בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 203
גיליון 203 27/02/12

כתבות

עמוס בעבודה

תגיות: לוויינים

לכאורה נדמה כי "עמוס 5", הלוויין ששיגרה חברת "חלל־תקשורת" בדצמבר האחרון, הוא עוד לוויין תקשורת. בפועל הוא עתיד להצטרף ללוויין היחידי החג מעל יבשת אפריקה ולשנות את פני התקשורת על אדמתה מטלפונים סלולאריים ועד רשת האינטרנט ולהביא את המאה ה־21 לכל פינה ולכל אחד

שיר גולן וטל מיכאל | צילום: שר"ף

חשבתם פעם איך יראו חייכם ללא טלפון נייד? איך תודיעו שנתקעתם בפקק ואתם מאחרים? איך תתמודדו עם ההרגשה שהעולם ממשיך להתקדם ואתם לא מעורבים? עד היום אפשר היה להגיד: "לא נורא, באפריקה אין להם ניידים והם מסתדרים יופי".
אז זהו, שלא. באפריקה יש מכשירי סלולר אפילו בשבטים הנידחים וגם הם כבר לא יכולים להסתדר בלעדיהם.
"אפשר למצוא טלפונים ניידים בקרב קבוצות אתניות רבות ברחבי אפריקה", מספרת פרופסור גליה צבר, ראש התוכנית הבינאוניברסיטאית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל־אביב.
בניגוד לסרט הקומי המוכר "האלים משתוללים", שגולל את סיפורם של אנשי שבט הנתקלים בבקבוק זכוכית ומייחסים לו תכונות אלוהיות, הרי שאנשי השבטים המרוחקים יודעים היטב מה לעשות עם הנייד. המכשירים עצמם מגיעים אליהם מארגונים בינלאומיים והתשתית נבנית על־ידי חברות כמו "חלל תקשורת" הישראלית. באמצעות לוויינים דוגמת "עמוס־5" ששוגר בדצמבר האחרון, משנות חברות התקשורת את פניה של אפריקה ומחברות גם את השבטים הנידחים ביותר לעולם הרחב.

הדרך לחלל רצופה בכוונות
דקות בודדות יחלפו מרגע שיגורו עד שהוא יוצא מהאטמוספרה ונראה לעין בלתי מיומנת ככוכב קטן בשמי האינסוף. יחלפו עוד כמה שעות של כסיסת ציפורניים ופעימות לב בלתי סדירות, עד שיפרוש ויפתח את מערכת הפאנלים הסולאריים. "השניות האלה שוות הכל", מתגאים אנשי "חלל תקשורת", בעלת הלוויין. "גם את כל שנות העבודה שהשקענו בו והשקענו הרבה". שלוש שנים הן בהחלט מספיק זמן לפיתוח ציפיות ולהרבה פרפרים בבטן.
"התרגשנו עוד מתחילת הדרך", מספר אולג רוטשטיין מנהל פרויקט "עמוס־5". "מאז שהוצאנו לראשונה את החוזה ליצור הלוויין לחברה רוסית". חתימת החוזה עם חברת החלל הרוסית NPO-PM הייתה צעד חסר תקדים משום שמאז שמשוגרים לווייני תקשורת או צבא ישראליים לחלל, מתבצעים כל תהליכי הפיתוח והייצור בתעשייה האווירית, אך הפעם זכתה החברה הרוסית במכרז.
"בארץ כמעט ולא היו תשתיות לפיתוח לוויין בסדר גודל כזה ובטח שלא ניתן היה לשגרו מכאן", מסביר אל"ם (מיל') אבי הר־אבן, חתן פרס ישראל לבטחון, לשעבר ראש סוכנות החלל הישראלית. "כדי לשגר לוויין שמשקלו טון היה צורך להשתמש במשגר גדול יעודי, שיכול לשאת משקלים שהמשגרים הישראליים לא יכולים לשאת". נכון, יש עדיין לאן לשאוף בתחום הלוויינות, אך אל לנו לשכוח כי ישראל היא אחת מ־10 המדינות היחידות בעולם ששיגרו ופיתחו לוויינים עצמאיים.
"אנחנו בתחום הלוויינים פחות מ־30 שנים. רק בשנת 1996, אחרי שצברנו מספיק ידע בתחום הלוויינים הצבאיים הרשנו לעצמנו לבנות ולשגר את 'עמוס־1', לוויין התקשורת הישראלי הראשון".
"עמוס־1" שמשקלו 960 ק"ג שימש במשך שנים את כלי התקשורת בישראל ובאירופה. "עמוס־2" שהגיע כשבע שנים אחריו שוגר על משגר סויוז רוסי, מבסיס "בייקונור" בקזחסטן והתמקם תוך מספר שבועות במסלול המיועד. "עמוס־3" שוגר לחלל בשנת 2008 והחליף את "עמוס־1" המזדקן. הלוויין החדיש הבטיח שידורים באיכות גבוהה למדינות שונות ברחבי המזרח התיכון, אפריקה, אירופה ואמריקה.
ובדצמבר האחרון הגיע תורו של הגדול מכולם: "עמוס־5" שוגר במשקל של 1900 ק"ג נושא עמו שאיפה לשנות את פני התקשורת באפריקה, להוסיף ערוצי טלוויזיה ולספק תקשורת לפינות ולשבטים הנידחים ביותר ברחבי היבשת.
למי שדואג: "עמוס־4" לא נשכח מאחור והוא עתיד לעזוב את כדור הארץ השנה, לאחר שיסתיימו תהליכי הפיתוח וההרכבה.

