בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 200 01/09/11
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף לוח שנה חגיגי

כתבות

20,000 סנטימטרים מעל המים

תגיות: טייסת "מגיני המערב" , עטלף (פנתר)

15 שנים חלפו מאז הגיעו ארצה מסוקי העטלף. מעל הים ותחת כנפיה של טייסת "מגיני המערב" מרמת–דוד, הם הספיקו לעשות לא מעט: הפלגות ממושכות, חילוצים מאולתרים, ליווי מבצעיים סודיים, לכידת ספינות נשק ואפילו משט או שניים. כל זה בלי לקבל מחלת ים

מיכל ויסברוד צילום: טייסת "מגיני המערב"

הים, בוגדני שכמותו, מסתיר סודות רבים. צוללות חמושות ועתירות טכנולוגיה המסיירות במעמקים באין רואה, שלדי ספינות מתפוררים שטבעו במהלך מסע הרפתקאות לאיים נידחים ויצורי ענק מפלצתיים ששרדו במשך אלפי שנים על קרקעית האוקיינוס.
מי ששם לב, יבחין לפעמים בעוד יצור משונה המופיע גם הוא בלב ים, דווקא מעל המים: "עטלף" (AS-565) מסוק כחול וקטן מימדים הנמצא על סיפונה של ספינת חיל-הים. עוד שעות ספורות, בחסות החשיכה, הוא ימריא לעבר השמיים, אבל בינתיים צוות המסוק נח בבטן הספינה. לאן הם מפליגים? כמובן שאסור לומר, אבל נגלה רק שדרך ארוכה עוד לפניהם. ימים ארוכים יחלפו בטרם ישובו כולם למימיו הבטוחים של נמל חיפה.
"זו הפלגה שוברת שיאים מבחינת המרחק אליו הגענו", חושף רס"ן ארנון, סגן מפקד טייסת "מגיני המערב". "יצאנו למשימה אסטרטגית והיינו בים כמעט שלושה שבועות". הוא שותק רגע, מנסה למצוא את המילים הנכונות כדי לתאר את הניתוק המוחלט שאפשר למצוא רק במרחק של עשרות קילומטרים מהיבשה.
"מה שמייחד את ההפלגות האלו, זה שאתה ממריא מהטייסת, אומר להתראות ונעלם מהעולם. אני נשוי עם ילדים והמחשבות שעוברות לי בהפלגה, שאין לי מושג מה קורה בבית, שאולי עוברים על אשתי דברים קשים ואני לא יכול לעזור לה. אני מגיע לארץ אחרי כ-20 יום ומתקשר אליה לשאול אם כולם בחיים".

ימים (עם) לבנים
פעם בכמה שבועות עוזב צוות קטן של טייסים ומכונאים את חופי הארץ לטובת משימה עלומה בים.
לא בטוח שביום הגיוס לחיל-האוויר מישהו מהם חשב שימצא את עצמו מבלה ימים ארוכים על אונייה, אבל ככה זה בטייסת "מגיני המערב". לא פעם הם מוצאים את עצמם מעורבים עד מעל הראש בעבודות הספינה: תורנויות, נקיונות ואפילו מטבחים ("על הספינה לעיתים השף חשוב כמו המפקד", קובע רס"ן ארנון בחיוך).
תוך זמן קצר הופכים אנשי הטייסת ליורדי ים לכל דבר. ממש כמו הלוחמים הימיים הם מתהדרים בסיכות סטי"לן, המעידות על מאות שעות ההפלגה שצברו. למי מכם ששוקל קריירה ב"מגיני המערב", צריך להזהיר: אף אחד לא מבטיח שהבחילות יעברו. "יש כמה אנשים שהם חיות ים ולא מזיז להם בכלל", מחייך אחד מטייסי "מגיני המערב", "האחרים פשוט צריכים להתמודד".
השעות הרבות ביחד אולי יוצרות בטייסת אווירה אינטימית וקרובה, שלא קיימת בשום מקום אחר, אבל בד בבד הן יוצרות גם התלבטויות והתחבטויות שאיש לא למד כיצד להתמודד איתן.
"זו משפחה ייחודית באמת", מדגיש רס"ן ארנון. "מה אתה עושה כשמישהו בא אליך עם הראש למטה ואומר לך שהוא מתגעגע מאוד לחברה שלו? זה לא צחוק. פתאום יש לך חייל מדוכא בלב ים ואתה צריך לטפל בו".

