בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 148 (249) 01/12/02

כתבות

איום דו-סיפרתי

איום הנ"מ, שעד עתה התמודדה איתו ארה"ב בהצלחה בעיראק, קוסובו ואפגניסטן, אינו דומה במאום למערכות הנ"מ הרוסיות החדשות. מה שמכונה "איום הנ"מ הדו-סיפרתי", יחד עם יכולת ההתמודדות עימו, יכריע במידה רבה את העימות של מחר, שבו יפגוש המערב, לראשונה, מערכות טילי קרקע-אוויר לא מוכרות

אייל בירנברג

במערב קוראים להן "הנ"מ הדו-סיפרתי". שם סתום לסידרה של מערכות נשק. את השם קיבלו המערכות על-פי מספר הדגם. SA-12, למשל, היא מערכת "נ"מ דו-סיפרתי". SA-6 אינה כזו. הסיבה שסידרת מערכות ההגנה האווירית הללו זכתה לכינוי משלה אינה סיבה של מה בכך. בעשור האחרון, ועל אחת כמה וכמה באלו שלפניו, נתקל המערב, ובראשו ארה"ב, בהתנגדות מועטה של טילי קרקע-אוויר. מערכות הנ"מ במלחמת המפרץ, בקוסובו, שלא לומר באפגניסטן, היו ישנות, בעלות תחזוקה לקויה, שארה"ב לא התקשתה לפצח. המערכות החדשות, לעומת זאת, תהיינה בעלות יכולות שונות לחלוטין.
השיטות לפיצוח מערך הגנה אווירית כוללות לרוב כמה מרכיבים. הראשון בהם הוא שימוש במטוסים חמקנים. כמו, למשל, במבצע הפותח של מלחמת המפרץ שבו נעשה שימוש במטוסי F-117. החמקן הוותיק פרץ בחשאי דרך מארג סוללות הטק"א של עיראק, שכללו בעיקר מערכות SA-3. לאחר שניטרל תחנת מכ"ם של מערכת ההגנה האווירית, נוצרה "פירצה" שדרכה חדרו כלי-טיס אחרים לשטח העיראקי. אולם, צי המטוסים האמריקאי מתבסס במידה רבה על מטוסים שאינם חמקנים ועל אף המגמה ההולכת וגדלה של ייצור ורכישה של מטוסי דור חדש חמקנים דוגמת ה-F A-22 או ה-F-35, מרבית המטוסים האמריקאיים בשנים הקרובות ישארו ללא תכונות חמקנות.
מרכיב אחר בפיצוח מערכות הגנה אווירית הוא שיבוש אלקטרוני. מערכות לוחמה אלקטרונית מורכבות לעיתים בפוד מיוחד על גבי המטוס ובמקרים אחרים מדובר במערכות אינטגרטיביות במטוס. כך או כך, הכוונה היא לשבש את פעולת המכ"מים הנלווים לסוללות הטק"א. כאשר פעילות המכ"ם משובשת, הסיכוי לאיתור המטוס כמטרה קטן וכך גם הסיכוי שישוגר לעברו טיל נ"מ.
מערכות הנ"מ המיושנות, החד-סיפרתיות, הן מערכות שפותחו ברובן בתחילת שנות ה-60. בוודאות כמעט מוחלטת ניתן לומר, כי המערב יודע כיצד להתמודד עם הנ"מ החד-ספרתי. דוגמה לכך ניתן למצוא בהישג חסר התקדים של כוחות נאט"ו בקוסובו: אפס הפלות בהתמודדות מול סוללות ה-SA-6.
לא כך כאשר מדובר באיום הדו-סיפרתי. איש במערב לא התמודד עם מערכות אלו ועם יכולותיהן בפועל. הן נותרו מיסתוריות, כפי שהיו מאז נכנסו לראשונה לשימוש ב-1980. מיסתוריות זו מדירה שינה מעיניהם של בכירי הצבא האמריקאי. במידה רבה, עשויות מערכות הנ"מ הסובייטיות המתקדמות להכריע את העימות של מחר. הסכנה הצפויה לצי מטוסי המערב גדולה ומוחשית וגורמת לדאגה רבה בצבא ארה"ב. האמריקאים ושאר מדינות המערב שוקדים אמנם על פיתוח דרכי התמודדות עם האיום הבלתי מוכר, אולם התשובה אינה פשוטה.

