בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 201
גליון 201 30/10/11
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף פוסטר של טייסת מגני המערב.

כתבות

זכרונות עדן

27 שנים אחרי תחילת השירות ורגע לפני הסיום, מוציא תא"ל עדן אטיאס, מפקד בסיס נבטים, את קופסת הזכרונות. רשימה חלקית: תהפוכות רגשיות, אדרנלין בשמיים, ייסורים ושמחות. לא פשוט לצמצם את השנים לשעת ראיון, אבל זה לא האתגר הגדול ביותר בו נאלץ תא"ל עדן לעמוד במהלך השירות

דנה רוסו | צילום: ארכיון הבטאון ו"במחנה"

"אני חושב שהראיון הזה הוא ההזדמנות הראשונה שלי לעשות סקירה של כל מה שעשיתי עד עכשיו", מחייך תא"ל עדן אטיאס לקראת סוף הראיון. "אחד הדברים שאתה לא מוצא זמן לעשות במהלך השירות, זה להסתכל אחורה ולנסות לראות את כל 27 השנים שחלפו. עכשיו אני מבין שעבר המון זמן וקרו המון דברים. כל השנים נאלצתי להסתכל קדימה כל הזמן, כי המסלול הפיקודי הוא סוג של ריצה ארוכה. אני חושב שעכשיו, כשאני מעביר את המושכות, תהיה לי הזדמנות טובה לעשות הפסקה כדי להסתכל אחורה ואז גם להחליט לאן ממשיכים".
את מושכות הפיקוד על בסיס נבטים העביר תא"ל עדן אטיאס לפני ימים אחדים לתא"ל רונן שמחי. את הכתבה הזו בוודאי יקרא ולידו אשתו ושתי בנותיו. סיטואציה שונה בתכלית מאלו שאפיינו את חייו בשלוש השנים האחרונות ועד לפני כמה ימים. כמה שבועות לפני החלפת הפיקוד, כשעוד אפשר היה לחשוב שהמדים הכחולים מחוברים לגופו, לשכת הבסיס היא ביתו ואנשי הבסיס הם משפחתו, הצלחנו להשתחל ללו"ז הצפוף ולערוך ראיון מסכם.

מתובלה להובלה
כיום מזוהה תא"ל אטיאס יותר מכל עם מערך התובלה, אבל אם נחזור 24 שנים אחורה על מסלול השירות שלו, נמצא אותו בקאמ"ם בבסיס נבטים, כטייס קרב צעיר שעומד בפני שינוי חד במסלול השירות שלו. מפקד הטייסת באותה תקופה היה אלוף (מיל') עמוס ידלין וסגנו, אלוף (מיל') אליעזר שקדי.
לאחר קורס האימון המתקדם, החליט הסגל להעביר את אטיאס למערך התובלה על רקע מקצועי. "אי אפשר להגיד שהתמודדתי עם זה בבגרות יתרה", צוחק תא"ל אטיאס. "ההיררכיה בחיל הזה בנויה כך שהשאיפה היא להיות טייס קרב וטוב שכך, אבל כטייס צעיר שרגיל להצליח בכל, המפגש עם חווית כשלון ראשונה היא אבן דרך משמעותית. הציעו לי לחזור לבית-הספר לטיסה ולעבור הסבה למסוקים. אבל לא רציתי לחזור אחרי שיצאתי משם והאופציה השנייה הייתה לעבור לתובלה. באותה תקופה לא היה לי מושג מה זה".
בדיעבד, כשהוא מכיר את המערך מכף רגל ועד ראש, יכול תא"ל אטיאס לברך על ההחלטה להעבירו. "אני מניח שחלק לא מבוטל מהיכולת של טייס להתפתח לתפקידים פיקודיים מבוסס על ההצלחה המקצועית שלו", הוא אומר. "יכול להיות שאם הייתי נשאר במסלול הקרב, גם ההתפתחות הפיקודית שלי הייתה שונה".
ובכל זאת, הטייס הצעיר חדור המוטיבציה, שספג מהלומה בתחילת הדרך, עדיין כאן מדי פעם, כשאחד כזה ניצב מולו. "היום אני עושה את אותן החלטות כלפי חניכים במסגרת הקא"ם-קאמ"ם פה בבסיס. יוצא לי לשנות את המסלול שלהם והתגובות קשות", הוא מודה. "לפעמים, כשאני יושב בצד השני של השולחן ומולי חניך שבחרנו להסב למערך אחר או לסיים בכלל את שירותו בחיל-האוויר, אני נזכר במקרה שלי, מזדהה איתו ומבין אותו, אבל רואה גם את הצד השני".