טייסת שלא מכירים
הריחוק של אנשי הטייסת מהמוכר והידוע מציב אותם בעמדה לא פשוטה, עמדה בה עליהם להתמודד בכוחות עצמם עם כל מצב מורכב שהים הסוער יזמן להם.
"אין לך עם מי להתייעץ, אתה לבד שם", מבהיר רס"ן ארנון. "למשל, כשהים גבוה ותנאי הראייה בעייתיים, וההמראה הופכת למשימה מורכבת ביותר. צריך לקבוע: האם הצורך לטיסה מצדיק את היציאה למשימה? האם זה מספיק חשוב כדי להמריא?".
העצמאות הזו מורגשת בעוצמה רבה בטייסת, במיוחד כי אין לה טייסות אחיות ללמוד מהן. "רוב המשימות ייחודיות לטייסת ורק היא מבצעת אותן. יש הרבה אחריות על הכתפיים, כי אין מי שיעשה בקרה על המשימות. זה נותן תחושה של גאווה, אבל גם הופך אותנו למעין בועה סגורה".
סגן אייל, למשל, בקושי שמע על הטייסת לפני שהגיע אליה. הוא התחיל את קורס האימון המבצעי בקיץ האחרון וקיווה להגיע לטייסת ינשופים, אבל ועדות השיבוצים הועידו לו מסלול שונה.
"אף אחד לא מכיר את 'מגיני המערב'. לא ידעתי מה קורה שם ולא ידעתי מה המשימות של הטייסת", הוא מתוודה. ההיכרות שלו עם העטלף בשלב זה הסתכמה, פחות או יותר, בשלום-שלום שהוא עשה כשהמסוק טס מעליו במסדר הכנפיים. למרות זאת, הוא לא מתחרט לרגע.
"זה עולם מגוון מאוד", הוא מסביר. "יוצא לך לחוות טיסות בים, הפלגות, חילוצים מכלי-שיט, טיסה באזורים שאף אחד אחר לא טס בהם". גם האתגרים הם ייחודיים לטייסת הימית. "לבצע חילוץ מדבורה, למשל, זו משימת קיצון שלנו. אתה מרחף שם בלילה, לא רואה כמעט כלום וכדי להוריד את הכבל, אתה צריך להסתמך על נקודה מסוימת בספינה, שעולה ויורדת עם הגלים. אתה לא יודע אם היא זזה, או שאתה זה שזז. זה מאתגר מאוד ומעניין. אני אמנם רוצה לחזור לינשופים בסוף, אבל שמחתי לטעום מהעולם הזה ויצא לי לראות דברים שאחרים לא רואים".
האימונים אולי מעניינים והחוויות אולי נדירות, אבל זה לא רק זה. קטנה קטנה, אבל הטייסת הזו היא אחת הפעלתניות בחיל-האוויר. "האווירה בטייסת היא של עומס", מתאר סגן אייל. "אין לנו הרבה אנשים, הדרישות גבוהות והעבודה רבה, אבל זה גם נותן הרבה סיפוק. אתה מרגיש שאתה עושה משהו חשוב באמת. למשל, כשמזניקים אותנו לחפש ניצולים בכנרת או בים, אתה יודע שזו יכולה להיות הצלת חיים של ממש".

ההפתעות של המרמרה
ואם כבר מדברים על הצלת חיים, אחד המבצעים החשובים שבו השתתפה הטייסת בשנים האחרונות הוא ההשתלטות על המשט לעזה.
"היינו חלק משמעותי מאוד בהשתלטות על המרמרה: באיתור, בליווי הכוחות, במעקב אחרי הספינה בימים לפני ההשתלטות", מספר רס"ן ארנון, שהטיס את אחד העטלפים שלקחו חלק במבצע. "אחר כך, כשנודעה כמות הנפגעים, הגיעו הפצועים אל הספינות שהיינו עליהן".
בעוד הפצועים עושים את דרכם בסירות גומי לעבר הספינות ועליהן העטלפים, החלה להתעורר בסטי"ל השאלה האם המסוקים יוכלו לסייע לנפגעים.
"זה לא דבר של מה בכך", מבהיר רס"ן ארנון. "אין לנו צוות רפואי מוטס, יש בזה סיכונים ולא התכוננו למשימה הזו. למרות זאת, בהמלצת רופאי הספינה, הוחלט לפנות את הפצועים לבית-חולים".
לבסוף, המריאו המסוקים מסיפוני הסטי"לים, כשבבטנם לוחמי שייטת פצועים. "לא ידענו אחד על השני", אומר בחיוך רס"ן ארנון. "גילינו זה את זה רק כשכבר היינו באוויר".
מאז אותו יום החליטו בטייסת, כמו גם ביחידות צבאיות אחרות שהיו מעורבות במבצע, להתכונן להפתעות. הם מבינים שמה שקרה בעבר יכול לקרות שוב. "מאז אנחנו מתכוננים למשימות אפשריות במתארי קיצון, כמו ארועים רבי נפגעים", מתאר רס"ן ארנון. "הלוואי שלא נצטרך לעשות את זה שוב, אבל למקרה שכן, כדאי שנדע לבצע היטב". לקראת המשט שניסה להגיע לחוף עזה ביולי, התכנסו אנשי הטייסת לצורך חשיבה משותפת. "רצינו להתכונן לכל אפשרות. בחנו את המשימות שהעטלף יכול לבצע וקבענו עקרונות לכל משימה".

