בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 140 (241) 01/08/01

כתבות

שינויים בהרגלי הטיסה

ארבעה מפקדי טייסות במערך התובלה החלו את דרכם בחיל-האוויר דווקא כטייסי קרב. סא"ל דניאל וסא"ל אודי, שניהם מפקדי טייסת הרקולס, סא"ל עדן, מפקד טייסת צופית וסא"ל ישי, מפקד טייסת בואינג - הוסבו למערך התובלה לאחר תקופה קצרה כטייסי סקייהוק. "יכול להיות שהבאנו איתנו ממערך הקרב מטען מסוים, שעזר לנו להפוך למפקדי טייסות בהמשך הדרך", מנסה סא"ל עדן להסביר את התופעה

רוני ווינקלר צילום: רובי קסטרו

"הרגשתי נפילה קשה וכואבת. הטיסה המהירה בשלושה ממדים, אווירת הקרב שהכרתי, הדת"קים (דירים תת-קרקעיים) - כל אלה חסרו לי מאוד. הייתי בהלם מוחלט. כאילו נתקלתי בחיל-אוויר אחר". כך מתאר סא"ל דניאל, שפיקד עד לפני כשנה על טייסת ההרקולס "הפילים", את ימיו הראשונים במערך התובלה. אחרי כשנה וחצי כטייס סקייהוק, הוסב דניאל לתובלה והחל את קורס האימון המבצעי (קא"מ) בטייסת דקוטות.
סא"ל דניאל, 39, נולד באורוגוואי. בגיל צעיר עלה עם משפחתו לארץ וכיום הוא מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו במרכז הארץ. יותר מ-17 שנים אחרי שהוסב למערך התובלה, סא"ל דניאל עוד זוכר את "היום שאחרי". "כשאתה מגיע לשם, אתה מרגיש רע מאוד", הוא אומר. "פתאום אין ג'י-סוטים, אין קסדות, אין כלום. פוגשים סוג אחר לגמרי של אנשים ונתקלים באופי טיסה שונה. היה לי מאוד קשה להסתגל לשינוי. הרגשתי ירידה איומה במוטיבציה".
גם סא"ל עדן, כיום מפקד טייסת "הגמל המעופף", שמפעילה מטוסי סיור מסוג צופית, חווה את אותן התחושות. "חשבתי במונחים של אי-הצלחה. קורס האימון המבצעי במערך הקרב היה 'פרויקט', שניגשתי אליו ולא הצלחתי בו. לא הצלחתי להיות טייס קרב טוב", הוא אומר. "עבורי, זו היתה חוויה חדשה. הייתי רגיל להצליח תמיד. כשפתאום זה לא קרה, חשתי תחושת כישלון".

"הרגשתי שהתנפץ לי החלום"