טיפול סימולטני בשש מטרות

שנים רבות התריע חיל-האוויר האמריקאי כי טילי קרקע-אוויר סובייטיים מתקדמים יימכרו בתחילת שנות האלפיים ליריבותיה של ארה"ב. אולם אזהרות אלו התפרשו כלחץ של המערכת הביטחונית על מאשרי התקציב. "שוב חוזים קטסטרופות כדי להגדיל את עוגת התקציב", היתה תגובתם השאננה של מקבלי ההחלטות.
בדצמבר 2000 הכריזה רוסיה כי היא פותחת במשא ומתן על עיסקת מיליארדים לציוד איראן במערכות נ"מ ממשפחת S-300 המתקדמת ובמכ"מים יעודיים הנלווים למערכת. לסין נמכרו מערכות אלה כבר שנים קודם-לכן.
משפחת ה-S-300 מכילה מספר דגמים של טילים, שתוכננו באופן כללי ליירט את כל מה שעף בשמיים. החל מטילים מנמיכי טוס, דרך טילי שיוט חמקנים ועד למטוסי ביון ברום גבוה ופלטפורמות מכ"ם מרוחקות. במקביל למשפחת טילי ה-S-300, פיתחו הסובייטים גם מערכות נ"מ אחרות, דוגמת ה-SA-18 הניידת, המקבילה לסטינגר, אולם האיום המרכזי על המערב נובע ממשפחת ה-S-300 ומממשיכתה, ה-S-400.
"די בהצבה נכונה של מספר מועט של סוללות ממשפחת S-300 ונוצרה חומה בלתי עבירה למטוסים שאינם בעלי תכונות חמקניות", אמר גנרל ריצ'ארד האולי, לשעבר ראש מיפקדת מבצעי אוויר בחיל-האוויר האמריקאי.
סידרת ה-S-300 מכילה בתוכה את טילי ה-SA-10, SA-12, SA-20 ומכ"מים נלווים. כל שילוב טיל-מכ"ם הוכשר כדי להתמודד עם איומים בגבהים ובטווחים ספציפיים. מערכת ה-S-300 נחשבת בעלת יכולת התמודדות טובה עם טילים מנמיכי טוס, טילים באליסטיים זירתיים ועם כל סוגי המטוסים. היא נחשבת קלה יותר לתיפעול מדורות נ"מ קודמים.
"לרוסים יש כיום תשובה כמעט מושלמת לכל מערכת אווירית שלנו - טיל או מטוס", אומרים בארה"ב. וזה בדיוק מה שמכונה בעגה הצבאית היומיומית "האיום הדו-סיפרתי". וזה גם מה שדירבן וזירז את התפתחות מערכות החמקנות האמריקאיות ב-20 השנים האחרונות.
טיל ה-SA-10 "גראמבל" הוא הנפוץ ביותר במשפחת ה-S-300, שיוצא למדינות זרות. ראשית נמכר על-ידי בריה"מ לשעבר ומאוחר יותר על-ידי יורשתה, רוסיה. המערכת מיועדת לשימוש כנגד מטוסי קרב ופועלת בטווחים של קרוב ל-50 מייל (כ-80 ק"מ) ובמהירות גישה מירבית של שישה מאך.
הטיל יוצר על-ידי "אירגון אלמאז לייצור מדעי" והפך מבצעי ב-1980. ב-1987 כבר הוצבו ברוסיה 80 סוללות S-10 מבצעיות, מחציתן סביב מוסקבה ועוד 20 סוללות נמצאו בשלבי ייצור ופריסה. ייחודו של ה-SA-10 הוא בפשטות הפעלתו יחסית לתכונותיו המשופרות. כך, למשל, הוא כל-כך פשוט להפעלה עד שמספיקות חמש דקות של עבודת צוות מיומן כדי להשמיש את סוללת הטילים הניידת לפעילות נ"מ. בנוסף, מתגאים הרוסים כי הטיל עצמו יכול להישאר עד עשר שנים בתוך הסוללה ללא צורך בתיחזוק שוטף.
טילים נמדדים גם באחוז הזליגה של משימות היירוט שלהם, כלומר באחוז ה"פיספוסים". בכל הנוגע ליירוט מטוסים, נעה הערכת המערב בין 20 אחוזי זליגה במקרה האופטימי לשבעה אחוזים במקרה הפסימי. ביירוט טילי טומהוק, שהיא יכולת שהרוסים הוסיפו למערכת באחת מגירסאותיה, מגיע אחוז הזליגה לשניים בלבד.
ב-1990 מכרה רוסיה כמאה סוללות SA-10 לסין. ביוני 1996 רכשה הודו 27 סוללות וככל הנראה גם קפריסין קנתה את המערכת לאחר שחתמה באותה שנה על עיסקת נשק עם רוסיה. מחיר הסוללה שונה ממדינה למדינה, אולם בעיסקה של מספר יחידות בודדות תעלה כל סוללה, על שמונת הטילים שבה, כ-170 מיליון דולר.

