בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 200 01/09/11
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף לוח שנה חגיגי

כתבות

אחד מיוחד

תגיות: V-22 , עתיד

אין עוד אחד כזה בעולם. V–22 מרכז סביבו סקרנות רבה מאז שנכנס לשירות בצבא ארה"ב ואין עדיין תשובה ברורה האם למטוס–מסוק יש יותר יתרונות או חסרונות. בחודש שעבר יצאו שני טייסים מחיל–האוויר לטוס עליו בארה"ב ולנסות ולענות על שאלות אלה. ההתרשמות הראשונה:"האצות עוצרות נשימה"

טל מיכאל

במשך שבועות תכננו במטה המארינס את מבצע "זעם הקוברה". כ-1000 חיילי מארינס ולמעלה מ-100 חיילים אפגנים יונחתו באישון לילה בעומק מעוזי הטאליבן, יארבו לטרוריסטים באזור ויפנו מוקשים בשטח.
בתחילת דצמבר 2009, בשעת לילה מאוחרת המריאו הכוחות מבסיס בדרום אפגניסטן אל עבר עמק נאוזאד במחוז הלמנד. חמושים במיטב כלי-הנשק והטכנולוגיה הצבאית, אבל את העין תפסו באותו הלילה דווקא הכלים שהטיסו אותם למשימה. עשרות מטוסי-מסוק בעלי גחון רחב, כנף קבועה ומנועים בעלי ציר משתנה: V-22.
שלושה עשורים לפני כן, מיד לאחר כשלון מבצע "טופרי הנשר" (1980) להצלת בני הערובה האמריקאים בטהרן, הגדיר הקונגרס האמריקאי את הצורך: "סוג חדש של מטוס שיוכל להמריא ולנחות אנכית ובנוסף לכל, יוכל לשאת כוחות במהירות גבוהה".
כך החל פיתוחו של הטילט-רוטור הראשון בעולם. אב הטיפוס המריא כבר במרץ 1989 ומאז ועד היום, ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם אשר סיפקה לכוחותיה את בן-הכלאיים המעופף, המיוצר בשיתוף פעולה של חברות "בל" ו"בואינג".

גם וגם
V-22 איננו מטוס ואיננו מסוק. "הוא פלטפורמה חדשה", אומרים בבל-בואינג היצרנית. מדובר בפלטפורמה אשר יכולה להחליף תצורה בלחיצת כפתור ולהפוך למטוס או לחילופין למסוק.
"המטוס הוא בעל יתרונות של מסוק. הוא יכול להמריא כמוהו ויש לו יכולת לטוס לאט. בנוסף הוא משלב את יתרונותיו עם יציבות, מהירות וטווח של מטוס רגיל", מספר בוב קארס, סמנכ"ל הפרויקט מטעם חברת "בואינג". "בעוד יצרנים אחרים בעולם מדגימים טכנולוגיה, לנו כבר יש אותה. אנחנו מדגימים מטוס ומסוק כקונספט אשר משנה את עולם התעופה".
עם מהירות של 270 מיילים לשעה ותקרת גובה של מטוס, אין ספק שבל-בואינג מציבים שחקן חדש על המפה.
"לא קיימים בשוק עוד מטוסים אחרים אשר יכולים לתפקד כמו מסוק ולהגיע לגבהים של הרקולס, יכולת המקנה לו יתרון עצום במבצעים. הוא יוכל לתפקד כמסוק במהלך המבצע כולו אך בין היציאה מהבסיס עד ההגעה ליעד יכול המטוס לעלות לגובה רב, להתחמק מאיומים ומפגעי מזג-האוויר הקשים במהלך הטיסה".
יכולותיו של הכלי מסייעות, בין היתר, לבצע חילוצים באופן מהיר יותר. "המטוס מגיע לנקודה ומכאן אפשר לכוון את הטייס האוטומטי על מצב חיפוש", מספר קארס. "מאותו הרגע המטוס יכול לנוע באוויר באופן המבוקש ולאפשר לטייסים להתפנות לחיפוש מחולצים בשטח".
בבל-בואינג לא שוכחים לציין גם את עמידותו. "לכל מערכת יש שניים או שלושה גיבויים. כמו כן יש הרבה יותר סיכויים שאנשי הצוות והנוסעים ישרדו במקרה של תאונה מאשר במסוקים רגילים".

