בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 141 (242) 01/10/01

באוויר העולם

טיל תועה הפיל את הטופולב הסיבירי לים השחור

טיסה מספר 1812 של "סיביר אירליינס" בקו ישראל-נובוסיבירסק צללה אל מימי הים השחור דקות לאחר שאירע בה פיצוץ. החשש מפיגוע טרור נוסף התחלף באמת העגומה: טיל תועה, שנורה במהלך תימרון של צי אוקראינה, יירט את המטוס. 78 אנשים, רובם ישראלים, ניספו באסון

אייל בירנברג

עולם התעופה האזרחית ניצב המום מול אסון אווירי, הכבד ביותר שידעה ישראל מעודה: ב-4 באוקטובר התרסקה טיסה מספר 1812 של "סיביר אירליינס", אל מעמקי הים השחור, בדרכה מישראל לנובוסיבירסק שברוסיה. הטיסה נשאה 66 נוסעים ו12- אנשי צוות. רבים מהם ישראלים. כולם נספו. בדיוק בשעה 13:45 שעון מוסקבה נעלם מטוס "סיביר אירליינס" מסוג טופולב Tu-154M ממסכי המכ"ם, מבלי לשדר אותות מצוקה כלשהם. אט-אט החלו לזרום הפרטים, שיצרו את התמונה הנוראה: נתיבו של המטוס עבר מעל הים השחור, כמה מאות קילומטרים מערבית לחצי האי קרים, שם נערך תרגיל של הצי האוקראיני. טיל נגד מטוסים מסוג SA-5, שנורה במהלך התרגיל, פגע במטוס בשוגג. הראשונים שידעו לספר כי טיל אוקראיני, הוא שפגע והפיל את מטוס הטופולב היו האמריקאים. במסדרונות הפנטגון טענו כבר מהרגע הראשון כי בידיהם צילומים של התאונה מלווין ביון, ששייט באותה עת מעל הים השחור. הצילומים מראים בבירור כי טיל, ששוגר במהלך תרגיל של צי אוקראינה, הוא שפגע במטוס. "ראיתי פיצוץ על המטוס, שטס מעלי בגובה של כ-36,300 רגל", העיד גאריק אובאנסיאן, טייס מטוס ארמני מסוג An-24, שנקלע לאיזור וטס בסמוך למטוס הסיבירי. "המטוס נפל אל תוך הים ואז אירע פיצוץ נוסף. כל שנותר לאחר-מכן הוא כתם גדול ולבן על הים ומה שנראה כשמן בוער מעל המים". ראשוני כוחות ההצלה הגיעו למקום התאונה, המרוחק כ-180 ק"מ מהעיר סוצ'י, כ-15 דקות לאחר נפילת המטוס. 15 גופות נמשו מן המים לפני ששלטונות רוסיה הודיעו, כי אפסו הסיכויים לחלץ מן הים גופות נוספות בשל העומק הרב של הים במקום הנפילה - יותר מאלף מטרים. ממשלת רוסיה, שמינתה ועדה לחקר נסיבות ההתרסקות מיד עם היוודע דבר האסון, אף ביקשה סיוע לוגיסטי מממשלות ישראל וארה"ב כדי לנסות ולחלץ את הקופסה השחורה של המטוס ובכך לסייע בבירור סיבת ההתרסקות עד תום. עד רגע כתיבת שורות אלה, הקופסה השחורה טרם נמשתה מהים. בין המימצאים שחולצו מן המים היו גם שברי המטוס ובהם נמצאו חרירים בקוטר שבין שבעה לשמונה מ"מ. כן נמשו חלקי מתכת נוספים, שאינם שייכים למטוס. מומחי התעופה, החוקרים את האסון קבעו, כי אכן מדובר בחלקי הטיל האוקראיני, שיירט את המטוס. החורים בדפנות המטוס, שבתחילה נחשבו לחרירי כדורים שנורו מנשק כלשהו, נראים עתה כפגיעות של הראש הקרבי של טיל ה-SA-5 ומחזקים את הקביעה התולה את הסיבה לתאונה בטיל תועה.

