בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 142 (234) 01/12/01

כתבות |   כוח עליון - 25 שנה לקליטת ה-F-15 

הגיחה הזכורה מכל

תא"ל (מיל') בני צינקר היה מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" בין מאי 1979 למאי 1981. הגיחה שהוא זוכר יותר מכל, היא גיחת הליווי למטוסי ה-F-16 שתקפו בעיראק

"שיא הקריירה הטיסתית שלי"

תא"ל (מיל') בני צינקר היה מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" בין מאי 1979 למאי 1981. הגיחה שהוא זוכר יותר מכל, היא גיחת הליווי למטוסי ה-F-16 שתקפו בעיראק.
"כשהחלו ההכנות למבצע תקיפת הכור בעיראק, הייתי מפקד הטייסת. במהלך האימונים הייתי מוביל המבנה של מטוסי ה-F-15 המלווים. במאי 1981, כחודש לפני המבצע, העברתי את הפיקוד על הטייסת למשה, הוא הפך למוביל המבצע ואני הייתי מספר שתיים שלו. הטיסה הזאת היתה בשבילי סיכום של הרבה מאוד אימונים והכנות, שרק מעטים, ואני בתוכם, היו שותפי סוד להם.
"את הפצצות עצמן הטילו טייסי ה-F-16, אך התפקיד שלנו היה לסלק את המכשולים בדרך. העיראקים היו אז במלחמה עם האיראנים והערכנו שהם יהיו בכוננות, יזניקו מטוסים וישגרו טילים לעברנו. מטוסי ה-F-16, שמשימתם היתה ההפצצה עצמה, טסו על המיגבלה התחתונה של הדלק וההערכה היתה שרק בזכותנו הם יוכלו לחזור. היינו משוכנעים, שכל אחד מאיתנו, טייסי ה-F-15, יחזור עם כמה הפלות של מיגים. היינו מוכנים ל'חגיגה' הזאת, אבל בסוף לא היו טילים ולא היו מיגים.
"גם את הנופים ואת החוויות בדרך - הטיסה עד בגדד, מראה נהר הפרת מלמעלה והכור שהתפוצץ - קשה לי לשכוח. זו היתה חוויה בלתי רגילה. הטיסה לבגדד היתה שיאה של הקריירה הטיסתית שלי, מהבחינה הלאומית".

רוני ווינקלר


"זה כל מה שטייסת יירוט רוצה"
"בנובמבר 1981 התחלנו להיערך לקראת פתיחת טייסת F-15 חדשה. אני נבחרתי להיות מפקד הטייסת הראשון ורציתי לפתוח אותה מוקדם ככל האפשר. היו ויכוחים קשים על תאריך הפתיחה ולבסוף נקבע התאריך על 6 ביוני 1982. כשפרצה מלחמת לבנון, בדיוק בשבוע של פתיחת הטייסת, הוחלט לחבר בין שתי טייסות ה-F-15 וטסנו כטייסת משותפת, במסגרת אחת. רק כשבוע לאחר סוף המלחמה נפרדנו והתחלנו לפעול באופן עצמאי בטייסת החדשה.
"כחודש לאחר פתיחת הטייסת ביצענו גיחת פיטרול שיגרתית. טסנו במבנה של זוג ובמהלך הגיחה קיבלנו התרעה על זוג מטוסים סוריים שחצה את הגבול. מדובר היה בשני מטוסי מיג-23, שנכנסו לבקעת הלבנון. זיהינו אותם על המכ"ם והתחלנו בהליך של יירוט.
"מהר מאוד זיהיתי את המטוס הראשון ויריתי לעברו טיל. אחר-כך יריתי גם לעבר המטוס השני. מספר שתיים שלי, שהיה מאחורי, זיהה גם הוא את המטוס השני ושיגר לעברו, מבלי שידעתי. הטיל שלו פגע במטוס מיד לאחר הטיל שלי.
"אלה היו בעצם שתי ההפלות הראשונות של הטייסת. אחריהן היתה כמובן חגיגה גדולה. החזרה לטייסת, הגלגול, התחושה שהמאמץ שלנו נושא פרי. גם הקמנו טייסת תוך כדי פעילות מבצעית מבלי שביקשנו הנחות, גם עמדנו על כך שנבצע את כל מה שהאחרים עושים וגם ההפלות שבאו מהר מאוד. זה בעצם כל מה שטייסת יירוט רוצה - להפיל אווירונים".

