בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 223 01/06/15
40 שנה למנ"ט
הרמס 900

כתבות

מילה של מדריך

אנשי המילואים הממלאים תפקידי הדרכה בבית–הספר לטיסה הם חלק בלתי נפרד ומשמעותי בהכשרתם של פרחי–הטיס, בהיבט המקצועי והתרבותי גם יחד. שלחנו צו 8 לשלושה מהמילואימניקים כדי שיספרו על בית–הספר, על הדרכה ועל אהבת הטיסה במשך שנים ארוכות

נועה פניגשטיין | צילום: גיא אשש

שלושה מילואימניקים התיישבו סביב שולחן עץ, בגינה קטנה בכפר סירקין, למפגש שניתן לתאר רק בתור "מפגש פסגה". עוד לפני תחילת הראיון הסיפורים כבר החלו לזרום והבדיחות התגלגלו לכל עבר. "קודם כל, זה שהפגשת אותנו, זה כבר יפה", מעיר אחד מהם.
תא"ל (מיל') שמעיה אביאלי, מפקד בסיס פלמחים לשעבר שהיה גם נספח אווירי בוושינגטון, תא"ל (מיל') רפי ברקוביץ' (ברקו) שהפיל ארבעה כלי־טיס סוריים, כולל הפלת הבכורה העולמית של "נץ" (F־16 A/B) ותא"ל (מיל') רז גור־אריה שהספיק להשתתף במבצע "יהונתן" באנטבה כלוחם בסיירת מטכ"ל, עבר לחיל־האוויר, היה גם מפקד הביס"ט (בית־הספר לטיסה) וסיים את שירותו כראש להק כוח האדם בחיל־האוויר.
שלושתם עוד לא תלו את הכנפיים ולא פשטו את הסרבל משום שלאחר סיום שירותם המבצעי, הם ממשיכים לשרת כמדריכי מילואים בביס"ט. הושבנו אותם לשיחה על הביס"ט, על הדרכה ועל אהבת הטיסה.

בוער בעצמות

אוכלוסיית המדריכים של הביס"ט מחולקת לשתיים: המדריכים הסדירים שהם אנשי צוות־אוויר צעירים המלווים את החניכים באופן יומיומי בדרכם אל כנפי הטיסה וחשובים לא פחות, מדריכי המילואים שהם לרוב אנשי צוות־אוויר וותיקים לאחר שירותם המבצעי בטייסות, שטרם מיצו את עולם הטיסה ולא פחות מכך את עולם ההדרכה. בערך פעם בשבוע עוזבים אותם אנשי מילואים את עבודתם ואת שגרת יומם ונוסעים לבסיס חצרים.
"זה לא קל להיות מילואימניק בביס"ט. זה לקום בארבע וחצי בבוקר, לצאת לכיוון חצרים, לטוס שלושה מטסים על 'עיט' בטמפרטורה ממוצעת של 55 מעלות בתוך המטוס על הקרקע, להגיע הביתה בעשר בערב ויום אחרי זה לקום לעבודה. בהתחלה, זה סוג של הלם", אומר תא"ל (מיל') גור־אריה, שמדריך כחמש שנים בטייסת מתקדם קרב.
אם כך, למה החלטתם לטוס בביס"ט?
"אני חושב שאצל שלושתנו התשובה פשוטה", מבהיר תא"ל (מיל') אביאלי שמדריך בחמש השנים האחרונות בטייסת ראשוני מסוקים על מסוק "סייפן". "כולנו עושים את זה מתוך תחושה שאם אנחנו עוד יכולים להעתיר מנסיוננו על החניכים ולעזור להם להיות טייסים טובים, זו חובתנו".
"המילואימניקים שנמצאים בביס"ט הם באמת אנשים שהדבר בוער בעצמותיהם. גם הדרכה, גם טיסה", מוסיף רז.
"זה באמת ג'וק כזה. כי טיסה זה דבר שאי אפשר לזלזל בו, אחרת אתה ישר חוטף. צריך לקחת את זה ברצינות, להתעצב מספיק זמן וגם להיות בכושר", מרחיב ברקו. "באופן אישי אני מקפיד מאוד, כי קודם כל אני לא מסוגל להיות לא טוב. עכשיו ברור לי שאני פחות טוב מאשר בעבר ואני חייב להשקיע, אני מוכרח להיות מקצועי מאוד והאמת? זה גם כיף בלתי רגיל".