חציית קו
לאחר ההחלטה להעבירו למערך התובלה, הוצב תא"ל אטיאס בטייסת "הדקוטה" בבסיס לוד, שם הוא לומד להכיר את מערך התובלה, בעיקר דרך הפעילויות המבצעיות.
"יש הרבה דברים שאי אפשר להסביר על הנייר או במצגות", מדגיש תא"ל אטיאס. "איך אפשר להסביר מה זה להיות טייס? תחושות הן תחושות וצריך לחוות דברים כדי לדעת מה המשמעות של מה שאתה עושה, מה החשיבות ובעיקר שאתה רוצה להמשיך ולעשות את זה".
ואכן, לא עובר זמן וסגן אטיאס מתחיל לצבור שעות טיסה ואיתן חוויות יוצאות דופן. אחת הפעילויות המבצעיות הראשונות בהן השתתף בתקופה זו הייתה מבצע "כחול וחום", במסגרתו יצאו כוחות שייטת 13 וגולני לתקוף את אנשי ארגון ג'יבריל בלבנון ונתקלו במחבלים.
"ישנו בלילה בכוננות קצרה והיה ברור שאם מקפיצים אותנו אז משהו לא בסדר", נזכר תא"ל אטיאס. "לקראת שלוש בבוקר הוזנקנו. רצים למטוס ויוצרים קשר עם הכוח. זו אבן דרך משמעותית מבחינתי, כי זו חציית קו גבול משמעותית ראשונה בשבילי. אתה נוחת עם תחושות מעורבות, מצד אחד אתה מתפנה להרגיש את הלחץ ומצד שני תחושת סיפוק אדירה".
תקופת השירות בטייסת סיפקה זכרונות רבים, מתוכם אחד הפך למציאות: את צפריר, אשתו, הוא הכיר שם, ממש לקראת עזיבתו את הטייסת.
"הופתעתי"
בשנים הבאות ממלא אטיאס שורה של תפקידים, ביניהם סמ"ט ב' בטייסת "אבירי הציפור הצהובה" בבסיס לוד, סמ"ט א' בטייסת "הפילים" בבסיס לוד, מפקד טייסת "הגמל המעופף" בבסיס שדה-דב ובחזרה ללוד כמפקד טייסת "הפילים".
"דרך הפיקוד על הטייסות למדתי להרחיב את מעטפת היכולות שלי. אתה מגיע לקצה וממשיך עוד קצת ועוד קצת", נזכר אטיאס. "אני חושב שהיכולת הזו להשפיע על אנשים הייתה מה שהניע אותי באותה תקופה".
לאחר מכן הפיקוד על בסיס שדה דב. "זו הייתה תקופה מוזרה", מאפיין אטיאס. "מצד אחד אתה נכנס לעולם הפיקוד הבכיר ביותר ונחשף לדברים שלא הייתה לך גישה אליהם קודם ומצד שני, רגע אחרי שאתה עושה משהו סופר-מבצעי, אתה נמצא פתאום ליד הנמל. הקרבה הזו לתל-אביב מבלבלת".
אבל את כל התפקידים הפיקודיים רואה אטיאס כבית-ספר, מעין הכנה למשהו גדול יותר. "התחנה הבאה שסימנתי לי ולא הייתה מובטחת כלל, הייתה הפיקוד על בסיס נבטים כשיפתח במתכונתו החדשה והמורחבת", מגלה תא"ל אטיאס. "היו סימני שאלה לגבי המפקד לאורך כל הדרך, כי מדובר בבסיס שמשלב את שני המערכים: תובלה וקרב. אני הייתי בטוח שייקחו איש קרב לתפקיד".
כחצי שנה לפני התאריך המיועד לפתיחתו המחודשת של הבסיס, זימן מפקד החיל דאז, האלוף (מיל') אליעזר שקדי את תא"ל אטיאס כדי להודיע לו שהוא מפקד בסיס נבטים הבא. "אני זוכר שישבתי מולו ומראש חשבתי שהתשובה תהיה שלילית. הכנתי נאום שמסביר למה נכון לבחור באיש תובלה לתפקיד וכבר הייתי מוכן להסביר זאת לשקדי. פתאום קלטתי מה הוא אמר, שהתשובה חיובית ונותרתי בלי מילים. הופתעתי".