רוני ווינקלר


"דיווחתי שהפלתי, אבל גם שנפגעתי"
"במלחמת לבנון הייתי סמ"ט א' בטייסת 'אבירי הזנב הכפול'. שלוש השנים שקדמו למלחמה, שמתוכן שנתיים הייתי סמ"ט א', היו שנים חמות של הרבה מאוד מבצעים, כוננויות, הזנקות, קרבות-אוויר והפלות. אני הייתי מעורב בכל העשייה הזאת, אבל הפלות זה הרבה עניין של מזל. כדי להפיל, אתה צריך להיות בהזנקה הנכונה. לפעמים אתה מסיים פיטרול וקרב-האוויר מתרחש דווקא בפיטרול שאחריך. צריך הרבה מזל והרבה טיימינג.
"היתה אז ציפייה גדולה סביבי. כל הטייסת רצתה שאני אפיל וגם אני כמובן. ב-10 ביוני 1982, תוך כדי מלחמת לבנון, עשינו פיטרול בלבנון צפונית לאיזור ריאק וזיהינו מיגים שחדרו מסוריה. במקביל, קיבלנו גם הפניה של הבקר. אני הייתי מספר שלוש מתוך רביעייה. משה, שהיה אז מפקד הטייסת, הוביל את הרביעייה. קיבלנו הפניה מאוד רחוקה והיו לנו נעילות. המיגים טסו נמוך ואני ומספר שתיים שלי לקחנו זוג אחד. הגענו במהירות ושברנו חזק שמאלה. היינו במהירות סגירה מאוד גבוהה על המיגים ואני נכנסתי קרוב מאוד על אחד מהם. קרוב מדי. שיגרתי עליו טיל חום ובגלל מהירות הסגירה הגבוהה, השיגור היה יחסית קרוב.
"המיג התפוצץ לחתיכות ואלפי רסיסים עברו לי ממש לפני האף. לא הספקתי למשוך למעלה ובעצם עברתי דרך הרסיסים. שמעתי מכות קטנות על המטוס. אלה היו דפיקות מרסיסי המיג. רסיס אחד פגע בחופה שלי, שהיתה חופה גדולה, של מטוס דו-מושבי. הרסיס עשה בחופה מעין חריץ ואפשר היה להרגיש את הדיחוס יוצא. מספר שתיים שלי איבד קשר-עין עם המיג ולא לקח אותו. אני דיווחתי שהפלתי, אבל גם על אפשרות שנפגעתי מהרסיסים. התכנסנו כל הרביעייה והתחלנו לטוס יחד כלפי מערב. במצב כזה, כשיש מטוס אחד שיתכן והוא פגוע, לא לוקחים צ'אנס. המטוסים האחרים במבנה בדקו אותי, אבל לא ראו סימני פגיעה קשים - רק פגיעות בפח.
"הסתכלתי במחווני המטוס. ראיתי שהכל עובד והמשכתי מערבה. כמה רגעים אחר-כך נשמעה קריאה של הבקר שאמר שיש עוד מיגים באיזור שלנו. מהר מאוד אחד המיגים נכנס על מספר אחד, על משה. התחילו שם צעקות 'שבור' ומרביעייה שמנסה לצאת מהאיזור הפכנו לרביעייה שמנהלת עוד קרב-אוויר. משה שבר ואני נכנסתי על המיג שישב עליו ושיגרתי עוד טיל לעברו. הטיל ניהג בצורה נפלאה לכיוון המיג ועבר ממש מטר ממנו, אבל לא התפוצץ. זו היתה הפלה בטוחה שהתפספסה בגלל תקלה טכנית בטיל. המיגים ירדו לגובה נמוך ואחרי כמה דקות של רדיפה, התחלנו לנתק מערבה - הפעם סופית.
"התחלנו לחזור לבסיס ובדרך אחד המנועים שלי התחיל לזייף. מד לחץ השמן הראה אפס והמשמעות היתה שאין שמן במיסבים. במקרה כזה, יכולה להתפתח אש במנוע ונאלצתי לכבות אותו. את הנחיתה בבסיס ביצעתי עם מנוע אחד, בלי ה'באז' המסורתי, אבל התחושה היתה של סיום מתוק".