סא"ל עדן, 35, נולד בקיבוץ רעים. בצעירותו, עבר עם משפחתו לאשדוד וחלם כל ילדותו להיות טייס. "היה לי ברור שבצבא אני רוצה להיות טייס", הוא מספר, "וכשאתה חושב על טייס, אתה חושב על מטוסי קרב". את אשתו הכיר בטייסת "הדקוטה", כאשר היה טייס תובלה צעיר והיא פקידת מפקד הטייסת. "לפחות דבר טוב אחד יצא מההסבה", הוא אומר בחיוך.
סא"ל אודי, לעומתו, כלל לא היה בכיוון. מעולם, כך הוא מעיד על עצמו, לא חלם על מטוסים ולא בנה דגמים מנייר. כשהגיעו הזימונים למיבדקי קורס-הטיס, פשוט הלך והצליח. גם עבור סא"ל דניאל, קודמו בפיקוד על טייסת "הפילים", קורס-טיס לא היה חלום ילדות. "כשהייתי נער וחשבתי על טייסים, אמרתי לעצמי 'איפה אני ואיפה הם?'", אומר סא"ל דניאל. "קורס-טיס היה עבורי משהו דמיוני, ליחידי סגולה, בטח שלא בשבילי".
בשנתיים בהן היה כל אחד מהם בבית-הספר לטיסה, לא נתקלו בקשיים מיוחדים. "היו עליות, היו מורדות, אבל בסך-הכל היה בסדר", מסכם סא"ל עדן את קורס-הטיס. מיד לאחריו, הופנה כל אחד מהם לקא"מ קרב בטייסת סקייהוק. "
מבחינת יכולותי האישיות, הקא"מ היה כמו המשך ישיר של הקורס", מתאר סא"ל אודי, 37, נשוי ואב לשניים, את ארבעת החודשים הראשונים שלו בטייסת הסקייהוק. "באוויר-קרקע הייתי מצוין, אבל הרמה שהפגנתי באימוני אוויר-אוויר היתה נמוכה מהממוצע. הצלחתי בכל מה שקשור למכשירים, לדברים המסודרים יותר והמרובעים יותר". בסוף הקא"מ זכה אודי בגביע המקלענות של הקורס. "בפגיעות אוויר-קרקע הייתי אחד הטובים בקורס ובאוויר-אוויר הצלחתי מספר פעמים לעשות 'צילומים' טובים וכך קיבלתי את הגביע. זה לא אומר שהייתי החניך המצטיין של הקורס, אבל הייתי בסדר".
עבור סא"ל עדן היווה הקא"מ את נקודת-הציון האחרונה במערך הקרב. לקראת סיומו הוא נקרא אל מפקד הטייסת שבה נערך הקורס, והוצגו בפניו אפשרויות ההסבה השונות. "קצת לפני סוף הקא"מ התחלתי להבין שמתפתחת איזושהי בעיה", נזכר סא"ל עדן. "רמת הטיסה שלי לא היתה גבוהה מספיק וההרגשה לא היתה טובה. "
הציעו לי לחזור לבית-הספר לטיסה ולעבור הסבה למסוקים", ממשיך סא"ל עדן, "אבל שבעתי לגמרי מקורס-טיס והעדפתי לעבור לקא"מ תובלה". החודשים הראשונים של הקא"מ לא היו קלים - לא לעדן ולא לטייסת "הדקוטה", שקלטה אותו לשורותיה. עדן ביצע את טיסות האימון במסגרת הקורס, אך לא עשה דבר מעבר לכך. "כשאני מסתכל על עצמי לאחור, אני רואה אדם שהתנפץ לו החלום", מסביר סא"ל עדן. "המעבר מקרב לתובלה הוא אקט לא פשוט והחוויה הזו מלווה אותך במשך תקופה ארוכה. אני זוכר את התקופה הראשונה שלי במערך התובלה כתקופה לא סימפטית".

"מטוסים שמגהצים את השמיים"