לסדר את החלל
כמו בכל תחום אחר בחיים הכרוך בשיגור טילים, בסיכון מדינות שכנות וביציאה מהאטמוספרה, גם שיגור לוויין סוחב אחריו לא מעט בירוקרטיה. בעוד שיגור לוויין צבאי לגובה של כמה מאות קילומטרים לא דורש מסירת דין וחשבון, שיגור לוויין אזרחי הוא סיפור מורכב.
"יש הבדל בין לוויינים צבאיים הנעים בגובה מאות קילומטרים, ללווייני תקשורת המשוגרים לגובה מדיוק במיוחד", מסביר הר־אבן.
"כשהלוויין נמצא מעל אותה נקודה אין שיבושי תקשורת והוא יכול לקלוט ולשדר אל אותם המקומות כל הזמן".
"הטבעת הגיאוסטציונרית" אומנם עצומה, אך שורר בה סדר הנאכף בדקדקנות על־ידי האומות המאוחדות ומאז שנות השישים, כל מדינה החברה באו"ם זכאית לקבל פלח מאותה טבעת ענקית המקיפה את כדור הארץ.
"האו"ם מחלק את המקומות במסלול הגיאוסטציונרי וכל מדינה המעוניינת לשגר לוויין לחלל נדרשת להגיש בקשה מסודרת ולהמתין בתור שעשוי להימשך מספר שנים", מסביר אולג. "אחת מן המטרות של הסדר בשמיים היא מניעת חסימות והפרעות. לעיתים עלולים השידורים מהלוויין להתנגש בשידורים של לוויין אחר ולשבש אותם".

שניים בדרך לשמיים
"עוד לפני שמתחילים לבנות את הלוויין, צריך לבחון אם יש לקוחות המעוניינים לרכוש את שירותיו. אין יותר מדי מקום לסיכונים ולבחינת טכנולוגיות חדשות, הלקוח לא רוצה להיות שפן ניסוי", מסביר אולג. "תחום התקשורת בחלל שמרני ולכן, בניגוד לתחומי חלל אחרים, הטכנולוגיות אינן משתנות באופן משמעותי". אחרי סגירת החוזה מתחילים בבניית הלוויין.
"במהלך הפרוייקט היינו עם אצבע על הדופק ובדקנו שהכל מתנהל כמו שצריך לקראת יום השיגור".
בשלב הזה, לאחר שלוש שנים, אפשר להתחיל את הספירה לאחור. עדיין לא בשניות אבל בשבועות, כאשר הלוויין מורכב בתוך ראש הטיל עם "חבר" נוסף. "בגלל ששיגור הלוויין הוא עניין רציני ויקר, נוהגות חברות רבות להתחלק עם חברות נוספות ולשגר על אותו משגר מספר לוויינים", מבהיר אולג. חברו למסע של "עמוס־5" היה לוויין רוסי אשר "ירד" תחנה אחת לפניו.
"השלב הבא הוא הרכבת הלוויין לגוף המשגר וביצוע בדיקות אחרונות" ואז, כמה ימים לפני ההמראה, חובר "עמוס־5" למשגר הפרוטון הנמצא בשימוש ברוסיה כבר מספר עשורים ומהווה גרסא חדשה לטיל בליסטי מהמלחמה הקרה.
מהשלב הזה נותר רק לנשום עמוק, לספור לאחור ולהתכונן לכל מצב. "את התחושה הזו אף אחד לא יכול להעביר במילים", מחייך אולג. "ההתרגשות שלפני ההמראה היא דבר שמוכרחים להרגיש בכדי להבין".