מיועד ליירוט מפציצים כבדים

התרגיל שערך הצי האוקראיני בחצי האי קרים כלל תרגילי הגנה אווירית ושיגור טילים - מן החוף ומספינות - כנגד מטרות דמה. בין השאר שוגרו בתרגיל טילים מסוללות נ"מ מסוג SA-5, המיועדים ליירוט ארוך טווח של מפציצים כבדים. זהו התרגיל הגדול ביותר שנערך באוקראינה מזה עשר שנים. הוא נמשך עוד ימים אחדים לאחר האסון, בצל הכחשות נמרצות של בכירי הצבא והמימשל האוקראיני, כי טיל שלהם הוא שגרם לאסון. אלכסנדר קוזמוק, שר ההגנה האוקראיני, טען תחילה כי "לא רק שמטוס הטופולב לא היה כלל בטווח הטיל - סוללת הטילים הוטתה בכיוון אחר לגמרי בעת ירי הטיל, שנטען כי יירט את המטוס". בכירי הצבא האוקראיני, המנהלים את התרגיל, כינסו מסיבת עיתונאים והציגו בה מצגת המוכיחה, לטענתם, שהטיל לא נורה לעבר המטוס וכי הטיל המדובר נחת במרחק של עשרות קילומטרים ממוקד ההתרסקות. על-פי דבריהם, מנסה הצבא האוקראיני עתה לאתר את שרידי הטיל בים השחור. לאחר שוועדת חקירה שמינה קבעה כי אכן טיל אוקראיני הוא זה שיירט את המטוס, הודה קוזמוק באחריות אוקראינה לאסון. ממשלת אוקראינה אף שיגרה התנצלות אל ממשלת ישראל. מטוס הטופולב TU-154M, שזנבו סומן RA-85693, צבר 16,703 שעות טיסה מאז כניסתו לשירות בחברת-התעופה "סיביר אירליינס" ב-1991. עם הגיען של הידיעות הראשונות לישראל אודות התרסקות המטוס נערך בירור קצר ובו נתגלה כי לחברת התעופה הסיבירית אישורים לתיפעול ארבעה מטוסים מדגם הטופולב TU-154 בקו ישראל-נובוסיביריסק. המטוס שהתרסק לא היה בין הארבעה. בעקבות זאת, גם אם ללא כל קשר לאסון עצמו, בודקים בישראל כיצד קרה שמטוס, שכניסתו לארץ לא אושרה, קיים טיסה סדירה בקו זה.

SA-5 "גאמון" מסובך, מוגבל, אך קטלני

באופן אירוני, הטופולב-154 של חברת "סיביר אירליינס", ייכנס להיסטוריה בתור הקורבן הראשון של טיל ה-SA-5 האימתני. הטיל, שתוכנן במקור ליירט את המטרות הקשות ביותר איתן יכולה היתה מערכת ההגנה האווירית הסובייטית להתמודד, ייזכר לעד בתור זה שהפיל מטוס איטי, שטס בגובה לא רב.
פיתוחו של ה-SA-5, המכונה בנאט"ו "גאמון" (GAMMON), אך מוכר גם בציונו הרוסי S-200 "אנגארה", החל ב-.1950 בריה"מ היתה מוכנה להשקיע באותה עת סכומי כסף אדירים בפיתוח טיל נ"מ, שיוכל ליירט את הדור האחרון של כלי הטיס האמריקאיים. הדרישות המבצעיות מהטיל החדש היו חסרות תקדים במידה רבה. הוא אמור היה להיות מסוגל ליירט מטרות שטסות מהר מאוד, גבוה מאוד ולעשות כל זאת מטווח של מאות קילומטרים. תהליך יירוט מטרה באמצעות ה-SA-5 הוא תהליך ארוך ומסובך, שמעורבים בו אנשים רבים ומספר גדול של מערכות משנה. תיפקוד לקוי של אחד הרכיבים בהליך האיתור והירי יביא לכך, שהטיל יחטיא את המטרה. במקרה של טיסת "סיביר אירליינס" גרם תיפקוד לקוי כזה לכך, שהטיל יפגע במטרה הלא נכונה - ולתוצאה הרת-אסון.
כל גדוד SA-5 מסתמך על מכ"ם מסוג P-35M "ברלוק-B", שאחראי על איתור המטרה וביצוע רכישה ראשונית שלה. המכ"ם, היעיל לאיתור מטרות בטווח קרוב ל-320 ק"מ, כולל מערכת IFF (זיהוי עמית-טורף) מובנית, שתפקידה לקבוע, האם המטוס שאחריו עוקבת המערכת הוא אכן מטוס עוין. מטוס נוסעים, דוגמת הטופולב-154 הרוסי, אמור היה להופיע על צגי המערכת כמטוס ידידותי. יתכן וכשל בסיווג המטרה, בשל תקלה או טעות תיפעול של מערכת המכ"ם, או תקלה בציוד שמותקן במטוס, הם אלה שגרמו לאסון.
במקביל לאיתור המטרה מופעל רכיב נוסף של מערכת ה-SA-5 והוא מכ"ם מסוג "סקוויר פייר". מכ"ם זה, היעיל לטווח של 250 ק"מ, אחראי על הנחייתו של הטיל לעבר המטרה בשלבי מעופו הראשונים.