סא"ל דניאל וסא"ל אודי סיימו בהצלחה את הקא"מ במערך הקרב והוצבו בטייסות סקייהוק מבצעיות. דניאל שירת כשנה וחודשיים בטייסת הסקייהוק "הכנף המעופפת". "מאוד אהבתי את הטיסה הקרבית, אבל האווירה בטייסת לא התאימה לי. התחרותיות המתמדת צרמה לי מאוד", הוא אומר.
במהלך אותה תקופה חלה ירידה בכישוריו של דניאל באימוני אוויר-אוויר. "הייתי נלחץ ולא הצלחתי להפיק מעצמי כלום", הוא נזכר. "לא הצלחתי לשפר את הביצועים שלי. פשוט לא קלטתי את זה". חוסר ההצלחה של דניאל הביאה גם להרעה במצב-רוחו: "במקום שבו אתה לא מתפקד טוב, אתה גם לא מרגיש טוב". במסגרת סדרת שינויים שערך מפקד חדש שהגיע לטייסת, הוחלט גם על הסבתו של דניאל. "הרגשתי שזהו צעד נכון לעשות", אומר סא"ל דניאל. "לא רציתי להמשיך לדשדש במקום. המעמד הבינוני שאליו הגעתי לא התאים לאישיותי".
סא"ל אודי הגיע לאחר הקא"מ לטייסת הסקייהוק "נשר הזהב". במשך שמונה חודשים שירת בטייסת, עד שנסגרה והוא הועבר יחד עם כמה מחבריו לטייסת "הכנף המעופפת", גם היא טייסת סקייהוק. לאחר ארבעה חודשים נוספים כטייס סדיר בטייסת, נשלח אודי לקורס מדריכי טיסה, מסלול שמיועד לטייסים מצטיינים. "בדיעבד, הבינו מפקדי שעשו טעות", אומר סא"ל אודי. "הם האמינו שרמת הטיסה שלי גבוהה יותר ממה שהיא היתה באמת".
לפני שסיים את קורס המדריכים, הוסב אודי למערך התובלה. "הבעיות בהן נתקלתי במהלך הקא"מ הלכו והחמירו", הוא מספר. "כבר היה לי ברור שלא אמשיך בקרב וההרגשה, למרבה ההפתעה, לא היתה נוראה. הרגשתי שאין לי על מה להיאבק. לא הייתי טוב ולא היה לי טוב".
עם השנים, התקדמו השלושה בסולם הדרגות. סא"ל עדן, כיום מפקד טייסת צופיות, מתייחס בסלחנות להתנהגותו כטייס תובלה צעיר. "אין ספק שהתגובה שלי למעבר היתה ילדותית במקצת, אבל אני חושב שזה טבעי לחלוטין", הוא אומר. "ההיכרות שלי עם מערך התובלה, לפני שהוסבתי, הסתכמה במטוס ערבה אחד שהיה אוסף אותי, במוצאי שבת, בדרך לבסיס בדרום. אני אפילו לא ידעתי אם הטייסים של הערבה הם טייסים אזרחים או צבאיים. לא ידעתי דבר על מערך התובלה ולכן המעבר היה לי קשה כל-כך". כיום, טוען סא"ל עדן, המצב שונה בתכלית. "כמפקד טייסת, אני מתמודד לא פעם עם טייסים חדשים שמגיעים לטייסת ממערך הקרב. הם עושים את המסלול שאני עשיתי, אבל עבורם המעבר למערך התובלה רך הרבה יותר". את ההסבר מוצא עדן בחשיפת יכולתם הרחבה של מטוסי התובלה. "היום כל ילד יודע על המבצעים המפוארים שביצעו מטוסי ההרקולס", הוא מסביר. "הידע הזה מקרב את האנשים אל המערך ומקל עליהם את המפגש הראשוני איתו".
סא"ל דניאל מכיר גם הוא בשינוי שהתרחש במצב ותולה את הסיבות בשיפור תדמיתו של מערך התובלה. באופן טבעי, נטל חלק בשורה של מבצעים שתרמו לשיפור התדמית. הוא היה שותף לכמה מהמבצעים ההומניטריים בשנים האחרונות וכן נטל חלק במשימות שהצריכו "נחיתה בלי דרכון", כהגדרתו. באוגוסט 1999 היה סא"ל דניאל קברניט ההרקולס שהטיס לארץ את שירן פרנקו בת התשע, מיד לאחר שנמצאה בין ההריסות לאחר רעידת-האדמה בתורכיה. "היה ברור לנו שזו טיסה שחייבים להצליח בה", סיפר אז דניאל. "את כל הניסיון שצברתי במשך השנים, השקעתי בטיסה הזו, שהצריכה נחיתה בשדה-חירום, במזג-אוויר מיגבלתי וללא עזרי הנמכה". "
כשמערך התובלה התחיל להאמין בעצמו וגם לשווק את עצמו, מניותיו עלו", אומר דניאל. "היום, אפשר לזהות את מערך התובלה עם רמה גבוהה של מקצוענות וזה מאפשר לנו להציג את עצמנו באור חיובי ומושך".
עברו של סא"ל דניאל הקל עליו את הטיפול בטייסי קרב לשעבר, שהגיעו לטייסת "הפילים" עליה פיקד, לאחר שהוסבו ממערך הקרב. "אין חכם כבעל ניסיון", הוא מסביר. "זכרתי את סיפורי הפרטי, הבנתי ללבם של הטייסים הצעירים וקלטתי אותם בטייסת בצורה טובה יותר ממי שלא חווה את החוויה בעצמו".
גם סא"ל אודי השתתף לאחרונה במספר מבצעי סיוע הומניטריים, ביניהם בהודו וביוגוסלביה, אך הוא דווקא סבור כי בתדמית מערך התובלה כמעט ולא חל שינוי. "אין לי ספק, שטייסי הקרב של היום יודעים על מערך התובלה בדיוק מה שאני ידעתי בזמני", הוא אומר. "זאת אומרת, לא יודעים דבר. מבחינתם, זה עולם עלום של מטוסים שמגהצים את השמיים".
ההכרה בחשיבות מערך התובלה, טוען סא"ל אודי, מתרחשת רק כאשר ממלאים תפקיד רחב, שיש בו מבט עמוק על המערכת כולה. "אבל האחרים", ממשיך סא"ל אודי, "מסתכלים עלינו כעל מין עולם אחר, איזו ספירה אחרת לחלוטין, שלא ברור מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. בעיניהם אנחנו נראים כמו חבורה של עופות מוזרים".

