בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 207
גיליון 207 31/10/12
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הנוכחי ניתן יהיה לקרוא כשהגיליון הבא יצא.

כתבות

הנץ ואני

תגיות: נץ (F-16) , הפלות

תא"ל רפי ברקוביץ' (ברקו) פורש מטיסה ומביט לאחור בסיפוק על 36 שנותיו בחיל־האוויר. הוא טס על מטוסים רבים, אבל רוב הזמן טס על מי שליווה אותו במשך שלושה עשורים עד לטיסתו האחרונה: מטוס ה"נץ" (F־16A/B). על מטוס מדגם זה הוא קבע תקדים עולמי וגם הפיל שלושה מטוסי אויב תוך פחות מדקה. עכשיו הוא פושט את הסרבל

יובל צוק צילום: טייסת "מגיני הדרום"

"אם אני מתחיל להרגיש בעצמי שאני לא מספיק טוב, כנראה שזה חמור יותר מהמצב האמיתי. זה סימן שצריך לעזוב". כך, ללא גמגום ובמבט ישיר למציאות מנמק תא"ל (מיל') רפי ברקו את החלטתו לפרוש מטיסה מבצעית בחיל־האוויר, בגיל 54, גיל שנחשב יוצא דופן לטיסה מבצעית בחיל.
"על כמה טסתי? הכל? כולל הקטנים?" הוא מתחיל למנות. "פייפר, פוגה, סקייהוק, נשר, כפיר, צסנה ופשוש, נץ, שני דגמי ברק וקורנס. 11 מטוסים. אבל רוב חיי על נץ (F־16A/B), בעצם משנת 1980", הוא מוכרח לדייק.
כיום נחשב ה"נץ" למטוס מיושן יחסית. אין לו תכונות של "רעם" (F־15I) או טכנולוגיה של "סופה" (F־16I) וכשיגיע F־35 כנראה שלא יוותר מקום להשוואה, אבל לפני 32 שנים כשסגן רפי ברקו היה טייס צעיר ומבטיח, הצטלבו דרכיהם לראשונה בקורס ההסבה הראשון שנערך לקראת הצטרפותו של המטוס החדיש לחיל־האוויר.
מאז חלקו השניים חוויות רבות: איתו עבר קורס הסבה ראשון, ואיתו רשם לראשונה בהיסטוריה, הפלה למטוסי ה־F־16 ובעיקר צברו ביחד המון שעות אוויר. אמנם המטוס נשאר בשירות אחרי ברקו, אבל אט אט הוא הופך להיות אחד הדיירים הוותיקים בדת"ק.
תחילתו של רומן
כמו טייסים אחרים, גם רפי הופתע מהזימון לקורס־הטיס שיחל ביולי 1976. "אף פעם לא חלמתי להיות טייס", הוא אומר. "אבל עם המיונים, התחלתי להתאהב ברעיון. אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בזכות חיל־האוויר זה הטיסה, במיוחד הטיסה המבצעית. טיסה במטוס קרב מוסיפה לך זווית אחרת בחיים ואנשים שלא עשו את זה פשוט לא יבינו, כי זה משהו אחר ומדהים".
קורס־הטיס הסתיים בשנת 1978 ובאוקטובר 1980 נשלח הטייס הצעיר לקורס ההסבה הראשון למטוסי F־16 החדישים שהיו בדרכם לישראל. ברקו לא ידע אז שזו התחלה של רומן עם מטוס הקרב מבית לוקהיד־מרטין, זה שעם רכישתו וקליטתו בחיל־האוויר קיבל את השם "נץ".
חמישה חודשים לאחר הסולו הראשון, יש כבר אקשן. ב־28 באפריל 1981 הוזנק ברקו שהיה בכוננות יירוט אל עבר צמד מסוקי Mi־8 סוריים באזור ג'בל־סנין בלבנון.
