בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 204
גיליון 204 25/04/12
לגליון זה מצורפים משקפי תלת מימד.

כתבות

התאומים חוגגים 30

תגיות: בסיס עובדה , בסיס רמון , היסטוריה

לפני 30 שנה בדיוק נפתחו שני בסיסים חדשים בחיל־האוויר, רמון ועובדה, שמילאו את מקומם של בסיסי החיל שפונו מסיני. לסיכום שלושה עשורים של פעילות מבצעית שוטפת ומגוונת, פגשנו כמה מהמייסדים לשיחה על אותם ימים וגם לגלות מה קרה מאז

ליה שנל ושי רוזנפלד צילום: ארכיון הבסיסים והבטאון

ב־25 באפריל 1982 עמדה ריקנות באוויר של בסיס "איתם" בחצי האי סיני, אולי אפילו עצב. המסלולים והדת"קים פוצצו וננטשו, מגורי החיילים עמדו שוממים והמטוס האחרון המריא מזמן.
בבסיס ההומה שהפך לאוסף מבנים נטושים בלב המדבר התכנסו האנשים ששירתו בו לאורך שש שנות פעילותו. הטייסים, המפקדים ואנשי הקבע הגיעו למקום שהיה ביתם לכבוד מסיבת פרידה.
להתראות ושלום
המסיבה העצובה הזו סימלה את סופו של הפרק הראשון בחיי הבסיס ואת תחילתו של פרק חדש. להתראות איתם, שלום רמון. מחולות סיני עברו אנשי הבסיס אל חולות הנגב ופתחו 30 שנות פעילות מבצעית, שינויים וחידושים שהפכו כנף קטנה לבסיס המבצעי ביותר של חיל־האוויר.
"במהלך הבנייה הייתי אחראי על שני הבסיסים והייתי 'מטייל' עם מטוס הצסנה שלי בין איתם, רמון ומטה חיל־האוויר בקריה", מספר אל"ם (מיל') יהודה קורן, מפקד הבסיס בעת המעבר לנגב. "בעוד שרמון נבנה תחת השגחתם של הקבלנים האמריקאים והפועלים הפורטוגזים, איתם פורק בהדרגה, כך פונה עוד מבנה והועבר ועוד יחידה התמקמה בבסיס החדש".
המעבר אמנם לא עמד בלוח הזמנים, אך לבסוף הגיעו אל הבסיס החדש טייסת "נשר הזהב" שהפעילה מטוסי עיט (סקייהוק) והגיעה מבסיס עציון וטייסת "הנגב", שנפתחה מחדש כטייסת נץ (F־16) והגיעה מרמת דוד. לאחר שהטייסות סיימו את קליטתן, נערך ברמון ב־17 במאי טקס הכרזת שני הבסיסים החדשים, רמון ועובדה, כמבצעיים.
"זו היא גולת הכותרת של היערכותו מחדש של צה"ל בנגב וצעד חשוב נוסף במימוש הסכם השלום", אמר בטקס פתיחת הבסיסים אריאל שרון שר הבטחון דאז. בהמשך הטקס סיפר האלוף (מיל') דוד עברי, אז מפקד חיל־האוויר, על התכנון המתקדם של הבסיסים שעלות בנייתם הגיעה ל־1.1 מיליארד דולר.
הכרזת המבצעיות הגיעה בדיוק בזמן. זמן קצר לאחר מכן חווה הבסיס הצעיר את טבילת האש שלו: מלחמת לבנון הראשונה, במהלכה ביצעו שתי הטייסות 416 גיחות.
"כשהמלחמה פרצה הבסיס לא היה גמור, אבל לקחנו פסק זמן מעבודות הבנייה והתמקדנו בפעילות המבצעית", מספר אל"ם (מיל') קורן. "רק אחרי שהמצב נרגע נתנו לאמריקאים לחזור לסיים את העבודה ויכולנו להתחיל בשגרת החיים בבסיס".
אבא בנה בסיס
השגרה של בסיס רמון כללה, אז כמו היום, פעילות בלתי פוסקת של מגוון כלי־טיס. שנתיים לאחר הקמתו הגיעה טייסת נוספת, "מגע הקסם" שהפעילה מסוקי קרב מסוג להטוט (דיפנדר) ופעלה בבסיס במשך ארבע שנים. לאחר מכן הוסבה טייסת "הנמר המעופף" ממטוסי "עיט" למטוסי "נץ" מתקדמים יותר והפכה את הבסיס למבצעי יותר מתמיד.
עם המטוסים החדשים הגיע בקיץ 1986 גם רנ"ג עדי מטוס, אז איש קבע צעיר וכיום, כהגדרתו, טכנאי ה־F־16 הוותיק בעולם.