צרות באופק
המשט הוא רק דוגמה אחת למגוון האיומים שעלולים להגיח מעבר לגלים בכל רגע ולמעשה הוא היה רק טיפה אחת בתוך אוקיינוס הפעילות המבצעית בטייסת. נעצור רגע כדי לטפוח ל"מגיני המערב" על השכם: לכידת ספינת הנשק "סנטוריני" ב-2001, סגר ימי על לבנון ב-2006 ואיתור הניצולים מהספינה האוקראינית שטבעה ב-2009, הם רק חלק מפעילות אנשי הטייסת בעשור האחרון.
"מבחינה זו, אנחנו נמצאים בתקופה מדהימה", אומר רס"ן ארנון. "הפעילות המבצעית של חיל-הים עלתה לאין שיעור. בשנים האחרונות הוא הפך מזרוע טקטית לזרוע אסטרטגית והיתרון המרכזי שלו הוא זמן השהייה במקומות מרוחקים. אם למטוס יש מגבלות של דלק ואספקה, הרי שבספינה אפשר לשהות שבועות. צריך להבין שהיום יש משימות שרק כוח ימי יכול לבצע".
ואכן, ככל שהזמן חולף, הולכת הזירה הימית ומתפתחת, מנסה אולי להדביק את קצב המהפכות המתחוללות בזירה האווירית. רעיון הכשב"ם (כלי-שיט בלתי מאויש) הופך מדמיון למציאות ואם שואלים את "מגיני המערב", עוד לא ראיתם כלום.
"אין לי ספק שחיל-הים עוד יגדל ויתפתח בשנים הקרובות. אין לו ברירה, כי היקף המשימות שהוא נדרש לבצע הולך ומתרחב. האיומים מהים והצורך להגן על ישראל מפניהם רלוונטיים יותר מתמיד, במיוחד לאור המצב במזרח-התיכון. גם פרויקטים אזרחיים, כמו אסדות הקידוח, הן מטרה לאירוע חבלני".

מלחמת מים
ומן הסתם, השינויים המשמעותיים שחלים בחיל-הים מכים גלים בטייסת, שמהווה שותפה נאמנה של החיל הלבן.
"למסוק אומנם אין יכולת שחרור חימוש, אבל משימת ההשתתפות בקרב הימי היא המשימה שלנו", מסביר רס"ן ארנון. "המסוק הוא כלי נשק נוסף בספינה, כלי אסטרטגי. למעשה, הוא משמש לה עיניים כדי לגלות איומים קרובים ורחוקים".
ולמרות זאת, העבודה הצמודה עם חיל הים אינה תמיד שיט תענוגות. "חיכוכים עם חיל-הים? הצחקת אותי, בלי סוף. האתגר הגדול שלנו, לדעתי, זה להגיע למצב בו אנחנו מייצגים נאמנה את חיל-האוויר בפני חיל-הים ולהפך.
זו משימה קשה, כי הזרועות שונות מאוד במנטליות, בתרבות הארגונית ואפילו בערכי היסוד. זה 1,000 דברים קטנים, מהשפה ועד תכנון האימונים הסותר של שני החילות. המוזרות הזו מתרחשת כל הזמן: בים, באוויר, בדיונים ובכוננויות. אין ספק שאתגר זה הוא בר השגה. הוא פשוט מחייב סובלנות והקשבה של שני הצדדים".
בינתיים מנסה הטיסת להמשיך ולתמרן בין שתי הזרועות ולהשתדל לא לקפח איש. היא לא בדיוק שייכת לפה, גם לא לגמרי לשם, ובכל זאת מרגישה ממש כמו דג במים.

עוד באותו מדור

40 שנה בלי טייס

לא רואים אותם, לא שומעים אותם והם לא מפורסמים כמו F–15 או F–16, אבל כבר ארבעה עשורים הם איתנו, שומרים מלמעלה. טייסת "המל"טים הראשונה" חוגגת 40 להקמתה ולכניסת הכטב"מים (כלי–טיס בלתי מאויישים) לחיל–האוויר. היש הזדמנות טובה מזו להזכיר כמה נקודות ציון מרתקות?

לחיות נכון

עומס רב, פיזי ונפשי, מוטל ביומיום על צוותי האוויר. על–מנת להתמודד עם העומס ולשפר את אורחות החיים, מופעלת תוכנית ייחודית המעניקה למשתתפים בה כלים המסייעים להם לשמור על אורח חיים בריא ולהתמודד עם המטלות המגוונות של תפקידם