שיטות של וותיקים

רז, שמעיה וברקו נמצאים היום בביס"ט בפעם השלישית. בפעם הראשונה היו חניכים, בהמשך כל אחד מהם הדריך בבית־הספר ועכשיו כאנשי מילואים.
"אני חייב לספר משהו. אני בחור לא רגוע ובדרך כלל הדברים באים לידי ביטוי בטיסה. אני זוכר שכשהייתי מפקד בביס"ט הייתי צעיר וקצר סבלנות ואני לא אומר את זה לחיוב. הייתי חוזר צרוד", צוחק ברקו. "היום אני חושב שאני מדריך טוב הרבה יותר בזכות הבגרות. אני חושב שזה בזכות הילדים, פעם לא הייתי מוכן לבלוע הרבה צפרדעים".
"אני חושב שבהגדרה, מדריכים וותיקים כמונו הם סבלניים יותר", מוסיף שמעיה. "לא מזמן תצפת עלי מדריך צעיר בזמן שיעור. החניך עשה את שלו, היה שיעור רגוע יחסית והמדריך היה מופתע מאוד שגיחה יכולה להיות כל־כך שקטה. אני חושב שזו דוגמא שמאפיינת אותנו מאוד ושהגיוון הזה בשיטות ההדרכה, צעיר לצד וותיק, יוצר תוצאה שאין לה אח ורע בעולם".
מדריכי המילואים פיתחו שיטות הדרכה משלהם, תובנות ותפיסות שמובילות אותם בתהליך הלימוד ומבוססות על אותו נסיון ובשלות.
"אני חושב שבאופן עקרוני אנחנו מתעסקים פחות בנהלים והרבה יותר בהדרכה, בלנסות למצוא את הנקודות הבעייתיות ולפתור אותן", אומר ברקו.
"יש חניכים שצריך לצרוב להם חוויות הצלחה. בקרב אוויר הם צריכים להגיע למצב בו הם יפילו, לא משנה איך, רק שיפילו", מספר רז. "יש חניכים שצריכים ליפול, כי יש להם יותר מדי בטחון עצמי והם צריכים להבין את זה. יש כאלה שלא צריך להפריע להם ופשוט שירוצו קדימה, תן לי לשבת מאחורה וללמוד מהם".
הדרכת המילואים בביס"ט אינה אינטנסיבית. המדריכים רואים את חניכיהם פעם בשבוע, ההיכרות פחות מעמיקה וההדרכה יותר מקצועית ומעשית. אבל על־פי המילואימניקים, גם למפגשים שאינם יומיומיים בין המדריכים לחניכים, יש יתרונות ייחודיים. "אני חושב שאנחנו נותנים די הרבה לביס"ט", אומר ברקו. "יש יתרון להדרכה לא סדירה, אנחנו נותנים זוויות קצת שונות והחניכים מעריכים את זה מאוד. גם הנסיון הלוחמני כקצינים אוויריים מוסיף, אנחנו משלימים הרבה דברים עבור הדרכה הצעירה".

הם מפחדים?