אזור חיוג אפריקה
כחודשיים חלפו מאז שוגר הלוויין לחלל וכעת הגיע הזמן שיתחיל "לתת אותותיו" ויתחיל לעבוד, החל בהעברת תוכניות טלוויזיה עבור ברדיו וכלה בטלפונים סלולאריים.
"חלקים גדולים מאוכלוסיית אפריקה מתגוררים באזורי ספר", מספר אייל קופיט, סמנכ"ל בכיר למכירות באפריקה. באזורים בהם אין מי שתייה נקיים ואין תשתית חשמל, ברור שאין מה לדבר על תשתית תקשורת. "המדינות הקרובות לים זכו בחלקן בתקשורת תת־ימית ואילו האזורים שנמצאים בלב היבשת נטולי כל תשתית תקשורת קווית". הפתרון היעיל ביותר להעברת מידע ונתונים הוא ללא ספק לוויין. המדינות לא יצטרכו להשקיע משאבים בבניית תשתיות ובכל זאת יוכלו לקבל שירותי תקשורת מתקדמת.
אלא שחברת "חלל־תקשורת" נאלצה להתמודד עם בעיית התקשורת של אוכלוסייה בעלת תרבות ייחודית ודוברת שפות שונות.
"לפני תחילת הפרויקט וידאנו שקיים צורך בלוויין תקשורת בשטח הזה", מסביר קופיט. "היות וזו נקודה חדשה עבורנו, גייסנו צוות עובדים שרובו ישראלים שנוסעים לאפריקה בתדירות גבוהה וגם מקומיים שעובדים עבורנו ובעזרתם איתרנו לקוחות: חברות פרטיות חלקן מקומיות וחלקן בינלאומיות, שירכשו את שירותי הלוויין".

יש קליטה
אז מי בעצם יהיו לקוחותיו של "עמוס־5"? "היום כמעט כל אחד, אפילו בג'ונגל הנידח, הוא בעל מכשיר סלולרי", מחייך ד"ר משה טרדמן, מומחה לתקשורת באפריקה. "לקוחות הלוויין אמורים לבוא מהאוכלוסייה המתגוררת בכפרים, בג'ונגל, במדבריות ובשבטים כ־70 אחוז מכלל אוכלוסיית אפריקה".
עד לפני כעשור היו אמצעי התקשורת באפריקה בשליטת הממשלות שהעניקו זכיונות בודדים למפעילים שתפקידם היה לרכז את תשתיות התקשורת במדינה. "המפעילות היו אמורות להיות כפופות למשרדי התקשורת, אך בפועל הן היו מונופול והרשו לעצמן לגבות מחירי עתק. כך שרק מקורבי השלטון יכלו להינות מהטכנולוגיה החדישה".
אלא שהתהליכים הגלובליים, גם אם באיחור, הגיעו לאפריקה. "שוק הטלפונים הניידים באפריקה מתפתח במהירות מסחררת בשנים האחרונות", מספר ד"ר טרדמן. "הגידול בכמות המשתמשים בטלפונים הניידים נובע מפעילותם של ארגונים בין־לאומיים המספקים לתושבי הכפרים את המכשירים, היעדר קווי טלפון קרקעיים ומחירו הזול של המכשיר בקנייה ובשימוש".
"לאט לאט הם מבינים את החשיבות בתקשורת", מספר ד"ר טרדמן. "פתאום יש להם מודעות לזמנים שלא הייתה מעולם, הם מתחילים להתחבר לערים הגדולות ולגבש לעצמם זהות לאומית". בינתיים הוא מאמין שאין מנוס מלשגר לוויין נוסף לאוויר. "ברור שלוויין נוסף ישנה את חייהם של מיליוני אנשים ביבשת. בסופו של דבר גם להם יש זכות לנהל תקשורת ממש כמו כל אחד אחר".

עוד באותו מדור

מציאות מדומה

אם תחפשו מחברת או עפרון בגף חקר ופיתוח הדרכה (חופ"ה) בבסיס הטכני בחיפה, סביר להניח שתצטרכו להפוך עולמות, כי החיילים שם לומדים וצוברים ידע באמצעות מיטב הטכנולוגיה העדכנית, מתלת־מימד ועד משחקי מחשב צבעוניים. הטכנאים של היום הם לא הטכנאים של פעם

מאז ועד היום

אל"ם (מיל') סיד קני היה אחד מאותם אנשים שנקראו אל הדגל במלחמת העצמאות. אז הוא הטיס מטוסי קרב בחיל־האוויר הדרום־אפריקאי והיום, כשהוא בן 92, הוא מספר על העולה החדש שהגיע בסופו של דבר לפקד על בית־הספר לטיסה של חיל־האוויר הישראלי