סימנו עליו וי
סא"ל נמרוד וסא"ל אבי, שני טייסי מסוקים בחיל-האוויר, הגיעו בחודש שעבר לבסיס אוויריית המארינס בקרוליינה, כדי לבחון את המטוס-מסוק הייחודי.
"חיל-האוויר הגדיר כי יש לבחון את המטוס ולבחון את רכישתו", סיפר סא"ל נמרוד, רע"ן מסוקים וכא"ם בלהק הרמ"ט וטייס בטייסת "החרב המתהפכת". "במשך ארבעה שבועות היינו בארצות הברית. בשבועיים הראשונים למדנו את המטוס מבוקר עד לילה וטסנו על סימולאטורים כ-80 שעות. בשבועיים שאחריהם, טסנו עם המטוס כמעט בכל יום ובדקנו אותו בכל מתאר אפשרי".
באור יום, בחושך מוחלט, בנחיתות אבק ובתנאים קיצוניים, ניסו הטייסים הישראלים לבחון ולאפיין את המטוס ולבחון עד כמה יתאים לתנאים בארץ. "הבנו שהמטוס ישנה באופן מוחלט את כללי המשחק. הוא יוכל לבצע פעולות אשר לא דמיינו שמטוס שלנו יצליח לבצע. אם נרכוש את המטוס, טווחי הפעולה שלנו ישתנו בסדרי גודל ונוכל להגיע לנקודות עליהן לא חלמנו", מתאר סא"ל נמרוד.
בבל-בואינג כבר הספיקו לחשוב על שימושים אפשריים למסוק בישראל של העשור הבא. "ביום בו יהיו לנו בארות נפט אי-שם בים התיכון, המטוס יוכל לבצע פעולות שאף מסוק בחיל-האוויר לא יכול לבצע. הוא יוכל להגיע אל הנקודה בים, לשהות בה זמן רב ולחזור בחזרה", אמר בכיר בנציגות בואינג בישראל. "למדינות בסדר גודל של ישראל אין מטוס בעל יכולות דומות ל-V-22. בתור מדינה קטנה תשנה ישראל את חוקי המשחק במזרח התיכון".
על-אף היותם טייסי מסוקים, הסתגלו סא"ל אבי וסא"ל נמרוד במהירות לפלטפורמה החדשה. "במשך תקופת הלימודים למדנו את המטוס על בוריו ושברנו שיאים מבחינת שעות טיסה בסימולאטור", מספר סא"ל נמרוד. "מערכות המטוס ידידותיות מאוד וקלות לתפעול, כך שהצלחנו להתרגל אליהן במהירות".
אחת מן המטרות העיקריות של בל-בואינג, היא לאפשר לטייסי הטילט-רוטור הטריים להסתגל למטוסים בקלות. "מערכת טוס-על-חוט אשר מותקנת במטוס מורידה עומס רב מן הטייסים ומאפשרת להם להתרכז יותר בביצוע המשימה ולא בהטסת המטוס. כך גם הטייס האוטומטי הייחודי המותקן במטוס המאפשר למטוס להגיע לנקודה מסוימת בשמיים ואז 'להינעץ' בה, פשוטו כמשמעו", מספר קארס.

המראה וקוץ בה
טכניקת ההטסה היא אומנם מיומנות נרכשת, כפי שטוענים בבל-בואינג. אך סא"ל אבי, טייס יסעור במרכז לניסויי טיסה, מצביע גם על מספר פערים אשר עליהם, כנראה, יהיה קשה יותר לגשר.
"המטוס מטבעו אנרגטי ופראי מאוד. ההאצות עוצרות נשימה, תרתי משמע והאטת המהירות גם היא משמעותית. כמו כן, מצב הביניים בו עובר המטוס ממצב טיסה אנכי לאופקי, בעייתי גם הוא", הוא מסביר.
על-אף שבבל-בואינג מתעקשים כי ההסתגלות לשליטה על המטוס בשלב המעבר מתצורה אחת לאחרת היא עניין של זמן מה ותרגול קצרצר, המציאות לא תמיד כזו.
"הטייס משתמש בסטיק ובמערכת אשר דומה למצערת. בתצורה אחת הסטיק משמש לקביעת הגובה ודימוי המצערת להגדרת מהירות. בתצורה השנייה, כל אחד מהם ממלא תפקיד הפוך. במצב הביניים יש תחושה של איבוד שליטה על המטוס. דמיינתי גם שמערכת הטוס-על-חוט תפעל בצורה חלקה יותר, אך גיליתי שבמקרים מסוימים היא דרשה התערבות שלנו".
בכל המקרים האחרים, אומר סא"ל אבי כי המערכת אפילו עלתה על הציפיות. "אחת הבעיות הגדולות ביותר של טייסי מסוקים כשהם נדרשים להטיס מטוס בעל כנף קבועה היא ההזדקרות", הוא מסביר. "במטוסים רגילים קל מאוד לאבד שליטה בעוד שב-V-22 צריך להתאמץ מאוד בכדי להזדקר".
במקרים מסוימים, החום הנפלט ממנועיו של המטוס בעת הנחיתה עלול להבעיר את הדשא בסביבה בה נחת. "לעיתים מתעוררות תקלות וקיימות פעולות אשר אותן המטוס לא יוכל לבצע, כמו למשל נחיתה על גג אשר עשויה להיות מסוכנת בגלל העוצמה והמשקל שלו", אומר בכיר בבואינג.
כך ששוב עולה השאלה, עד כמה אנו באמת זקוקים למטוס כאן, בחיל-האוויר הישראלי?
"בדקנו כיצד היה המטוס משנה פעולות מבצעיות שביצענו ונבצע מחוץ לקווי האויב. בעוד חלק מהפעולות היו משתנות לחלוטין בסיועו, היו מספר פעולות עליהן הוא לא היה משפיע. למשל, במצב בו היינו צריכים להחזיר כוחות מלבנון אני חושש שלמטוס אין כל יתרון משמעותי", מספר סא"ל נמרוד. "סביר להניח שבעת פינוי פצועים בתוך ישראל, המטוס יהיה פחות יעיל, אך בעת חילוצים ממקומות רחוקים, השימוש במטוס היה משמעותי".
בבל-בואינג מוסיפים כי אחד החסרונות של הפלטפורמה הוא מחירה, הגבוה ממחירם הממוצע של מסוקים ומטוסים רבים בשוק.
"המחיר של הטילט-רוטור עדיין לא ידוע ואנו מקווים שנצליח לקבוע אותו בקרוב", אומר קארס. שאלת הנחיצות של המטוס-מסוק, עלתה כבר אפילו בקונגרס האמריקאי. בשנת 2000 הוקפא הפרויקט בבית הנבחרים, לאחר ש-19 נחתים מצאו את מותם בהתרסקות.
בבל-בואינג לעומת זאת, טוענים כי השם הרע שיצא למטוס נובע מצרות עין של מתחרים ושאר קנאים.
"פלטפורמה כזו לא קיימת בעולם. היא בטוחה יותר ממטוסים וממסוקים רבים", אומר הבכיר.