"את ההיכרות עם רמון התחלתי עוד כשאבא שלי היה שותף לבניית הבסיס כאזרח עובד צה"ל. הייתי ברמת דוד וכשהציעו לי לעבור לרמון הסכמתי ומאז אני כאן", מספר רנ"ג מטוס, שבמסגרת תפקידו ממונה על אמינות מטוסי הסופה בבסיס. "כבר אז זה היה מקום יפהפה והוא אפילו השתפר".
רנ"ג מטוס היה בבסיס כשהגיעו מסוקי הפתן (אפאצ'י) הראשונים לטייסת "הצרעה" ולאחר מכן היה עד לפתיחתה המחודשת של טייסת "מגע הקסם" כשהגיעו פתנים נוספים. הוא השגיח על מטוסי הקרב של הבסיס במבצעים כמו "דין וחשבון", "ענבי זעם" ובאינתיפאדה השנייה. כאשר חתמה ישראל על עסקה עם ארה"ב לרכש מטוסי F־16I חדישים, הוא הראשון שהתייצב.
"כשחתמו על העסקה הראשונה לרכש מטוסי הנץ בשנת 1979, נסעתי לארצות הברית לשבעה חודשים ללמוד הכל על המטוס לפני שנקבל אותו", הוא משתף. "כשחתמו על עסקת מטוסי הסופה נסעתי שוב ולמדתי על המערכות החדשות".
בשנת 2004 הפכה טייסת "הנגב", שהפעילה בבסיס מאז הקמתו מטוסי נץ, לטייסת הראשונה בחיל שמפעילה מטוסי סופה ובהמשך הצטרפו אליה גם טייסות "העטלף" ו"האחת". לצד טייסות המסק"ר, הן הפכו את רמון לבסיס המבצעי ביותר של החיל, שותף מלא בכל פעילות או מבצע.
"כשהגעתי הבסיס היה קטן מאוד, כשהיינו נכנסים לארוחת הבוקר הטבח היה שואל איך אתה רוצה את הביצה שלך", מתאר רנ"ג מטוס. "מאז גדל הבסיס למימדים ענקים וזה כנראה השינוי המשמעותי שקרה כאן במהלך השנים. שינוי נוסף הוא כמובן המחשוב. כשהבאתי לכאן בפעם הראשונה מחשב אף אחד לא ידע מה זה והיום אף אחד לא יכול לדמיין איך זה לעבוד בלי מחשבים".
סיפורו של בסיס רמון מכיל את הגשמת חזון בן־גוריון ליישוב הנגב, את ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של 30 השנים האחרונות, את המבצעים והמלחמות ואת המשפחות שפונו מהיישוב ימית ועברו למצפה רמון. הכל התרחש בפיסת מדבר שהייתה שוממה לחלוטין ולא הסבירה פנים במבט ראשון.
"תמיד אומרים אצלנו שבוכים כשמגיעים לרמון ובוכים כשעוזבים", מחייך רנ"ג מטוס. "בגלל שהבסיס מבודד, נקשרים לאנשים ולמקום".
מפנים את הבית
"מעבר לתחושת החגיגיות, שבפתיחת הבסיס", אמר מנחם בגין ז"ל, "אין לשכוח כי המעמד הינו חלק מהקורבן שהקרבנו למען הסכם השלום עם מצרים".
"מפקד חיל־האוויר העלה על נס את איכותו של השדה החדש וציין את תרומתם של הצוותים הזרים לפרויקט", נכתב בבטאון חיל־האוויר על טקס פתיחת בסיס עובדה. "הטקס הסתיים בחשיפת דגל טייסת־קרב בבסיס עובדה, כשראש הממשלה מתכבד בהתרת קישורי הדגל".
למרות החגיגיות הרבה, 30 שנה לאחר מכן, נראה כי מפקד בסיס עציון האחרון ומפקד בסיס עובדה הראשון, אל"ם ש' דאז ותא"ל (מיל') מנחם שרון כיום, עדיין לא התאושש מעזיבת בסיס עציון. עבורו זו לא הייתה חגיגה כלל.
"את טקס הורדת הדגל ועזיבת הבסיס כיניתי 'אירוע' זו לא הייתה חגיגה כלל", הוא נזכר. "הייתה לי בעיה רגשית קשה מאוד שליוותה אותי גם לאחר עזיבת בסיס עציון והמעבר לבסיס עובדה. חיל־האוויר ומשפחות שלמות לא מגיעים סתם למקום ומתנכרים לטבע. אהבנו את עציון מאוד, שתלנו שם עצים והפרחנו את השממה. הנופים היו יפיפיים והקשר לאילת ולחופי סיני היה הדוק מאוד".
במשך הפגישה מזכיר שרון לא פעם ולא פעמיים את שיכון המשפחות. ילדי השיכון שבכו למשמע הבשורה, עזיבת הבית ומעבר בית־הספר, הנשים שנפרדו ממקום העבודה וכן הטייסים, הנווטים, הנגדים ואנשי הבסיס שנאלצו גם הם להתפנות מהבית.
