בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 227 01/03/16
שת"פ גזרת עזה
פרידה מהעיט
מדפסת תלת-מימד

לגליון מצורף גליון ילדים

כתבות

שעת פרידה

48 שנים של פעילות מבצעית והדרכתית הסתיימו בחודש דצמבר כאשר חיל–האוויר נפרד ממטוסי "עיט" (סקייהוק). היה זה הדף האחרון ביומן מסע של חיל, אנשים ומטוס שחתם פרק משמעותי בהיסטוריה של חיל–האוויר וכעת נותרו הזכרונות ממטוס קטן שטס רחוק

שחר צורני | צילום: ניר בן יוסף וארכיון הבטאון

המטוסים היו מוכנים על המסלול, ההמון כבר התאסף מסביב לדת"ק (דיר תת־קרקעי) ואפילו השמש הפציעה מבין העננים לאחר בוקר גשום, כאילו ידעה שמדובר באירוע חגיגי שאינה יכולה להפסיד.
רעש המנועים הדהד לפתע בעוצמה ומיד אחריו חתכו את השמיים 20 מטוסים מנומרים שהשלימו גיחה מעל כל בסיסי החיל. זוגות עיניים רבות מספור נישאו אל על כשחיוך, ספק שמח ספק עצוב מלווה אותן, עת הציף המטס המרהיב זכרונות על אנשים, על מלחמות ועל אהבה.

בזה אחר זה הם נחתו ארצה ודוממו מנועים. הרעש מחריש האוזניים התחלף בשתיקה רועמת המגוללת בתוכה משמעות גדולה שסימלה קץ 48 שנות פעילות מבצעית והדרכתית ואת סופו של עידן "עיט" בחיל־האוויר. "המטוס הקטן הזה שייך להיסטוריה של חיל־האוויר", אמר בטקס האלוף אמיר אשל, מפקד חיל־האוויר.

עבר גאה ועתיד מבטיח
29 בדצמבר 1967. מאונייה שהגיעה לנמל חיפה נפרקו ארבעה מטוסים שנקלטו בטייסת "העמק" ובטייסת חדשה שהוקמה, טייסת "הנמר המעופף". עידן "עיט" (סקייהוק) בחיל־האוויר נפתח ואיתו העידן האמריקאי. "בעבר כל טייסת הייתה כמו ממלכה בפני עצמה, במיוחד אצלנו כשהוקמה מאפס", מספר סא"ל (מיל') יוסף שריג, מפקדה הראשון של טייסת "הנמר המעופף". "הייתה לנו תחושת אופוריה וחדשנות. ידענו שאנחנו עושים היסטוריה".

טרם הגעת הסקייהוק הפעיל חיל־האוויר מטוסי קרב צרפתיים. באורח פלא גם את ה"סקייהוק" פגש לראשונה אלוף עזר ויצמן ז"ל, מפקד חיל־האוויר דאז, דווקא בפריז. "בשנת 1965 נסענו לפריז לראות מטוסים חדשים", נזכר סא"ל (מיל') שריג. "המטוס התאים לנו כמו כפפה ליד". הוא היה מטוס קטן, אך הביא יכולות רבות "שלא חלמנו עליהן", מעיד סא"ל (מיל') שריג. "עיט" יכול היה לשאת כמויות נשק גדולות ולטוס למרחקים ארוכים משום שהייתה לו יכולת תדלוק אווירי והוא הגיע עטור הילת קרבות ממלחמת וייטנאם.

"קליטת המטוס עם יכולותיו החדשות טמנה בחובה רצון לספק חדשנות, פתרונות טקטיים, ולפתח תורת לחימה המתאימה לאיומים החדשים. כל זה הצריך זמן, אבל לא היינו מוכנים לוותר על ההשתתפות בבטחון השוטף ובמלחמת ההתשה. היינו מורי דרך ומובילי רעיונות חדשים שמפעם לפעם מלווים בחשש שאולי אנחנו לא פועלים באופן יסודי מספיק", משתף שריג. "זה כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים ומתבלבל בגלל המבחר הרחב. מרוב אפשרויות, קל מאוד לאבד את הצפון". למרות הזמן שנדרש על־מנת לפתח שיטת הדרכה ותורות לחימה עבור המטוס האמריקאי שזה עתה הגיע, מצאו עצמם אנשי הטייסת החדשה מהר מאוד בעיצומה של מלחמת ההתשה.