אייל בירנברג


"נתלש לי חלק מהזנב"
"ב-1985 יצאתי לקורס סמ"טים ובמהלכו הגעתי לטייסת, לטיסות אימון שיגרתיות. זה היה יום שישי, פיריט שני, מיפגש אחרון, ממש סוף היום. יום שישי היה יום עבודה קצר וכולם רצו כבר לצאת הביתה. הטיסה עצמה, מעל איזור שכם, היתה משימה רגילה לכל דבר.
"אני זוכר היטב את הרגע שבו הבנתי שמשהו מתקרב אלי במהירות עצומה. פתאום, בזווית העין, זיהיתי F-15 אחר, שעמד להתנגש בי. ואז, כפעולה אינסטינקטיבית, משכתי את הסטיק הכי חזק שיכולתי והזזתי את המטוס מקו הטיסה שלו - מה שבעצם מנע התנגשות קטלנית. כל זה ארך שבריר שנייה.
"בהתחלה בכלל לא חשבתי שהתנגשנו. במהירויות ובמאסות כאלה גדולות, האימפקט של המכה כמעט לא מורגש. נתלש לי חלק מהזנב ולא הרגשתי שום מכה. הטייס שהתנגש בי עבר מאחורי וחטף את זרם הסילון של שני המבערים שלי. זו היתה מכה מאוד חזקה. הוא היה בטוח שהתנגשנו בצורה קטלנית והתחיל לחפש אחר כדור אש בשמיים. כשלא מצא, התחיל לשאול בקשר האם זה שהתנגש בו חי. לא הבנתי מה הוא רוצה. כשהבנתי שהוא מתכוון אלי, אמרתי לו: 'לא התנגשנו, רק חלפנו מאוד קרוב'.
"ערכנו בדיקת ראייה אחד לשני: אני באתי ראשון לבדוק אותו. התקרבתי אליו קרוב מאחור. כשראיתי שהאף שלו שבור, אמרתי לעצמי: 'אם אצלו חסר משהו, אז בטח גם אצלי'. התקדמתי לפניו והוא זיהה את הנזקים שנגרמו לזנב שלי. משם חזרנו לנחיתה.
"הרל"שית של מפקד הבסיס מאוד כעסה עלי, מבלי לדעת מי אני, על שגרמתי לה להישאר מאוחר באותו יום. היום היא אשתי".

