל בן-עמי פרי ז"ל למירדף אחר מיג-21 סורי, שיגר לעברו טיל מטווח 1,500 מטר והפילו. היתה זו ההפלה היחידה של הטייסת בתקופת הפאנטום והאחרונה של מטוס הפאנטום בחיל-האוויר.
ב-1991 קלטה הטייסת את מטוסי הברק (F-16C/D), שנמצאים בה עד היום. בין בוגרי הטייסת ניתן למנות את תא"ל (מיל') רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב, שהיה מפקד הטייסת, את האסטרונאוט הישראלי הראשון, אל"מ אילן רמון ואת תא"ל גיל רגב, שהיה ראש להק כוח-אדם.

הבית השני שלי

רגע לפני החגיגות הגדולות שמתוכננות לקראת שינוי הקידומת בטייסת, נזכר רב-נגד (מיל') משה מזגני, שליווה בנאמנות את הטייסת במשך יותר מ-25 שנים, ברגעים הגדולים. מזגני, 47, החל את דרכו כמכונאי בטייסת כאשר היתה עוד טייסת מטוסי סער. מאז הפך הקשר שלו עם טייסת "העקרב" לסיפור אהבה קלאסי הכולל הכל: פרידות כואבות ואיחודים מרגשים, התחייבויות ושבועות מחייבות, געגועים ורגעים משותפים שלא ישכח לעולם.
"בעידן מטוסי הסמב"ד שירת בטייסת טייס בשם יהודה תמיר", הוא נזכר. "בירח הדבש שלו הוא עבר עם המכונית קרוב לבסיס. זה היה שבועיים לאחר החתונה והוא כבר התגעגע לטיסה. אשתו הצעירה הפצירה בו להמשיך בנסיעה, אך הוא עמד על שלו. הוא אמר לה שהוא רוצה לטוס רק טיסה קצרה אחת, והיא נאלצה להסכים. הוא הגיע לטייסת והצליח לסדר לעצמו טיסה, גיחת אוויר-אוויר". מזגני עוצר לרגע, שואף אוויר, וממשיך: "במהלך הטיסה, כבה לו פתאום המנוע מעל חוף אשקלון. לא היתה לו ברירה והוא נאלץ לנטוש את המטוס. המצנח בכיסא המפלט לא נפתח והוא נפל אל מותו במי הים, כאשר אשתו עדיין ממתינה לו בטייסת".
מהמלחמות הרבות שעבר בטייסת יש למזגני זכרונות רבים. החל מהעבודה סביב השעון, דרך מטוס ה-010 שכונה סוס עבודה, לא רק בגלל מספרו הסידורי, וכלה במפקד הטייסת במלחמת יום הכיפורים, סא"ל (מיל') שלמה שפירא. "אחרי שחזר לבן כסיד, מטיסה שהיתה למעשה מירדף בין המטוס שלו וטילים שנראו כמו עמודי חשמל, ביקש שיתקינו פינים על הקסדה שלו, כדי שיוכל לנפץ את חופת המטוס במקרה חירום, אם לא תיפתח מעצמה".
בעיניים נוצצות מספר מזגני על הטייסים שחזרו מהשבי המצרי ועל צביעת הכנפיים של מטוסי הסמב"ד בשחור-צהוב, כדי שכוחות הנ"מ לא יבלבלו בינם לבין מטוסי המיג-17 המצריים. וגם, בין רגעי השיא של הטייסת, הוא לא שוכח את הסיפורים הקטנים והאישיים שהשתלבו בתקופת שירותו הארוכה. סיפור כמו נשיאת בידון כבד על הגב, כאשר עוד היה טוראי צעיר.
"באותה תקופה היה אריק עזוז מפקד הטייסת. באחד הימים הוא הבחין שהמכונאים השליכו בידון במקום להניח אותו בזהירות על הקרקע. זה היה יום שישי וכולם מיהרו לסיים את העבודה כדי לחזור הביתה כמה שיותר מוקדם. עזוז ניגש אלינו ופקד עלינו לסחוב את הבידון הכבד על הגב עד לטייסת, שהיתה במרחק שני קילומטרים מהמוסך, כעונש על מה שעשינו. הוא היה נחוש בדעתו ולא עזרו לנו כל הבקשות, התחנונים והמחאות. וכך מצאנו את עצמנו סוחבים את הבידון הכבד עד לטייסת. הדבר הכואב ביותר לא היה סחיבת הבידון במשך כל-כך הרבה זמן, אלא העובדה שחודשים לאחר המקרה אנשים עוד צחקו עלינו בגלל העניין הזה".
"הטייסת היתה כמו הבית השני שלי", אומר מזגני. "המטוסים בטייסת התחלפו - סמב"ד, פאנטום, ברק - ואיתם האנשים אשר התחלפו בהדרגה גם הם, אך אני נשארתי. בשבילי, זה היה הרבה יותר ממקום עבודה. זאת היתה ממש משפחה, שאני עדיין מתגעגע אליה".