"כשנה לפני המעבר מבסיס עציון לעובדה, החלטנו לארגן יום גיבוש שינסה לגרום למשפחות להיקשר למקום החדש", אומר שרון, נושם נשימה עמוקה וממשיך, "בט"ו בשבט 1981 נסענו יחד עם המשפחות לעובדה ושתלנו שם את הצמחייה בבסיס, עשינו סיורים בשמורות הטבע באזור וראינו גם ממצאים ארכיאולוגיים".
המשפחות היו שותפות לכל התהליך. "ארבעה חודשים לפני סגירת הבסיס, המכה הסופית, ממש כמו מכת חסד לאדם שנמצא רגע לפני מותו", במבצע עדין ומורכב הועבר שיכון משפחות בסיס עציון לבסיס עובדה החדש.
"סיפרנו באותו אירוע על ההיסטוריה של הבסיס. כולם היו שם, המשפחות שהיו מעורבות מאוד בכל צעד וגם הילדים שהגיעו לחלוק כבוד לכל מי ששירת והיה קשור לבסיס. למרות שהבסיס כלל לא היו גמור, הוחלט להעביר את המשפחות בינתיים".
"הייתי האחרון"
בעוד חיילי הבסיס ומשפחות השיכון מתאוששים מהבשורה על המעבר מבסיס עציון, חיפשו קצינים בכירים בחיל אתר חדש. "הייתי אז ראש מחלקת תורה וארגון והייתי האחראי על פינוי הבסיס מסיני ומציאת מקום חדש ב'ארץ הצבי', מדינת ישראל ללא סיני" מספר שרון, "בתקופה ההיא ידענו שאיתם ועציון עומדים להתפנות. בחנו כמה וכמה מקומות אפילו בצפון כשלבסוף בחרנו לבנות את הבסיס בעובדה".
בין רפרוף בתמונות הישנות וצפייה בסרטים מאותה תקופה, נראה כי מנחם שרון חזר פתאום 30 שנה אחורה. בעיניים בורקות והקפדה על כך שלא יפוספס אף פרט בסרטים הוא ממשיך לספר על המעבר החד.
"מדצמבר 1981 התייחסתי לבסיס עציון כדבר שאיננו עוד. כשהתחלנו לפוצץ את כל המתקנים התת־קרקעיים, הרגשתי שזו נקודת אל־חזור. המשפחות כבר עברו ומי שנשאר ישב על הגבעה מחוץ לבסיס, כשאני הייתי האחרון שיצא משם. למרות שלא היו טלפונים ביקשתי שישיגו לי את מפקד חיל־האוויר דאז, האלוף דוד עברי. הפרעתי לו בדיון: 'המפקד, מתחילים בפיצוצים ומפה אי אפשר לחזור, האם ההוראה הסופית היא לפוצץ'? הוא אמר 'כן, אין ברירה' והשיחה הסתיימה. מהרגע הזה התחלנו למחוק. קודם רק פירקנו, עכשיו פוצצנו. מחקנו את מה שהיה".
במהלך השנים התחוללו שינויים רבים בבסיס עובדה: טייסות נסגרו או הועברו והוא הפך לבסיס ההדרכה המרכזי של חיל־האוויר. במקום מטוסים הגיעו טירונים, בתי־ספר לחוגרים ולקצינים נפתחו ואפילו מרכז ביום אויב ייחודי, "הטייסת האדומה", מצא בו את מקומו. אך באותם ימים, היה זה עדיין בסיס מבצעי במלוא מובן המילה. כך, בין עצב לשמחה הגיעו אליו בימיו הראשונים טייסות "התוכי המנפץ" וגם "עוף החול", היישר מבסיס עציון. "זה היה תהליך מוזר. בחצי היום הראשון הייתי בעציון, נואם נאום פרידה מהטייסת ומוריד את הדגל ובחצי היום השני הייתי פותח בקבוק שמפניה בעובדה" מספר שרון בחצי חיוך.

עוד באותו מדור

לא מחליפים סוללות

בשנים האחרונות תפסו מערכות ההגנה האקטיבית נגד רקטות וטילים, כמו "כיפת ברזל" או "חץ" את מירב תשומת הלב במערך ההגנה האווירית. רחוק מהעין, אך בכוננות מתמדת, נמצאות גם מערכות הנ"מ הוותיקות שממתינות לכל מטוס אויב ומוכנות לכל משימה ואתגר

הכל תחת פיקוח

בכל פעם שמטוס או מסוק בחיל־האוויר נוחתים או ממריאים באחד הבסיסים, נמצאים שם גם האנשים שמפקחים על הפעילות האווירית באזור: פקחי הטיסה. לאחרונה עבר קורס הפקחים "מתיחת פנים" וזאת במגמה להביא למגדלים אנשים מיומנים ומקצועיים יותר