לפרק ולהרכיב
כחצי שנה לאחר שהתבשר על קבלת התפקיד, כאשר בסיס לוד נסגר ורוב הטייסות והיחידות הועברו לבסיס נבטים, גם תא"ל אטיאס ארז את חפציו ועבר מביתו בלב תל-אביב עם הבסיס בו בילה את רוב שנות שירותו.
"היה לי ברור שעוד לא עשיתי משהו דומה לזה. הבנתי שמדובר במשהו חלוצי", מספר תא"ל אטיאס. "זו הייתה זכות גדולה, לקבל את המינוי ואיתה הגיעה גם האחריות וההבנה שיש כאן צורך בעבודה קשה ואף אחד לא מבטיח הצלחה".
מסתבר שלא פשוט למזג בין שני בסיסים מגובשים. בסיס נבטים הכפיל בן לילה את כמות האנשים, היחידות וגם את שטחו. רגע לפני שהבסיס מפתח שגרה ומתפקד כבסיס מבצעי לכל דבר, עוד צריך היה לעכל את השינוי האדיר.
"בהתחלה החלוקה הייתה ברורה", נזכר תא"ל אטיאס. "אנשים דיברו במושגים של 'אני יוצא מהכנף ונוסע לבח"א'. רק אחרי שנה זה נעלם ונפל האסימון שבסיס נבטים זה הכל: היחידות שהיו שייכות לו מלכתחילה וגם אלו שהצטרפו מלוד". ולתא"ל אטיאס היה ברור איך הוא יוצר את המיזוג, לאט אבל בטוח: "אני מאמין שכדי להבין דברים באמת צריך לפרק אותם מהיסוד ולהרכיב מחדש", הוא מסביר. "היה צורך לבחור בקפידה איזה חלקים אתה לוקח איתך לישות החדשה, כדי לא לזנוח את המורשת וההיסטוריה וגם את הידע שצברו קודמיי, אבל צריך לבחור גם מה אתה מוסיף משלך. ככה, אט אט, יצרנו את התשתית שהולידה משהו חדש: יש מיש".