מחליף או עדיף?
נקודה נוספת שאפשר לרשום לזכותו של המטוס-מסוק, היא נושא האחזקה. "אחזקתו של המטוס דומה מאוד לאחזקה של פלטפורמות קיימות, כגון היסעורים", מספר קארס. "בגלל שהמטוס מתוחכם וחכם יותר, הוא דורש אחזקה מעט שונה מאשר אחזקתם של המסוקים בני ה-60. בכל אופן, אנו מעריכים כי תחזוקתו תהיה קלה יותר, אחרי הכל מחצית מגופו של המטוס עשויה חומרים מרוכבים אשר מחלידים ומזדקנים פחות מחומרים רגילים".
גם אנשי צוות-האוויר שיטיסו את המטוס, לא ירגישו בהבדל המקצועי ולא יזדקקו לקורס-טיס נפרד.
"הטיסה עצמה היא כמו טיסה במטוס רגיל, אך משימותיו של המטוס-מסוק זהות למשימותיו של מסוק טיפוסי", מסביר סא"ל נמרוד. "סביר להניח כי רוב הטייסים אשר יטיסו אותו יהיו טייסי מסוקים".
מסתבר כי גם בארצות הברית המצב דומה. "כאן הטייסים מסיימים את קורס-הטיס כטייסי מסוקים ואז עוברים הסבה והופכים טייסי V-22", מספר קארס.
אבל לעת עתה, בחיל-האוויר לא סביר כי המטוס-מסוק יחליף את היסעור הוותיק. "גודל תא המטען של המסוק הוא כשני שליש מתא המטען של היסעור אך מחיר שעות הטיסה בשני המקרים זהים למדי. ישנן פעולות שהיינו מעדיפים לבצע ביסעורים ולא באמצעות שום מסוק אחר", מספר סא"ל אבי. "צריך לזכור דבר אחד: המטוס-מסוק הוא פלטפורמה בפני עצמה. בסופו של יום יהיו לה משימות משלה והיא תצטרך להשתלב עם המטוסים הקיימים בחיל ולא להחליף אף אחד מהם".

עוד באותו מדור

20,000 סנטימטרים מעל המים

15 שנים חלפו מאז הגיעו ארצה מסוקי העטלף. מעל הים ותחת כנפיה של טייסת "מגיני המערב" מרמת–דוד, הם הספיקו לעשות לא מעט: הפלגות ממושכות, חילוצים מאולתרים, ליווי מבצעיים סודיים, לכידת ספינות נשק ואפילו משט או שניים. כל זה בלי לקבל מחלת ים

40 שנה בלי טייס

לא רואים אותם, לא שומעים אותם והם לא מפורסמים כמו F–15 או F–16, אבל כבר ארבעה עשורים הם איתנו, שומרים מלמעלה. טייסת "המל"טים הראשונה" חוגגת 40 להקמתה ולכניסת הכטב"מים (כלי–טיס בלתי מאויישים) לחיל–האוויר. היש הזדמנות טובה מזו להזכיר כמה נקודות ציון מרתקות?