בסופו של דבר, למכונה המשומנת שהיא בית־הספר לטיסה יש מטרה אחת: להכשיר את החניכים להיות אנשי צוות־האוויר הבאים של צה"ל. דינמיקה טובה ומקצועית עם פרחי־הטיס מהווה חלק גדול ממה שהופך מדריך למוצלח בתפקידו.
"בתחילת 'ראשוני' בכל המגמות יש שלב של מיון (צ'קים)", מספר שמעיה. "אתה מקבל כל חניך לשלוש או ארבע גיחות ואתה צריך לתת עליו דו"ח שיהיה כרטיס הכניסה למגמה. זה שלב לא פשוט בכלל להרבה מדריכים וגם לי, כי החבר'ה האלה באמת נהדרים, מלאי מוטיבציה וצריך לנפות חלק מהם, אבל אחר־כך לראות איך הם מתקדמים ופורחים, זה מפעים. זה ממלא אותך. אתה בא לתרום ויוצא כפליים נתרם".
"החניכים היום נהדרים ואני חושב שהם טובים הרבה יותר ממה שאנחנו היינו", אומר רז.
למה?
"קודם כל, מבחינה קוגניטיבית הם פשוט מבריקים. המטוסים של היום עתירים באוויוניקה, למשל עם מטוס ה'לביא'. בהתחלה לא האמנו שהם ייקחו את הסיבוב וזה לא יאומן איזו רמת מיומנות יש להם. הם באמת ברמה מדהימה וזו זכות גדולה לתת להם את המעט שאנחנו יכולים".
הם מפחדים לטוס אתכם?
"בוודאות לא", חורץ רז, אבל יש גם דעות אחרות בנושא זה סביב השולחן.
"הם לחוצים כי הם חושבים שהדעה שלנו חזקה יותר משל המדריך הקבוע שלהם", קובע שמעיה.
"אין מה לעשות, בצבא יש כבוד לדרגות", מוסיף ברקו. "אני מודע מאוד לנושא ואחד הדברים הראשונים שאני עושה זה לנסות ולטפל בזה. אני שואל אותם קצת על עצמם ומספר על עצמי, כנראה הרבה יותר ממדריך צעיר. בכל זאת אנחנו לא אנשי צבא ואין לנו את המרחק הפיקודי מהחניכים".

עכשיו זה הם

פער של שני דורות מפריד בין מדריכי המילואים לבין החניכים הצעירים. האם הפער הזה מתמלא? מה חשיבות המסורת, מורשת הקרב והנסיון המבצעי? במגמת הקרב למשל, ההכשרה מתמקדת בקרבות אוויר והמצב כיום הוא שהמדריכים היחידים שהשתתפו בקרב אוויר, הם מדריכי המילואים.
"אנחנו מנסים תמיד לצבוע את לימודי הטיסה בצבעים פרקטיים ומבצעיים מעבר לביצוע הטכני של התרגיל", מסביר ברקו. "לשמחתנו, לרוב אנשי החיל הסדירים כיום אין נסיון בקרבות אוויר אמיתיים. למשימת הקצה שהיא לצורך העניין מלחמת יום הכיפורים, אין מספיק אנשים שיכולים להדריך ומטבע הדברים, לאנשים וותיקים יש יותר נסיון שבכל זאת אנשים אחרים לא רכשו".
יחד עם שמירת המסורת, רז וברקו עברו הסבה להדריך על "לביא", מטוס ההדרכה המתקדם שמכין את החניכים למטוסים מהדור הרביעי והחמישי.
"לטוס על 'לביא' זו זכות מדהימה. חוויית טיסה שעוד לא חווינו", אומר רז. "בכלל, לטוס בחיל־האוויר ובביס"ט זו זכות שנפלה בחלקנו. אני תמיד אומר שהתפקיד הטוב ביותר שהיה לי בחיים היה להיות מפקד הביס"ט, כי עסקתי בשלושת הדברים שאני הכי אוהב: אנשים, טיסה וחינוך".
"היה לי ברור שברגע שאני מפסיק טיסות מבצעיות אני אמשיך בביס"ט כל עוד אני מסוגל לכך", מסכם שמעיה. "אני חש לחלוטין הנתרם מהחוויה. התמונה כל־כך השתנתה, אנחנו הדור הישן ומי שעכשיו מוביל זה הם, החניכים. כמדריך, חשוב לי תמיד להבהיר להם שאם הם לא יהיו כאן וישמרו על המקום הזה, לא יהיה פה שום דבר".

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

107 נחת

בחודש פברואר הצטרף "נץ" (F-16A/B) מספר זנב 107 לשורת כלי-הטיס המוצגים במוזיאון חיל-האוויר בחצרים אך להבדיל ממטוסים אחרים בשירות פעיל או במוזיאון, הוא נושא בכנפיו סיפורי קרבות רבים, הפלות של מטוסי ומסוקי אויב וגם ביקור שלא ישכח בשמי בגדד >

במוקד העניינים

במשך שלוש שנים נמנה תא"ל (מיל') רפי סברון על המתכננים הראשיים של מבצע "מוקד" ולמרות זאת לא היה בטוח שהמבצע אכן יתקיים. כמעט חמישה עשורים אחר כך הוא מתאר את התכנון, האתגרים המבצעיים, המתח שלפני ותחושת הסיפוק העצומה בסיומו של אותו יום היסטורי. 48 שנים למלחמת ששת הימים