תורות הלחימה כבר אינן תקפות

את מערכת ה-SA-12a "גלדיאטור" עיצב הצבא הסובייטי על בסיס ה-SA-10 בהבדל עיקרי אחד - היא יועדה לשימוש כנגד טילים באליסטיים טקטיים, דוגמת הסקאד. ממשיכתה, ה-SA-12b "ג'יאנט", בעלת היכולות המשופרות, נחשבת לגירסה סובייטית מקבילה (או אף טובה יותר) של מערכת הפטריוט האמריקאית. בתחילת 1996 הפתיעה רוסיה את ארה"ב, כשהפכה ליריבתה העיקרית במכרז של איחוד האמירויות. ארה"ב הציעה אז את טילי הפטריוט PAC-2. רוסיה הציעה את ה-SA-12a, שאמנם נופלת ביכולותיה במעט מה-PAC-2, אולם הוצעה בכמחצית המחיר. ארה"ב זכתה בסופו של דבר במכרז, אולם הקרב היה צמוד.
מכ"ם המעקב של ה-SA-12, על שתי גירסותיו, יכול לעקוב אחר כ-200 מטרות ממרחקים של עד 250 ק"מ ובכך יתרונו מול הפטריוט. ביכולת יירוט כלי טיס קשה למצוא הבדלים משמעותיים בין הפטריוט ל-SA-12, אולם כשמדובר ביירוט טילים טקטיים, עולה הפטריוט ביכולותיו.
ה-SA-20 "טריומף" הוא פיתוח מתקדם של ה-SA-12b, בעל טווח של לפחות פי שלושה מגירסתו המוקדמת. מדובר בטיל חדש, אשר בנוי על גבי המערכות של הסוללה הישנה. הטיל פותח בשיתוף פעולה בין מכוני מחקר שונים בבריה"מ - בנובוסיבירסק, בסנט-פטרסבורג ובמקומות אחרים. יתרונו הגדול של הטיל הוא יכולתו לטפל במטרות "שמעבר לאופק" (OTH - Over The Horizon) - דהיינו, בטווחים עצומים של עד כ-400 ק"מ. אם יש מערכת שמפניה חושש המערב במיוחד, הרי זו ה-SA-20.
כל ביצועי הטילים הללו, ה-SA-10, SA-12 ו-SA-20, עולים לאין שיעור על ביצועי המערכות הנושאות את הציון החד-סיפרתי, SA-2 עד SA-9 אם ביכולת לטפל במטרות רבות בו-זמנית, או ביכולת לטפל במטרות מנמיכות טוס עם חתך מכ"ם נמוך ואם ביכולת ליירט טילים באליסטיים טקטיים. גם בפוטנציאל התיאורטי ליירוט טילים באליסטיים אסטרטגיים, יש למערכות החדשות יתרון.
מערכות טק"א סובייטיות מהדור הקודם, הנמצאות כיום בשימוש נרחב בעולם, היו מוגבלות בעבר להגנה מפני איום אחד, מטוס או טיל, בכל פעם. כעת מסוגלות המערכות החדשות לטפל במספר מטרות בו-זמנית. ה-SA-20, למשל, מעניק למשתמש את היכולת לטפל סימולטנית בשש מטרות. יותר מכך, העיסוק ברכישת המטרות יכול להתחיל ממרחק עצום של 248 מייל (כ-400 ק"מ) מהמטרה, טווח גדול פי שלושה מזה של ה-SA-6, שאותו נועד ה-SA-20 להחליף. כמו כן, הטיל מהיר פי 1.5 מהדור שקדם לו ומסוגל לטפל במטרות בגבהים שונים - החל מגובה הקרקע ועד לגובה הסטרטוספירה.
"המערכות הרוסיות החדשות הן אוטומטיות, דיגיטליות ופשוטות להפעלה", אומר בתיסכול גנרל ריצ'ארד האולי. בנוסף, נחשבות המערכות לבעלות יכולת גבוהה בחסימת שיבוש. "כל תורות הלחימה שפותחו עבור המערכות החד-סיפרתיות כמעט שאינן תקפות", אומר האולי.