גם סוריה, לוב ואיראן רכשו את הטיל

סוללת SA-5 טיפוסית כוללת שישה משגרים נייחים, כל אחד נושא טיל אחד. טיל ה-SA-5 עצמו הוא טיל גדול-ממדים, שאורכו הכולל הוא קרוב ל-11 מטרים. מסביב לטיל מותקנים ארבעה מאיצים רקטיים, שמושלכים ממנו במהלך הטיסה לעבר המטרה. מאיצים רקטיים אלה מאפשרים לטיל להגיע לטווחים רחוקים ולגובה רב, אך פוגעים ביעילותו בטווח המינימלי שלו.
עם שיגור הטיל מופעלים, כאמור, המאיצים הרקטיים וכיוונו לעבר המטרה נעשה באמצעות פקודות, שמגיעות ממכ"ם ה"סקוויר פייר". אחרי שעבר כ-60 ק"מ, מופסקת פעולת המאיצים, הם מושלכים והטיל מתחיל לחפש את המטרה באמצעות מכ"ם אוטונומי, המותקן בחרטומו. בשלב זה פועל המנוע הרקטי הקבוע של הטיל.
ה-SA-5 מצויד בראש נפץ רב-עוצמה במשקל 215 ק"ג המכיל רסיסים רבים. רסיסים אלה הם כנראה המקור לחורים, שנמצאו בדלת תא הטייס של הטופולב, חורים שנחשדו תחילה כחורי כניסה של קליעים. ראש הנפץ מופעל על-ידי פקודה מהקרקע או על-ידי מרעום קירבה היוזם את הפיצוץ במרחק מוגדר מראש מהמטרה. בעבר הפעיל הצבא הרוסי דגם מיוחד של ה-SA-5, שצויד בראש נפץ גרעיני. דגם זה של הטיל נועד ליצור כדור אש גדול בגובה רב, שיצליח לפגוע במטוס המטרה גם אם הוא מרוחק מהטיל. שיטה זו אמורה היתה להיות יעילה במיוחד נגד מבנה של מספר מטוסים הטסים יחדיו.
ה-SA-5 יעיל אמנם נגד מטרות הטסות גבוה ומהר, אך הוא סובל ממספר חסרונות בולטים. סוללת SA-5 היא מטרה גדולה ונייחת, שעשויה להפוך בעצמה ליעד אטרקטיבי לתקיפה. לכן, באופן פרדוקסלי, סוללות ה-SA-5 עצמן זקוקות לעיתים קרובות למערכות נ"מ אחרות שיגנו עליהן. בנוסף, ה-SA-5 הוא טיל גדול ומסורבל, שמתקשה ביירוט מטרות מתמרנות היטב. מסיבה זו הוא יעיל בעיקר נגד מטרות לא מתמרנות, דוגמת מטוסי מודיעין ומטוסים להתראה מוקדמת כמו ה-E-3 וה-RC-135 האמריקאיים.
טילי ה-SA-5 נכנסו לשירות מבצעי בבריה"מ ב-.1966 עד שנת 1985 הקימו הרוסים קרוב ל-130 אתרי SA-5, בכל אחד מהם כאמור שישה טילים. טילים נוספים נפרסו במדינות אחרות, שהיו חברות בברית ורשה. בעבר הרחוק שיגרו הרוסים, ככל הנראה, מספר טילי SA-5 לעבר מטוסי ריגול אמריקאיים מסוג SR-71 (הציפור השחורה), שטסו במשימות איסוף מודיעין בקירבת גבולות בריה"מ. ככל הידוע, אף לא אחד מהטילים הללו הצליח לפגוע במטרה. הלקוח הזר הראשון של ה-SA-5, מחוץ לגוש הסובייטי, היתה סוריה.