ממריאים בנגב
מעבר בסיס לוד דרומה אל בסיס נבטים, מסמל מגמה של צה"ל כולו, שאט-אט מעתיק את בסיסיו לדרום. בסיס נבטים הפך לסמל לאותה מגמה ומכל קצוות צה"ל מגיעים ללמוד איך חיל-האוויר עשה את זה. "כמות הביקורים בבסיס גדולה מאוד", אומר תא"ל אטיאס. "היו כאן פורומים רבים בהם התבקשתי להציג את הפרויקט שלנו ולשתף בלקחים. יש פה דוגמה ומודל איך לעשות את המעבר הזה".
אלא שהמעבר דרומה דרש גם את הסתגלותן של המשפחות. עבור משפחת אטיאס, הייתה זו הפעם הראשונה בשיכון המשפחות. "הגענו לנבטים אחרי קרוב ל-18 שנים בלב תל-אביב", מסביר תא"ל אטיאס. "היה לנו ברור שהולכים על זה, אבל הכל היה חדש לגמרי עבורנו".
לאתגר של המעבר דרומה והמגורים בבסיס צבאי, התווספה גם נוכחותו ההולכת ומצטמצמת של עדן בבית. במהלך השנים, ככל שטיפס בסולם התפקידים בחיל, המשפחה זכתה לפחות ופחות זמן איתו. העבודה הקשה כמפקד בסיס בהתהוות הערימה קשיים, אבל לא מכשולים. "בשלב מסוים, מתקבלת ההבנה שהמשפחה משלמת מחיר", מסביר תא"ל אטיאס. "זה לא שחור ולבן: לצד הויתורים, הם מרוויחים חשיפה לערכים ולמצוינות ויודעים שאבא עושה משהו חשוב. גם באזרחות הרבה קריירות דורשות את הזמן הזה. אי אפשר לעטוף במעטפת ורודה וברור לי שאני משלם פה מחיר מסוים. אבל הבנות מגיעות למשרד לפעמים להשלים שעות עם אבא".
ואולי דווקא כשהעבודה תופסת חלק מרכזי כל כך בחיים, הפתרון הוא להביא אותה הביתה. "בסוף, כמפקד, יש המון בדידות", משתף תא"ל אטיאס. "ישנה קבוצה מצומצמת מאוד של אנשים שאתה יכול לשתף ולהתלבט איתם ובת הזוג שותפה לתהליכים, לייסורים ולהצלחות. למשפחה יש חלק חשוב בעבודה. אי אפשר לקיים את שניהם במקביל אם אין תמיכה של האחד בשני ובמקרה זה יש את שניהם בצורה חזקה מאוד".
ומה הלאה? "אני עדיין לא יודע מה אעשה אחרי שאעביר את הפיקוד", הוא מודה. "השנים האלו העניקו לי כלים רבים בהם אשתמש באזרחות, אבל כרגע אני בעיקר צריך חופשה וזמן להחליט מה יהיה בהמשך". כדי לענות על השאלה אם הוא מרוצה, בסופו של דבר, מהמסלול שעשה, הוא חוזר בזמן ונזכר בחברי הילדות מאשדוד, שם גדל.

הילד מאשדוד
"יש לי קבוצה קרובה מאוד של חברים מתקופת הגן והיסודי, אנחנו קוראים לעצמנו 'האשדודיה'", הוא צוחק. "הם התפתחו בתחום המקצועות החופשיים: רופאים, אנשי עסקים או רואי חשבון. כשיוצא לנו להיפגש, תמיד מעניין לראות איך כל אחד לקח את הכיוון שלו והתפתח. אבל בסוף כל מפגש כזה, כשאני נוסע הביתה בשקט, אני מרגיש שבמסלול שאני בחרתי היה משהו אחר שהניע אותי. זו לא הייתה המשכורת בסוף החודש או משהו דומה, זה דבר מיוחד שאין במקומות האחרים. בחוץ אי אפשר לייצר סוג כזה של סמכות ואחריות. האתגר הוא הסיבה שנשארתי במסלול הזה ואני שמח מאוד שכך היה".

עוד באותו מדור

ציפורי הנפש

טייס ופסיכולוג. שני מקצועות שנראים במבט ראשון כה רחוקים זה מזה, אך מתברר כי יש גם מי שחיברו בין הקוקפיט לספת המטפל ואפילו מצליחים לשלב את המוטיבים המרכזיים של שני המקצועות. שיחת נפש עם כמה טייסים שמטפלים באנשים ואפילו מוכנים לספר איך. שנדבר על זה?

סיפורי ציפורים

הנוצות המאוכסנות בארכיון חיל-האוויר מספרות את סיפורן של הציפורים, בתקווה להפחית עד כמה שניתן מפגשים מהסוג המסוכן