נפח הפעילות הוכפל

אנשי הגף הטכני בטייסת עסוקים משעה שש בבוקר עד לשעות הערב המאוחרות בהכנת המטוסים. רס"ן מיכה, הקצין הטכני של הטייסת, מעיד על כך: "בשבועות האחרונים הרגשנו בצורה מאוד ברורה את העלייה במיפלס הפעילות בגיזרת לבנון", הוא מעיד. "זה בא לידי ביטוי בהרבה הזנקות, בימי כוננות ובכמות הגיחות. בגדול ניתן לומר, שנפח הפעילות הכפיל את עצמו יחסית לעבר. במקביל, כמובן שלא הפסקנו את האימונים השוטפים. אני מאמין שהצלחנו לעמוד בכך ברמה יחסית גבוהה".
למרות הלחץ והעבודה הקשה, נראה שיש משהו הקושר את האנשים לטייסת הזו. רס"ב אשר פרל, מפקד עבודה של מכונאי המטוסים וסרן שמעון גבאי, קצין החימוש, יסגרו בקרוב עשור בטייסת. "זה המקום שגדלתי בו ולכן רציתי לתרום בו הכי הרבה", אומר שמעון.
"הקשר בין צוותי הקרקע לצוותי האוויר הוא מעולה", מוסיף אשר. "כאשר טייס חוזר מגיחה מבצעית, הוא מסביר לנו מה כללה הגיחה ולמה היה חשוב לבצע אותה. יש גם תחרות מסורתית של חימוש מטוסים בינינו לגף טיסה. בדרך כלל אנחנו מנצחים, אם כי היתה לנו פעם פשלה לא קטנה כאשר צוות אוויר ניצח, ועוד בא לעזור לנו", הוא אומר בחיוך. סגן עידו זוכר את האירוע. "לא נעים, אבל אין מה לעשות. מאז, הם תמיד ניצחו".
עידו, 23, משרת שנה וחצי כטייס בטייסת. מגיל תשע ידע שהוא רוצה להיות טייס. "כבר אז היה לי בחדר פוסטר של מטוס. לאחי התאום, שהיום הוא מ"פ בשריון, היה פוסטר של טנק מרכבה", הוא מספר. "כך גדלנו שנינו ובסוף כל אחד הגשים את החלום שלו. הייתי ילד של דגמי מטוסים ובטאון חיל-האוויר. במבט לאחור, כנראה שבחרנו את הדברים הללו דווקא בגלל שהיו שונים. בין תאומים קיימת תמיד תחרות סמויה. יתכן שכל אחד מאיתנו בחר בתחום שונה כדי למנוע חיכוכים. אני זוכר את הוויכוחים האינסופיים בינינו על מקרים היפותטיים בהם מטוס נלחם מול טנק.
"למרות זאת, לא תיארתי לעצמי שאני אסיים את קורס-הטיס. תמיד הצבתי לעצמי מטרות ביניים ולאט-לאט העליתי את הרף. זה התחיל ב'רק לסיים טירונות', ומאוחר יותר, 'רק לסיים את צ'ק 5, צ'ק 10 וצ'ק 15'. אני זוכר את עצמי באחד מימי שישי, יושב באוהל בשלב המכין כאשר המדים תלויים על האוהל ומסתכל עליהם. בסך-הכל היה שם רק פס אחד של שלב המכין, בלי כנפי טיס, כנפי צניחה או סמל טייסת. ובכל זאת אמרתי לעצמי: 'לא ייאמן שהגעתי עד לכאן'".