בסוף 1982 החלו יחידות ההגנה האווירית של סוריה להפעיל את ה-SA-5 ממספר אתרי שיגור. ה-SA-5 נרכש על-ידי סוריה לאור לקחי מלחמת לבנון ובייחוד המבצע המוצלח של חיל-האוויר הישראלי להשמדת סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון. טווחו הארוך של הטיל, קרוב ל-250 ק"מ והעובדה שהוא יעיל נגד מטרות הטסות בגובה של קרוב ל-35 ק"מ, נחשבו בעיני הסורים כמפתח ליירוט מטוסים ישראליים מעומק שטח סוריה.
מדינה נוספת באיזור שרכשה טילי SA-5 היא לוב. למעשה, לוב היא המדינה היחידה שידוע עליה בוודאות שניסתה להפעיל את ה-SA-5 באופן מבצעי. ב-24 במרס 1986, בשיאו של המשבר בין לוב לארה"ב על זכויות השיט במפרץ, שוגרו חמישה טילי SA-5 לוביים לעבר מטוסי סיור של צי ארה"ב שטסו באיזור. המטוסים האמריקאיים הצליחו להתחמק מהטילים ללא כל קושי מיוחד. בתגובה תקפו מטוסי צי ארה"ב, במסגרת מבצע שקיבל את שם הקוד "אש בערבה", מספר פעמים את תחנות המכ"ם של סוללת ה-SA-5 באמצעות טילים נגד מכ"ם מסוג AGM-88 הארם.
בראשית שנות ה-90 רכשה גם איראן מספר סוללות SA-5 במטרה להגן על מטרות חיוניות בשטחה. נכון להיום ה-SA-5 אינו נחשב למערכת נ"מ יעילה במיוחד. אמנם, מעטפת הביצועים של הטיל מאפשרת לו ליירט מטרות בטווחים ובנתוני טיסה שמערכות מתקדמות יותר יתקשו להתמודד איתן, אך הוא סובל ממיגבלות מבצעיות רבות מדי. הניסיון המבצעי מראה שהטיל מסובך מדי לתפעול וכי קל יחסית להתחמק ממנו. יתכן, ודווקא חסרונות אלה הם שהביאו לאסון המחריד בים השחור. לטופולב-154 לא היה כל סיכוי.

עוד באותו מדור

מוות על המסלול במילאנו

118 אנשים ניספו בהתנגשות מטוס MD-87 של חברת-התעופה הסקנדינבית SAS במטוס צסנה גרמני. טעות אנוש היא שגרמה לאסון ונבעה, ככל הנראה, בשל הערפל הכבד והראות הלקויה ששררו בשדה-התעופה. בשעת התאונה לא פעל בשדה המכ"ם לעקיבת קרקע - בשל סכסוך עבודה. מכ"ם מסוג זה הוא אחד האמצעים היעילים למניעת תאונות המתרחשות על הקרקע

קצרים

ערב הסעודית מחזקת את מערך ההתרעה המוקדמת