שינויים בתפיסה ובאופי הטיסה

הנחיתה במערך התובלה, כך מעידים שלושתם, היתה רכה ונעימה. "מיד כשהגעתי לטייסת", מספר סא"ל אודי, "אמרו לי הסמ"טים: 'אנחנו יודעים שבאת מקרב ואנחנו פתוחים לכל הערה. אם יש דברים שנראים לך לא תקינים, תגיד'". סא"ל אודי זוכר, גם היום, את השיחה לפרטיה. "זה נתן לי הרגשה נהדרת. הרגשתי שמתייחסים אלי כמו אל מישהו ותיק ומנוסה. זה מאוד מצא חן בעיני".
גם סא"ל דניאל נתקל ביחס אוהד בתחילת דרכו במערך. "הייתי טייס סדיר בטייסת 'הדקוטה' והתחלתי לבצע טיסות תובלה לאנשי צוות-אוויר", הוא מספר. "חלק מתפקידי, כטייס-המשנה, היה לפתוח את דלת המטוס עם הנחיתה. לא הייתי קם, פשוט התביישתי", הוא נזכר בחיוך. "האנשים בטייסת מאוד הבינו אותי והתחשבו בי".
המעבר בין מערכים בחיל-האוויר, שטומן בחובו שינויים בתפיסה, בסוג המטוס ובאופי הטיסה, מצריך מהטייסים התנתקות מוחלטת ממושגים שהכירו בעבר והתחברות לעולם מונחים חדש. במקרה של מעבר ממערך הקרב למערך התובלה, נעוצה עיקר הבעיה בעבודת הצוות. שיתוף פעולה פורה בין כמה אנשי צוות, הוא נדבך חשוב בהצלחת משימות מערך התובלה. במערך הקרב, המושג של עבודת צוות כמעט ואינו קיים. "
כשרק התחלתי לטוס בתובלה, היה לי קשה מאוד לשתף פעולה עם עוד אנשי צוות", מספר סא"ל דניאל. "התהליך הרגשי שעברתי היה מאוד לא קל. אופי הטיסה היה חדש עבורי והיה לי קשה להשתחרר ממושגים ישנים. טיסות ניווט שביצעתי לבד עשרות פעמים במערך הקרב, הפכו פתאום לעניינם של כמה אנשים. בכלל לא הבנתי את זה. מצאתי את עצמי עושה את הכל לבד".
על סא"ל עדן עברה תקופה דומה. "זה לא היה תהליך טבעי", הוא אומר. "פעמים רבות הרגשתי שהייתי יכול לעשות את העבודה טוב יותר, אם לא היו עוד אנשי צוות סביבי. צריך להתבגר מעט ולהבין את הצורך בעבודה מהסוג הזה. כשעובדים לבד במטוס תובלה גדול, אי אפשר להוציא ממנו את המירב. השינוי מגיע בשלב מסוים, אם אתה רוצה ואם לא. לאט לאט זה קורה".
דרכו של סא"ל אודי היתה פשוטה יותר. "תמיד אהבתי לעבוד בצוות", הוא אומר. "גם כשהייתי בקרב, רציתי לעבור למטוס דו-מושבי. לאחר שהוסבתי, למדתי ליהנות מהאחריות שניתנה לי כקברניט מטוס - אחריות על צוות". בתפקידו כמפקד טייסת, משתדל סא"ל אודי ליישם את דרך העבודה המשותפת שהכיר בקוקפיט. "כמעט כל החלטה שאני מקבל, נדונה בצוותים שונים בטייסת", הוא מספר. "בדרך זו ההחלטות שמתקבלות הן נכונות יותר והאנשים בטייסת מכבדים אותן, כי הם היו שותפים לתהליך קבלתן. בטייסת שעליה אני מפקד, כל טייס יודע שהוא יכול לבוא ולהעיר לי".
