בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 206
גיליון 206 31/08/12
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

לגליון זה מצורף לוח שנה

כתבות

כנפי החוק

תגיות: משטרה

מסוק קטן בצבעי כחול־לבן מחפש נעדרים ומרחף מעל גנבים, שודדים וזירות פשע. היחידה האווירית של המשטרה אמנם קטנה, אבל מעורבת כמעט בכל אירוע הדורש נוכחות משטרתית כבר שני עשורים. בעודכם קוראים שורות אלה הם כנראה שוב באוויר, בפעם המי יודע כמה ואולי אפילו מעליכם

טל מיכאל צילום: היחידה האווירית

בין אם הסרט האמריקאי האחרון שראיתם היה סרט מתח, קומדיה או סרט דוקומנטרי, סביר להניח שלפחות בסצנה אחת חלף בשמיים מסוק משטרתי. בהוליווד זה שגרתי למדי אך מסתבר כי המציאות לא רחוקה: במשטרת לוס אנג'לס יש למעלה מ־20 מסוקים, עשרות טייסי משטרה ובארה"ב כולה יש למשטרה מאות מסוקים.
ומה הקשר אלינו? כמו רוב הדברים שמתרחשים בארצו של הדוד סם ומיושמים גם כאן בארצנו הקטנה, גם יחידת המסוקים מצאה דרכה לשורות המשטרה ובשקט בשקט היא אפילו חוגגת 20 שנה של שיתוף פעולה עם כוחות הקרקע והשתתפות במבצעים שהיו תופסים בקלות שעות מסך בבתי הקולנוע.

"טובים בכל דבר"
מסוקי היחידה פרוסים בבסיס חיל־האוויר בצפון, בבסיס בדרום ובמרכז היחידה באזור לטרון והם באמת עושים כמעט הכל. 10 דקות ביחידה (פרק זמן להתרחשות עשרות אירועים באמות המידה שלה) חושפות כבר מספר סוגים שונים של הזנקות.
"יש לנו כאן שישה מסוקים ו־30 אנשי צוות שאחראים למעשה על הפעילות המשטרתית האווירית בכל רחבי הארץ", מסביר נצ"ם נעם, מפקד היחידה האווירית, שסיים לאחרונה את תפקידו והוחלף ע"י נצ"ם ניר. "משלוש נקודות שונות אנחנו צריכים להגיע לכל פינה בארץ תוך מספר דקות ולבצע כל אחד מהתפקידים שיוטלו עלינו. הטייסים שלנו טובים בכל דבר שהם עושים".
זו אינה קלישאה. בעוד נעם מספר על מעללי היחידה מוזנק מסוק לאוויר, בדרכו לעקוב אחר גנבי רכב באזור המרכז. אמש התמודדו טייסי היחידה עם שריפה שפרצה באזור ירושלים ובימים הקרובים יסייעו כנראה לכוחות המשטרה באומדן ופיקוח על הפגנות "צדק חברתי" ברחבי הארץ.
"אנחנו נמצאים בעת ובעונה אחת בכל כך הרבה אירועים, שהסיכוי של טייס לשתף פעולה עם אותו השוטר על הקרקע יותר מפעם אחת הוא אפסי.
אנחנו מגדירים סדרי עדיפויות נוקשים ולפעמים צריכים לוותר על הנוכחות שלנו במקום מסוים בכדי לעמוד בעומס ולבצע תפקיד רלוונטי יותר בנקודה אחרת".
מגוון הפעולות נע מסיוע לכוחות קרקע וכלה במבצעי מודיעין מסובכים. "בשריפה האחרונה התקרבנו לאזורי האש וקראנו במגפון לאזרחים לפזר התקהלויות ולהתרחק ממוקדי הבעירה. פעם ביום אנחנו גם יוצאים למשימות אכיפת תנועה: טסים מעל כבישים סואנים ואזורים מועדים לפורענות ומודיעים לניידות על הקרקע על רכבים שמתפרעים בכביש. זמן קצר לאחר ההודעה, עוצרים השוטרים את המתפרעים וקונסים אותם. אין מרדפים אחרי עברייני תנועה כמו שרואים בארצות־הברית, אבל יש לא מעט עבודה ועל חלקה אסור אפילו לדבר".