יואב רוזן


"הזדמנות של פעם בחיים" "כאשר הוחלט לתקוף את מיפקדות אש"ף בתוניס, תוכננו לצאת מהטייסת שלנו שני מטוסים. מספר שבע היה מיקי לב ומספר שמונה הייתי אני. שני מטוסים נוספים מהטייסת הועמדו כ'ספייר'.
"במשך שלושה ימים ערכנו הכנות ותדריכים, במתכונת של מחנה אימונים סגור, כשבתדריך הסופי השתתף הרמטכ"ל דאז, משה לוי, שהתעניין מאוד בהכנות למבצע.
"הכינו אותנו בצורה מיטבית לכל אפשרות. קיבלנו שתייה, פירות יבשים, וכמובן שקיות השתנה. המראנו בשבע בבוקר. בשלב הראשון של הטיסה היו לי נזילות ממכלי הדלק התצורתיים, שהתבררו כעודף לחץ. שני הטייסים ששימשו כ'ספייר' ניסו להבליט כל בעיה, כולל את זו, כדי להתחלף ואני הבנתי אותם - זו היתה הזדמנות של פעם בחיים.
"בדרך למטרה חיכו לנו שני מטוסי התידלוק. בתור מספר שמונה, תידלקתי אחרון. הלחץ היה עצום - בלי תידלוק אני חוזר הביתה. כולם תידלקו לפני וכל העיניים היו נשואות אלי.
"התידלוק הצליח. אלפי ליברות של דלק שכבו במכלים ושני מטוסי ה'ספייר' פנו לאחור. נותרנו שתי רביעיות בדממת אלחוט. מעתה, כל ההתמודדות עם המתח והדילמות המבצעיות היתה אישית. בדרך לשם שיננתי שוב ושוב את המטרה שלי - בית מסוים באיזור התקיפה. הכל היה רגיש בצורה חסרת תקדים.
"דרומית לאיטליה ביצענו עידכון מקום ופנינו דרום-מערבה לכיוון תוניס. למרות החשש מהעננות, דיווחה הרביעייה הראשונה על פגיעה במטרות. ארבע דקות אחריה, גם אנחנו היינו מעל המטרות וגלי העשן מהתקיפה הקודמת נראו בבירור. בתוך כל זה התייצב מוביל הרביעייה הראשונה לידנו וצילם את התקיפה במצלמת יד.
"ניסיתי להתמקד ביעד שלי, שסביבו היו עצי דקל רבים. עשן כבד אפף את האיזור כאשר שיחררתי את הפצצה. מיקי הודיע שלא שיחרר, כי יש עשן מעל המטרה שלו. הוא נכנס ליעף שני ושיחרר את הפצצות.
"ניתקנו מגע מתוניס וכל מה שעבר לי בראש זה כמה היא דומה לגליל התחתון, אצלנו בבית. המשימה בוצעה בהצלחה ותחושת הסיפוק כבר התחילה לחלחל. התכנסנו - שתי הרביעיות - לשמינייה וטסנו מזרחה. הטיסה הביתה ארכה שלוש שעות.
"כשנחתנו, ראינו את הצהלות של הגף הטכני, ששמע על התקיפה בחדשות. תחושת הסיפוק היתה אדירה".

אייל בירנברג


עליונות אווירית - גם באימונים
"אחד הזיכרונות מתקופת ה-F-15 הוא תרגיל, שבו קיימנו סדרה שלמה של אימונים עם ה-USAFE, כוחות חיל-האוויר האמריקאי המוצבים באירופה.
"אחרי חצי שנה של הכנות הגיעו לישראל באוגוסט 1999 מטוסי F-16 אמריקאיים מגרמניה. הרעיון של התרגיל היה טיסות של אחד כנגד השני. טסנו במעטפות לא שוויוניות מבחינת אמצעי הלחימה ותצורות הטיסה. תוצאות סדרת האימונים היו טובות מאוד עבורנו.
"קרבות-אוויר הם תחום שתמיד הרגשנו שאנחנו טובים בו, אבל פה קיבלנו את ההוכחה האמיתית שאנחנו אכן טובים. התוצאות היו מדהימות.
"התוצאות התקבלו יפה גם אצל האמריקאים, כי הם מדגישים פחות את התחום הזה. בסך-הכל נשמרה אווירה מאוד טובה גם בטיסות, בתדריכים, בתחקירים ובפעילויות המשותפות".