שינוי יסודי באיום האווירי

כשמדובר במכירת ציוד ללקוחות פוטנציאלים, הרוסים אינם הססנים. על-פי האמריקאים, רוסיה שיחררה כל רסן בשיווק מערכות ההגנה האווירית הטובות ביותר שברשותה. אם בעבר שמרו הרוסים כמה קלפים קרוב לחזה, היום הם מוכרים את המערכות לכל מי שמציע עבורן תמורה הולמת.
כעת מנסים במערב לטכס פיתרון שיוכל לספק יכולת התמודדות כלשהי מול מדינה שתחזיק מערכת הגנה אווירית דו-סיפרתית בעימות עתידי. שירותי המודיעין האמריקאיים צופים שחמישה או שישה "יריבים מסורתיים" - מדינות כמו סוריה, עיראק, לוב ואחרות - ירכשו מערכות SA-12/20 בחמש עד עשר השנים הקרובות. גם אם לא יהיה בידן התקציב הדרוש, תהיינה המדינות הללו מחויבות לבצע רכישה כזו. מערכות הנ"מ הקיימות ברשותן סובלות מבעיות תחזוקה חמורות הנובעות מטכנולוגיה מיושנת.
ה-S-300 נמצאת כבר עתה בשימוש בסין, מדינה שאף צפוי כי בעתיד תחל בייצור העתקים או נגזרות של המערכת לשימוש עצמי ואף לייצוא. גם מרבית מדינות חבר-העמים משתמשות במערכת. מדינות אחרות, שה-S-300 נמצא ברשותן, הן בולגריה, הודו וקפריסין.
מומחים מסרבים להעריך האם המערכות הרוסיות הללו הן באמת ובתמים חסינות שיבוש אלקטרוני, או מסוגלות לפחות לחסום שיבוש כזה במידה מסוימת. "הגידול ביכולת", הם מסתפקים באמירה יבשה, "מייצג שינוי יסודי באיום האווירי".
"השורה התחתונה", אומר בכיר בחיל-האוויר האמריקאי, "היא שאם אתה רוצה לפעול בחופשיות באיזור מסוים, שיבוש אלקטרוני יסייע לך, אבל הוא יעיל רק לזמן קצר. הוא קונה לך זמן ואולי יכניס אותך בביטחון לאיזור המדובר ואף יוציא אותך ממנו בביטחון, אבל אם אתה חייב להתנהל לאט ולבצע פעולה יסודית ואינטנסיבית באיזור של טווח ה-400 ק"מ של ה-S-300, ברור שהטייס שלך ירצה קצת יותר מכמה אלקטרונים שיגנו עליו".