"הפלת המסוק הייתה יוצאת דופן", הוא נזכר ומתאר איך הצליח כטייס צעיר וחסר נסיון להפיל פעם ראשונה באמצעות תותח והרבה נחישות ולקבוע תקדים עולמי. "היינו בכוננות יירוט בטייסת והוזנקתי לכיוון המסוק. נעלתי עליו במכ"ם והתקרבתי עד שיצרתי איתו קשר עין ואז שיגרתי טיל".
אלא שהטיל החטיא את המטרה, חלף ליד המסוק ופגע בקרקע, מה שלא גרע מהנחישות של ברקו לעמוד במשימה אליה הוזנק: "העברתי את הכוונת למצב תותח וצללתי אליו במהירות גבוהה מאוד של 570 קשר (1050 קמ"ש) בזווית של 45 מעלות כלפי מטה ויריתי בו צרור ארוך יחסית של 250 כדורים. המסוק נפגע, נפל ונדלק". גם 31 השנים שחלפו לא עמעמו את הזכרון וכפי שהוזכר, ההפלה הראשונה של רפי קבעה תקדים עולמי: זו הייתה ההפלה הראשונה של מטוס F־16 אי־פעם.
שלושה ב־45
התקרית במסגרתה הופלו שני המסוקים הסוריים באותו יום הייתה נקודת מפנה. "אחרי ההפלה שלי הופל עוד מסוק סורי באותו היום על ידי צוות אחר מטייסת "הסילון הראשונה", התרחשות שסימנה את תחילת התגלגלות כדור השלג שהביא למלחמת לבנון הראשונה", הוא אומר.
לאחר הפלת המסוקים הכניסו הסורים סוללות טילי קרקע־אוויר ללבנון והציבו אותם בבקעת הלבנון, עובדה שאיימה על חופש הפעולה של חיל־האוויר בשמי לבנון. ביוני 1982 אירעה ההתנקשות בשלמה ארגוב ז"ל, שגריר ישראל בלונדון, מה שהיה הניצוץ שהצית את מלחמת לבנון הראשונה.
בפרוץ מלחמת לבנון הראשון תא"ל (מיל') ברקו שירת בבית־הספר לטיסה. "המראתי לקרב אוויר בתור מספר שתיים ברביעייה. המוביל היה סא"ל (מיל') צביקה ורד, שנפל בשבי במלחמת יום כיפור ושב לטוס, מספר שלוש היה אלוף (מיל') אליעזר שקדי, מפקד חיל־האוויר לשעבר ורביעי היה אל"ם (מיל') יצחק, סשה לוין, שהיה חבר קרוב שלי עוד מקורס־הטיס".
בטיסה המבצעית שביצע במהלך שירותו כטייס מבצעי פחד בדרך כלל מדבר אחד. "הפחד היחידי שמהדהד במצב הזה הוא פחד מכשלון, לפחות אצלי לא היו מחשבות מה יהיה אם אפול. זה לא עבר בכלל בראש. הפחד היחידי היה שאפשל ולא אהיה מספיק טוב וזה הטריד יותר מאשר השאלה מה יקרה לי. ההתרגשות מגיעה לפני הקרב, כשחוצים קו או לקראת הפצצה וכשיש זמן לחשוב על הדברים, אבל בקרב אני מרוכז מאוד".
בקרב ההוא מעל אגם קרעון במרכז בקעת הלבנון, כשהוא מטיס "נץ" מספר 116, הפיל תא"ל (מיל') ברקו שני מטוסי מיג־23 באמצעות טילים ובנוסף מיג־21 באמצעות תותח.
כמו ההפלה הראשונה שלו שקבעה תקדים עולמי, גם הפעם מדובר היה בהישג יוצא דופן: שלושת המטוסים הסוריים הופלו בתוך 45 שניות. אל"ם (מיל') לוין, מספר ארבע ברביעייה, הפיל באותו קרב מיג־21 כמו גם מסוק סורי מדגם Mi־8.