יום נעדר
בסופו של דבר זה הכל אנשים וטייסי היחידה מסתכלים מהשמיים ומחפשים אנשים. ובכל זאת למצוא אדם מהאוויר, זה לא עניין של מה בכך ונעם מסכם את התהליך כולו במילה אחת: חקירה. "אנחנו רגילים לחשוב שחקירה זה שילוב של עינויים ומנורה מתנדנדת מהתקרה, אבל במציאות זה לא כך. הפעילות שהיחידה מבצעת דורשת חקירה מדויקת לפני: לוקחים פרטים, משלבים עם מודיעין שנאסף ובונים תמונת מצב. למשל, אם אדם הולך לאיבוד, חוקר המשטרה מנסה לחקור את המקורבים לו, לבנות פאזל של חלקי מידע ואנחנו מנתחים את הפרטים ומנסים להעריך לאן האדם נעלם. אנחנו עושים את זה הרבה".
מסוק לאיתור נעדרים מוזנק לפחות פעם ביום בממוצע. "לא בכל המקרים אנחנו יכולים לסייע. זה כמו להעמיד אדם על גג של בניין גבוה ולדרוש ממנו למצוא איש עם חולצה בצבע מסוים. כשהרחוב ריק זה אפשרי, כשהרחוב עמוס זה כמעט בלתי אפשרי.
אנחנו מצטרפים למשימות חיפוש ואיתור רק בשעות בהן אפשרי למצוא את הנעדר ובמקומות פתוחים ורחבים בהם יש סיכוי למצוא ילד או מבוגר. לפעמים לא שווה לרוץ לשום מקום ועדיף לקחת את הזמן, לגבש תכנית ולהגדיל את הסיכויים למציאת הנעדר".

בלדה לשוטר (טייס)
החל באכיפת תנועה וכלה במציאת נעדרים, כמעט בכל אחד מסוגי המשימות צריכה היחידה לשתף פעולה עם כוחות קרקעיים.
"אין לנו נשק ואנחנו לא יכולים 'לסיים' פעולות או מבצעים בעצמנו", מסביר רפ"ק גלעד, טייס ביחידה ומילואימניק פעיל בטייסת "ציפורי המדבר". "אם ישימו אותנו ככה, בלי מסוק על הקרקע, באמת שלא נוכל לעשות כמעט כלום".
אבל לא תמיד זה היה כך. עד לכניסתו של תא"ל (מיל') יעקב טרנר לתפקיד מפכ"ל המשטרה בשנת 1990, לא ראתה המשטרה צורך ביחידה אווירית משל עצמה. "לפני שהבינו את הצורך היו משתפים פעולה עם חיל־האוויר כשרצו להכניס למבצעים זווית אחרת", מספר תא"ל (מיל') טרנר. "כשהגעתי למשטרה חזרתי כל הזמן על דבר אחד: מה שיכול לעשות מסוק בודד באוויר, לא יכולות לעשות 10 ניידות על הקרקע. בשנת 1992 התחלנו בהקמת היחידה".
תחילה נרכשו שני סייפנים (Bell־206) משומשים במצב טוב ועד מהרה רכשה היחידה עוד שניים חדשים. לאחר מכן העבירה טייסת "המסוקים הקלים" של חיל־האוויר שתי סייפניות (Bell־206L) נוספות ליחידה שמאז לא קלטה מסוקים נוספים.
"המסוקים האלה פשוטים, אבל גם בהם יש יתרונות", מספר נצ"ם נעם, שהיה מפקד טייסות "החרב המתהפכת" וגם "המסק"ר הראשונה" בחיל־האוויר.
"יש לנו תקשורת סלולרית מתקדמת ומערכת צילום איכותית. אני בטוח למדי שטייסות המסע"ר היו רוצות מערכות כאלה לעצמן, אבל גם להן, יש כמובן יתרונות ומערכות שאין סיכוי שיהיו לנו".
שלא תטעו, אין כאן שום תחרות עם חיל־האוויר אלא ההיפך. האווירה הביתית ביחידה, שמות הקוד והסרבלים בגווני המשטרה מוכיחים שהלב הפועם כאן הוא בכל זאת חיל־אווירי. "שאבנו המון מהחיל. רוב טייסי היחידה הגיעו ממנו והשרישו ביחידה את הרוח החיל־אווירית, המוטיבציה והשאיפה לשלמות", מסביר נעם. "חיל־האוויר לימד אותנו לקחים ושיעורים חשובים שלטעמי לפחות, מוסיפים לא מעט למשטרה".