סוג כזה של הגנה מפותח כבר עתה בארה"ב. מטוס הקרב העתידי, ה-F-35, מצויד במיכשור אינטגרלי לשיבוש אלקטרוני. בנוסף, אחת הדרישות הבולטות של משרד ההגנה האמריקאי עם פירסום מכרז ה-JSF היתה חמקנותו של המטוס. גם ה-F A-22 יוצר בתצורה חמקנית, ולא בכדי. מטוסי העתיד הללו מיועדים במיוחד לסוג עימות כזה, שיחייב מיפגש עם טק"א דו-ספרתי. ברור אם כך, שלא מדובר בחמקנות יעודית; מדובר בהחלטה צבאית אסטרטגית לייצר מעתה מטוסי קרב בתצורת חמקנות בשל האיום הגדול המרחף מעליהם. לא יהיה מפתיע, אם כך, לגלות כי בעתיד כל מטוס חדש שיפותח יהיה חמקן כתכונה בסיסית.
דרך אחרת להתמודד עם האיום היא הגדלת טווח החימוש. כבר היום הולך וגדל השימוש ב"ירי מנגד" (STAND-OFF). ירי מנגד מתבצע כאשר הטייס יורה את החימוש במרחק רב מהמטרה, מחוץ לטווח האיום שלה. כיום, טווח החימוש לירי מנגד הוא עד 200 ק"מ בגירסת ה-AGM-154 הנמצאת בפיתוח. המירוץ אחר טווח הנ"מ הדו-סיפרתי עשוי לגרום לאמריקאים לנסות ולפתח נשק לירי מנגד בטווחים עצומים, גדולים יותר מטווחי סוללות הטק"א, כלומר טווחים של יותר מ-400 ק"מ.
גם מערכות הדור הבא כבר מצויות בפיתוח והרוסים כבר מנסים לשווקן. מדובר במשפחת ה-S-400, גירסה מתקדמת של ה-SA-20. המערב, שעוד מגשש באפילה אחר פרטים מדויקים אודות ה-S-300, מתקשה עוד יותר לקבוע מה יהיו השיפורים במערכת הדור הבא ומה יהיו יכולותיה.

עוד באותו מדור

האיש בעל אלף הזהויות

הוא נולד ברוסיה, אך גדל בפולין ובצרפת. כשסיים את קורס-הטיס היה היחיד מבין 300 שלא קיבל דרגת קצין בשל יהדותו. עם תבוסת צרפת במלחמת-העולם השנייה, נמלט לבריטניה והועבר לאפריקה שבה ניצל מכמה התרסקויות (אחת מהן אחרי התנגשות בפיל!) וממחלת הטיפוס. בהמשך, רדף אחרי צוללות מול חופי ישראל, חזר לצרפת ונלחם בגרמנים עד שקיבל את האותות הגבוהים ביותר מידי דה-גול. זהו סיפור חייו של הסופר המפורסם רומן גארי, שפירסם כמה רומנים תחת הזהות הבדויה אמיל אז'אר. אחרי שזכה להצלחה ולפרסום בכל תחום שעסק בו, התאבד

כמעט והצליחו

לפני 99 שנים הטיסו האחים רייט את ה"רייט פלייר", המטוס הממונע הראשון. רק בודדים יודעים על הניסיונות שקדמו להם, למשל של סמואל פיירפונט לנגלי, או קלמנט אדר. הנה סיפורם של שלושה, שהקדימו את המאוחר, אולם כישלון מקומי או תיעוד בלתי מספק מנעו מהם מלהיכנס אל דפי ההיסטוריה