"זו הרגשה מיוחדת לנחות מקרב אוויר־אוויר שכזה. זה היה רגע מכונן עבורי ושמחתי מאוד שההישג נפל בחלקי", הוא מתאר את האירוע ומספר שהקרב מלווה אותו עד היום בהרצאות מורשת־הקרב שהוא מעביר. "אני לרוב נענה בחיוב להרצות ללוחמים צעירים מאחר ואני בן הטייסים האחרונים שהשתתפו בקרב אוויר־אוויר באמת, וחשוב להעביר מהניסיון המבצעי לצעירים".
סגירת מעגל
בין התהליכים המשמעותיים שעבר בחיל־האוויר, ברקו מחשיב את תפקידי הפיקוד על אנשים שקיבל לידיו במהלך שנותיו בחיל, תחילה על פרחי־טיס בבית־הספר לטיסה ולאחר מכן גם כמפקד טייסות קרב.
"הדבר שאהבתי ביותר בפיקוד היה העבודה הישירה עם האנשים. נחישות ורוח לחימה תמיד הנחו אותי וזו גם האווירה שניסיתי להנחיל לטייסת תחת פיקודי".
הטייסת הראשונה עליה פיקד היה טייסת "הנגב" בבסיס רמון שהפעילה מטוסי "נץ". טקס קבלת הפיקוד ריגש אותו בצורה מיוחדת משום שאביו, ניצול שואה, נכח באירוע. "הוא היה נרגש מהמעמד ותקופת השואה עלתה לו בצורה חזקה מאוד. זה שקיבלתי את הפיקוד על הטייסת היווה עבורו סגירת מעגל ואני בטוח שתרמתי לו הרבה נחת. זה רגע שנחרט לי היטב בזכרון", הוא משחזר.
שנה לאחר שקיבל את הפיקוד על הטייסת, פרצה מלחמת המפרץ הראשונה וכאחת מטייסות החוד של חיל־האוויר, הייתה הטייסת דרוכה ומוכנה לפעולה בכל דקה. "כל האווירונים חומשו ורק חיכינו לפקודה. התכוננו לכל מיני פקודות ופעם אחת אפילו עשינו תדריך, ההרגשה הייתה שתוך כמה שעות אנחנו ממריאים לטיסה מבצעית ארוכה ומשמעותית".הוא נזכר וכפי שחווה בקרבות האוויר הקודמים שלו, ההתרגשות הגדולה היא דווקא על הקרקע. "הבטן מתהפכת ממחשבות, פחדים והתרגשות. אבל זו גם חוויה של אחריות גדולה מאוד ובתור מפקד טייסת הבנתי שיש לי כוח משמעותי מאוד".
הוא גם פיקד על טייסת "הפטישים" בבסיס חצרים שהפעילה אז מטוסי "קורנס" (פאנטום). "זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שטסתי גם על מטוס דו־מושבי שהיה מורכב יחסית. הטייסת הייתה גדולה למדי ועשינו דברים כמו מבצעי צילום יפים מאוד עמל שטחי אויב. זו הייתה טייסת מיוחדת מאוד", הוא נזכר.
אלא שתקופת הפיקוד שלו על הטייסת הייתה קצרה מהמתוכנן. אירוע בטיחות בטייסת הביא לסיום תפקידו כמי שפיקד עליה. "נפגעתי, אבל הבנתי שזה חלק מהסיכונים והאילוצים שנוצרים בארגון גדול ובלית ברירה צריך לקבל את זה. אחרי שעוברות כל־כך הרבה שנים, אתה מבין שכל דבר מעצב אותך. נהניתי מאוד מהתקופה בטייסת הזו".
בשביל המדינה