כשהצטרף למערך התובלה, "ייבא" עימו אודי מעט מהאופי לו היה רגיל בקרב. "הטיסה הקרבית היא תכליתית מאוד, הכל צריך להיות חד-משמעי ומאוד אנרגטי", הוא מסביר. "כשהתחלתי לטוס עם טייסי תובלה, לא יכולתי לסבול את האיטיות שבה הם עובדים. כאן לוקחים את הזמן, מלטפים את האנשים ונותנים להם יותר".
גם סא"ל דניאל לא התנתק לגמרי מהעבר. "כטייס תובלה צעיר, לא פחדתי לטוס במזג-אוויר בעייתי וכמפקד טייסת תובלה לא היססתי לפני ששלחתי את הטייסים הצעירים בטייסת לטוס במזג-אוויר כזה. זה משהו שבא איתי משם וטוב שנשאר". "
יכול להיות שהבאנו איתנו ממערך הקרב מטען מסוים, שעזר לנו להפוך למפקדי טייסות בהמשך הדרך", אומר סא"ל עדן. "אין ספק שהתופעה הזו של טייסי תובלה שהתחילו את דרכם במערך הקרב והפכו למפקדי טייסות, בולטת יותר בשנים האחרונות".
לאחרונה, שלא כבעבר, מאיישים אנשי מערך התובלה יותר ויותר תפקידים מגוונים ובכירים במטה חיל-האוויר. "למפקד ממערך התובלה אין כיום כל בעיה להתמודד כמעט על כל תפקיד בחיל-האוויר", אומר סא"ל אודי. אבל חלק מהתפקידים הבכירים בחיל נותרו עדיין נחלת אנשי מערך הקרב בלבד. "עיקר הכוח של חיל-האוויר הוא כוח הקרב", אומר סא"ל עדן. "מפקד חיל-האוויר, ראש להק אוויר וראש מחלקת מבצעים, הם התפקידים המרכזיים בחיל והם מיועדים, בשלב זה, לאנשי קרב בלבד".
בקרוב יתמנה סא"ל דניאל למפקד אחת היחידות המרכזיות של חיל-האוויר ובתפקיד זה יהיה אחראי על כל מערכי החיל. "ודאי שצריך זיקה למערך הקרב בתפקידי הבא", אומר סא"ל דניאל, "אבל צריך גם זיקה למערך המסוקים ולמערך התובלה. כל מי שנושא בתפקידים רחבים כל-כך, לא משנה מאין הוא מגיע, צריך להשלים פערים".
במהלך ההכנות לתפקיד החדש יטוס דניאל, שיתמנה בקרוב לדרגת אל"מ, במערך המסוקים וכן במערך הקרב, לראשונה מזה שנים רבות. "כמעט ואינני מכיר את מסוקי הקרב", הוא אומר. "ממערך הקרב יש לי זיכרון רחוק אבל הרבה השתנה מאז תקופתי ואצטרך להתעדכן בתחומים רבים".

עוד באותו מדור

היסטוריה: עד פרל-הארבור, ומאז

עד בוקר המתקפה על הצי האמריקאי בפרל-הארבור ב-41', חיל-האוויר היפאני התפתח לאיטו עם תמיכה צרפתית ובריטית בשנות ה-30, התחזק החיל ורכש ניסיון מבצעי בסכסוכים עם סין ובריה"מ לשעבר ב-45', עקב התבוסה במלחמת-העולם השנייה, פורק החיל ב-1950 החל להיבנות שוב ככוח הגנתי ב-55' החלו היפאנים לקבל מטוסים מארה"ב ואף קיבלו רישיון לייצר בעצמם מטוסי F-16 ו-F-15

סיפורו של אלוף: כך יוצר ה-F-16 היקר בעולם

ב-87' דחתה יפאן את ההצעות האמריקאיות והאירופיות ובחרה לפתח גירסה משופרת של ה-F-16 כמטוס הקרב המתקדם שלה ב-7 ביולי 1995 המריא האב-טיפוס של ה-F-2 ה-F-16 היפאני מאוחר יותר הסתבר שמטוס בודד עולה ליפאנים יותר ממאה מיליון דולר - פי ארבעה ממחיר טובים ממנו, דוגמת ה"סופה"