בין שמיים לארץ
עם הצטרפותם ליחידה, עוברים הטייסים יוצאי חיל־האוויר הכשרה מיוחדת והיכרות בת כמה חודשים עם המשטרה וצרכיה.
"הלימוד וההיכרות עם המשטרה לא מפסיקים שם. כמעט בכל גיחה אני לומד משהו חדש מהשוטרים על הקרקע או מהשוטרים שאיתי באוויר", מספר רפ"ק גלעד. בחלק מן המשימות מצטרף שוטר לקוקפיט ומסייע לטייס בהבנת הצרכים המשטרתיים.
"האמת שאני לא בטוח שאני יכול לרשום דו"חות למישהו", מחייך גלעד. "אבל אני יכול לסייע לשוטרים מלמעלה ואם צריך גם לנסות לסייע מהקרקע".
גלעד נזכר באחד מהאירועים המשמעותיים ביותר שהיו לו כטייס וכאיש משטרה ביחידה. "בטיסה באזור באר־שבע, הודיעה לנו ניידת על הקרקע שרכב התנגש בה וברח. הם ביקשו את עזרתנו ואנחנו נרתמנו מיד". לאחר כמה דקות בשמי האזור הבחינו שני הטייסים והשוטר שאיתם ברכב המתאים לפרטים מתקדם במהירות לשטח פתוח.
"רכב לא נוסע סתם מהר בשטחים פתוחים, בדרך כלל יש לו סיבה. זיהינו את הרכב והבנו שהניידת לא תספיק להגיע מהכביש ואם לא נעשה משהו הרכב יספיק להימלט". בצעד חסר תקדים, ניסו גלעד והטייס שאתו להנחית את המסוק בסמוך לנתיב המשוער של הרכב על הקרקע. "עמדנו לנחות מספר פעמים אבל הוא הספיק להימלט. אחרי כמה דקות הוא הגיע למבוי סתום ושורה של בתים חסמה אותו.
נחתנו במהירות ליד אחד הבתים והטייס והשוטר שהיו אתי רצו אל עבר הנהג, עצרו אותו וחיכו לניידת שתאסוף אותו".
מקרה זה חריג במיוחד: כמעט אף־פעם לא רואים הטייסים את העבריינים פנים אל פנים ובכל זאת, גם להם יש ממה לחשוש. "המסוקים קלים ופגיעים מאוד. אין לנו מערכות הגנה ואנחנו חשופים מאוד. מהבחינה הזו אפשר לומר ששוטר בניידת ממוגן יותר מאיתנו, למרות שעד כמה שאני יודע, אף אחד לא מנסה לירות עלינו", אומר נעם.
לעומת זאת, החשש הגדול ביותר של טייסי היחידה הוא לאו דווקא עבריינים או פושעים חמושים, אלא בני־נוער משועממים.
"היום לנערים רבים יש לייזרים רבי עוצמה. הם רואים מסוק בשמיים ומחליטים להשתעשע ולכוון אליו את הלייזר. פגיעה בעין יכולה לעוור טייס וכבר נפגע אצלנו אדם ביחידה בעבר ועד היום יש לו צלקת בעין ממשחק מטופש של ילדים".

כחולים בכחול
הלחימה היומיומית בפשיעה מציבה בפני טייסי היחידה שגרה שלא הכירו קודם. רובם הגיעו לכאן מתוך אהבה לטיסה וחלקם "נסחפו" עמוק אל שורותיה של המשטרה. תנ"ץ אלון לבבי, כיום דובר משטרת ישראל, הוא אחד מאותם הטייסים שהגיעו רק כי רצו להמשיך לטוס ותוך זמן קצר התחברו לעשייה המשטרתית.
"כששמעתי בתחילת שנות התשעים על התוכנית להקים יחידה אווירית, רצתי להצטרף אליה", הוא מספר. "הצטרפתי לגרעין ההקמה ואחרי כמה שנים משמעותיות ביחידה, הבנתי שהגעתי לתקרת הזכוכית ואם העבודה המשטרתית מעניינת אותי אני צריך לצאת החוצה". כ־20 שנה אחרי, תנ"ץ לבבי הוא בוגר היחידה הבכיר ביותר המשרת במשטרה. על־אף קשיי ההשתלבות, תנ"צ לבבי מאמין שהצטרפות הטייסים לשורות "המשטרה הקלאסית" כפי שהוא מכנה אותה, חשובה במיוחד. "המשטרה מרוויחה בגדול כשהטייסים מצטרפים אליה. אין שני לחינוך שחיל־האוויר מעניק לאנשים וזה אולי אחד הדברים שעזרו לי להשתלב כאן.
בחיל למדתי שלא צריך לפחד מטעויות, אלא ללמוד מהן ולהתקדם הלאה. הגמישות המחשבתית שקיבלתי שם מסייעת לי כאן ולדעתי היא רק יכולה לתרום למשטרה בעתיד".
הוא גם מצפה להגדלת היחידה האווירית. "אני מאמין שבעתיד היא תמשיך לקבל על עצמה משימות חדשות ולבצע דברים שהיא לא עשתה. אני מניח שבשלב מסוים המשטרה תיכנס גם לתחום הכטב"מים. אין ספק שהם יוכלו לעזור כי לשם מתקדם עולם התעופה".

עוד באותו מדור

פעילות וולקנית

מערכות הנשק של כוחות הנ"מ נועדו לפגוע בכלי־טיס אבל לפני 30 שנה, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, פעלו תותחי הוולקן של חיל־האוויר כחלק בלתי נפרד מהקרבות הקרקעיים הקשים במלחמה. בין לבין הם גם הספיקו למלא את תפקידם המסורתי ולהפיל מטוסי קרב סוריים

לקחת עבודה הביתה

השירות בחיל־האוויר מציע מגוון של תפקידים ייחודיים ומסתבר שחלקם יכולים להפוך למקצוע של ממש גם אחרי שפושטים את המדים. פגשנו לוחמים מיחידה 669, מדריכת סימולאטור, מפעילת כטב"ם וטייס שתפקידם הצבאי המשיך איתם והפך לחלק בלתי נפרד מחייהם, הרבה אחרי שיצאו משערי הבקו"ם