עם שחרורו משרות קבע עבד בתחום האזרחי כמנכ"ל חברת הצורפים ולפני כשנה חזר לעבוד במערכת הבטחון תפקיד אותו הוא ממלא היום. "מיום שחרורי מצה"ל, בשנת 1999 מקפיד ברקו להתייצב למילואים בתדירות גבוהה. "60-70 ימי מילואים בשנה זה לא קל, אבל טיסה זה דבר שחובה לעשות אותו בצורה מצועית מאוד", הוא אומר, "המחשבה שאם תפרוץ מלחמה ולא אוכל לתרום את חלקי בה, קשה מאוד". ברקו מתנחם בכך שהוא רואה את עצמו משתלב בהקדם במערך ההדרכה של בית ספר לטיסה ומכשיר דורות חדשים של טייסים.
כאיש צבא בסדיר, קבע ומילואים הוא תמיד סמך על הצבא ועל המדינה. "בכל 36 שנות השירות שלי כטייס מבצעי, לא נתקלתי בסיטואציה בה היה לי ספק אם מטרה שנתנו לי היא ראויה או לא. אני סומך מאוד על המדינה ואני חושב שאנו פועלים בצורה מבוקרת וטובה", הוא אומר. "יותר מזה. לדעתי, טייס מוכרח להאמין במערכת, אחרת אין לזה טעם. למרות שאנחנו לא אוהבים מלחמה, בסופו של דבר זו ההוויה שלנו כטייסי קרב. כל טייס צריך לעשות את העבודה המבצעית אליה נשלח ואני באתי כדי לבצע אותה על הצד הטוב ביותר", הוא פוסק.
החבר הוותיק
"עבורנו בטייסת, פרידה מרפי מסמלת סוף עידן", אומר סא"ל מתן, מפקד טייסת "מגיני הדרום", "רפי הוא אחרון טייסי הקרב הפעילים שהפילו מטוסי אויב. דורות של טייסים בטייסת גדלו על סיפורי קרבות האוויר שלו וחלמו להיות כמוהו. מעבר לזה באישיותו, במסירותו, באהבתו לטיסה ולטייסת מהווה רפי עבור כולנו מודל לחיקוי".
מטוסי ה"נץ" הוותיקים רגילים לפגוש את תא"ל (מיל') רפי בשגרת המילואים שלו וכאשר הוא מגיע מדי שבוע לטייסת "מגיני הדרום" בנבטים, קורץ לו לעיתים מהדת"ק מכר ידוע שעל זנבו מוטבע המספר 116 ועל גופו מוטבעים שלושה סימני הפלות.
"אי אפשר להגיד שאין גורל בעולם. עברתי הרבה טייסות במהלך השירות שלי וגם הניצים עברו לא מעט וחלקם עזבו. אבל בסופו של דבר, גם היום, אני טס על אותם מטוסים שטסתי עליהם פעם בתחילת שנות ה־80, אלו שעליהם מסומנות ההפלות שלי", הוא אומר ההתרגשות שליוותה את ברקו במשך כל שנות הטיסה שינתה גוונים וצורה, אך עכשיו עם סיום פרק הטיסות המבצעיות בחייו, אפשר לראות שההתרגשות רבה עוד יותר.

עוד באותו מדור

יומן מלחמה

בשנים 1968-1975 שירת ד"ר אברהם נובוגרודסקי ז"ל במילואים כרופא מוטס בחיל־האוויר ביחידה רפואית 386 שקדמה ליחידה 669. במהלך שנים אלו הוא כתב יומן המתעד את פעילותו ממנו אנו מביאים את הקורות אותו בזמן מלחמת יום־הכיפורים, בה פעל בשתי חזיתות הלחימה

השקט שנשבר

יום הכיפורים 1973. הים הכחול, השמיים הנקיים ובעיקר השקט עוטפים את בסיס אופיר בסיני. כמה מהאנשים המעטים שהיו שם אז, מספרים איך בבת אחת הכל התפוצץ ואיך מצאו עצמם בתוך המלחמה הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל שהתחילה בתוך הבסיס הקטן והשקט שלהם, ממש מול עיניהם