טייסת עם פלפל

בשבועות האחרונים הצטרפו לטייסת שמונה אנשי צוות-אוויר חדשים, דבר שהעלה משמעותית את העומס על הטייסת. סגן זיו הוא הקצין האחראי על ההסבה החדשה. "על-פי ההרגשה שלי, הקליטה שלהם היתה ממש חלקה", הוא אומר בגאווה. "ההסבה התחילה מבחינתנו ברגל ימין".
סרן חיים משרת בטייסת "העקרב" כבר למעלה מארבע שנים. במהלכן הספיק ללמד ולחנך חלק לא מבוטל מהנווטים בטייסת. במשך שנה הדריך בשלב הבסיסי של קורס-הטיס, שם נפגש לראשונה עם מרבית הנווטים הצעירים בטייסת. עתה זכה, ולא לשווא, בתפקיד "אב הנווטים", שאמור לעזור, לתמוך ולתת טיפים לנווטים הצעירים בטייסת.
אחד הנווטים החדשים שהגיעו לטייסת הוא סרן עופר, 25, קיבוצניק ממבוא-חמה שברמת-הגולן. לפני שהתנדב לקורס-טיס, התגייס עופר לנח"ל ושירת שם ארבע שנים כמפקד צוות פלס"ר (פלוגת סער) נח"ל. "עזבתי את הנח"ל לטובת קורס-טיס, כדי להגשים חלום", הוא מספר. "בקורס-הטיס התחלתי הכל מההתחלה. הסכימו לוותר לי רק על הטירונות, אבל חוץ מזה רצתי ותיזזתי כמו כולם. זה לא היה קל, אבל מה שחשוב זו המטרה בסוף והמטרה שלי היתה לסיים קורס-טיס, דבר שחלמתי עליו עוד מכיתה ד'". גם אחיו של עופר, אילון, סיים לאחרונה את קורס-הטיס והוא עכשיו בקורס אימון מתקדם.
טייסת "העקרב" מתגאה בעובדה שאנשיה מלוכדים ומגובשים, אך המטוסים בטייסת הם דווקא פחות מגובשים, מתוך כוונה ליצור טייסת הטרוגנית. לפיכך, מפעילה הטייסת גם מטוסי ברק חד-מושביים וגם מטוסי ברק דו-מושביים, אשר תורמים לגיוון ומשפרים את יכולותיה של הטייסת. הצירוף של מטוסי ה-F-16 החדשים ביותר בחיל-האוויר ושל הנשק המתוחכם והחדיש, אשר פעמים רבות נקלט לראשונה בטייסת "העקרב", בא לידי ביטוי במשימות המבצעיות של הטייסת.
"הטייסת עסוקה מאוד בביטחון שוטף", מצהיר סא"ל אבישי, מפקד הטייסת. "אחוז התקיפות שלה בלבנון היה מהגבוהים בחיל. אנחנו מפעילים כאן את מיטב הטכנולוגיה העולמית ובגלל אופי המטוס ומערכות הנשק, הצוותים פועלים רבות בשעות הלילה".
לפני טייסת "העקרב" פיקד סא"ל אבישי על טייסת הסילון הראשונה, גם היא טייסת F-16. כאשר התבקש לבחור טייסת מבין האופציות שהוצעו לו, בחר בטייסת "העקרב". היום, אחרי שנה וחצי בטייסת, הוא לא מצטער על כך לרגע. "אני מרגיש שאני מממש עצמי מקצועית בכל יום בטייסת", הוא אומר. "באופן קבוע אנחנו עסוקים בבדיקה שוטפת של היכן אנחנו, ומה צריך לשפר לקראת העתיד. אנו עורכים את השינויים הנדרשים על-מנת להתאים את עצמנו לזמן, לאנשים ולמשימות, במגמה להשתפר ולהיות טובים יותר. בסך-הכל מדובר בטייסת צעירה מאוד וניתן להרגיש את זה בכל. יש כאן הרבה אנרגיה וזרימה. זו טייסת עם פלפל".

עוד באותו מדור

רגע האמת של אבנר נווה

הוא הלך לקורס-טיס, כי אחד הטייסים הוותיקים בקיבוץ הקניט אותו שהוא לא רוצה ללכת מחשש שיעיפו אותו. בטיסה הראשונה ראה שני פייפרים מתנגשים באוויר ואז הבין שטיסה זה דבר מסוכן, אבל החליט ש"לי זה לא יקרה". בקרב-האוויר הראשון שלו הפיל שני מיג-21 סוריים, ובסך-הכל צבר שבע הפלות של מטוסי אויב. הוא הטייס האחרון בחיל-האוויר שהפיל מיגים, והטייס שצבר הכי הרבה שעות טיסה על מיגים. הוא הוביל את תקיפת מיפקדות המחבלים בטוניס והשתתף בגיחה לתקיפת הכור בעיראק. עתה, אחרי 31 שנים בחיל-האוויר, החליט לפרוש כי העריך שלא יתמנה למפקד החיל. תא"ל אבנר נווה, עד לאחרונה ראש מטה חיל-האוויר, יוצא לדרך חדשה

חיל-האוויר הסורי על פרשת דרכים

אחרי מותו של חאפז אל-אסד, מצוי חיל-האוויר הסורי - כמו המדינה כולה - בנקודה מכריעה. מאז קריסתה של בריה"מ לשעבר ותבוסת עיראק במלחמת המפרץ, נאבק חיל-האוויר הסורי בקשיים תקציביים. ברשותו מצוי אמנם מטוס המיג-29, הנחשב למתקדם מאוד, אבל מערכים רבים נמצאים במצב קשה. נראה כי בלי השקעה תקציבית מאסיבית, עשוי חיל-האוויר הסורי להידרדר עד אובדן כשירות ושיתוק של מערכים שלמים