אייל בירנברג


פיטרול בתוך עננות וגשם
"כטייס סדיר צעיר, שבדיוק סיים את ההכשרה המבצעית בטייסת, השתתפתי בסידרה של פיטרולים יוצאי-דופן. בראשית שנות ה-90 הפילו הסורים את המשטר הנוצרי בלבנון וכבשו את ארמון הנשיאות. במקביל, הסורים גם הפעילו מטוסי קרב בשמי לבנון.
"אנחנו ביצענו גיחות פיטרול באיזור, בניסיון למנוע את הגעתם של המיגים הסוריים לתוך לבנון. היו מצבים שהגענו לטווח של 15-12 מייל מהמיגים ואז הם פנו לאחור. הם כנראה ידעו שאנחנו שם ולכן חזרו. היתה אז תחושה חזקה של 'כמעט קרב-אוויר'.
"כטייס יירוט, אתה כמו ספורטאי שכל החיים מתאמן ומתאמן, אבל אף פעם לא השתתף באולימפיאדה. זו הרגשת תיסכול. אתה רוצה להתחרות, להוכיח את עצמך.
"באחת הגיחות פיטרלנו בגובה נמוך בים. היתה התרגשות רבה. הרגשתי, שאחרי מספר שנים שלא היה בהן קרב-אוויר, עכשיו זה הולך להגיע ואולי אני אצליח להפיל מטוס אויב. בסופו של דבר, על אף תחושת הבטן שלי, לא נוצר מיפגש.
"כמה חודשים מאוחר יותר, שוב נתקלתי בתחושת ה'כמעט'. זו היתה תקופת מלחמת המפרץ. מטוסי F-15 היו באוויר, להגנת שמי המדינה. אלה היו ימים של ינואר-פברואר ומזג-האוויר היה קשה מאוד. היינו מבצעים גיחות פיטרול ארוכות. כטייס, לא נתקלתי עד אז במזג-אוויר כל-כך קשה. אתה מנתק מהמסלול ונכנס ישר לתוך עננות מאסיבית וגשם. אתה מפטרל במשך שעתיים-שעתיים וחצי וחוזר לנחיתה בבסיס עם מטוס כבד וחמוש. למרות שהיה חורף, מהגיחות האלה הייתי חוזר מזיע".

יואב רוזן

סא"ל עמיקם הוא כיום מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול". הזיכרון שלו הוא "כמעט קרב-אוויר".

סא"ל שי היה מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" בין יוני 1996 לספטמבר 1999. הזיכרון הבולט שלו הוא מאימון משותף עם חיל-האוויר האמריקאי.


אל"מ (מיל') אבי היה מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" בין אוגוסט 1988 לאוגוסט 1990. הגיחה שהוא זוכר יותר מכל היתה תקיפת מיפקדות אש"ף בתוניס, שהתרחשה ב-1985.

אל"מ איתי היה מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" בין השנים 1996-1994. בגיחה שהוא זוכר יותר מכל, התנגש בו F-15 אחר.

אל"מ (מיל') מיקי לב היה מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" בין יולי 1985 למאי 1987. בגיחה שזכורה לו מכל, נפגע מטוסו תוך כדי קרב-אוויר.

תא"ל (מיל') יואל פלדשו היה מפקד טייסת "הבז השנייה" בין יוני 1982 ליוני 1985. בגיחה הזכורה לו יותר מכל, נרשמו שתי ההפלות הראשונות של הטייסת.

עוד באותו מדור

הכל תחת שליטה

מעבר לקו הירוק, בלב האירועים, מוצבת יחידת הבקרה המרכזית של חיל-האוויר, שתפקידה לבצע את הבקרה האווירית למטוסים הפועלים בשמי יהודה ושומרון. בבונקר המבצעים של היחידה מתנהלת בו-זמנית פעילות הנוגעת לאירועים באוויר וביבשה: פיגועים, תקריות ירי, עצמים בלתי מזוהים באוויר, בומים על-קוליים ומה לא. צוות הבטאון ליווה את שיגרת הפעילות ביחידה

F-35 תתרגלו לשם הזה

עכשיו זה סופי: פרויקט ה-JSF הסתיים בניצחונה של "לוקהיד-מרטין". כמעט כל חיל-אוויר שירכוש בעשור הבא מטוס תקיפה מתקדם, יפעיל מטוסי F-35 מתוצרתה. מדוע זכתה "לוקהיד-מרטין"? מדוע הפסידה "בואינג"? מה מייחד את המטוס? האם למראה החיצוני שלו היתה השפעה על הזכייה? הסיפור המלא מאחורי ה-F-35, שייתכן ויהיה מטוס התקיפה המאויש האחרון