"המלחמות בישראל תמיד מתחילת בבטחון שוטף ורק אחר־כך מקבלות שם", פוסק סא"ל (מיל') שריג. "במסגרת מלחמת ההתשה ביצענו את הגיחה הראשונה המבצעית חודש לאחר הגעת המטוס, כאשר הפצצנו מטרות בשטח ירדן".

"חכם אחד, שומע?"
לאורך השירות בחיל־האוויר השתתפו תשע טייסות "עיט" במלחמות ובמשימות מגוונות, החל בתקיפות ועד משימות המייחדות את המערך כגון לוחמה אלקטרונית והטלת כרוזים. שעתו הקשה ביותר של המערך הייתה ללא ספק במהלך מלחמת יום הכיפורים. מטוסי "עיט" רבים הופלו במלחמה ורבים מאנשי צוות־האוויר שהמריאו למשימה לא שבו.

ביום הרביעי למלחמה נהרג סא"ל אהוד שלח ז"ל, מפקד טייסת "מגיני הדרום" שהפעילה את המטוס. תא"ל (מיל') שמואל בן רום, טייס "קורנס" (פאנטום) מטייסת "העטלף", נשלח למלא את מקומו. "באותו בוקר תקפתי במצרים", משחזר תא"ל (מיל') בן רום. "במהלך הגיחה שמעתי בקשר: 'חכם אחד, האם אתה שומע?'. זה היה הכינוי למטוס של שלח". כשתא"ל (מיל') בן רום נחת, כבר חיכה לו מפקד הבסיס דאז, תא"ל (מיל') רן פקר ובישר לו על מינויו כמפקד הטייסת. "זה אירוע חריג לעבור טייסת בזמן מלחמה ועוד לפלטפורמה אחרת", הוא מסביר.

"אבל במלחמה לא אומרים לא, אז עברתי. נסעתי עם רן לטייסת 'מגיני הדרום'. הוא כינס את הטייסים והודיע להם על ההחלטה למנות אותי כמפקד הטייסת. את טייסי המילואים הכרתי היטב מתקופת השירות המשותפת על 'מיסטר' והערכתי את יכולתם, אבל את מרבית הטייסים הצעירים לא הכרתי. למדתי שטייסת 'מגיני הדרום' עברה טלטלה רצינית בפרוץ המלחמה כאשר נאלצה להיפרד מכל מטוסי 'עיט משופר' שהחלה בקליטתם ובנוסף קלטה שבעה מטוסי 'עיט' ישנים ושבעה טייסים חדשים שהגיעו מטייסת שפורקה משום שלא הגיעה לבשלות מבצעית עם פרוץ המלחמה. כל השינויים לא מנעו מהטייסת לתפקד ולמלא בדבקות ובהצלחה את המשימות שהוטלו עליה. מפקד הטייסת הינו דוגמה ומופת לכל הטייסים, ובעיקר לצעירים. למרות מותו של סא"ל אוהד שלח, גרמו החינוך וההכשרה בה הוביל וניהל את הטייסת לכך שהטייסת המשיכה בתפקודה ללא הפסקה".

זו לא הייתה הדילמה היחידה. "כשהגעתי לטייסת הייתי צריך לעשות טיסת רענון. ירדתי למבצעים של הטייסת וראיתי שיש שם התגודדות. היה טייס שלא נתנו לו לטוס והכרתי אותו כחניך שלי בבית־הספר לטיסה", הוא נזכר. "הוא ביקש ממני לשבץ אותו וכמפקד הטייסת אישרתי לו. יצאנו שנינו למטוסים, אני לגיחת רענון והוא למשימה וכשחזרתי אמרו לי שהמטוס שלו נפגע והוא לא שב. זו הייתה תחושה קשה, ההחלטה הראשונה שקיבלתי כמפקד הטייסת הייתה שגויה".

למרות הפגיעות המשיכה הטייסת ושאר טייסות המערך לטוס ולהילחם. "'עיט' הוא מטוס תקיפה טהור", מסכם תא"ל (מיל') בן רום. "דבקות במשימה היא חלק מהמסורת. למרות ההפתעה בתחילת המלחמה ולמרות שנאלצנו לבצע את התקיפה באזור מוכה טילים, הטייסת לא הפסיקה ולא האטה את הפעילות שלה לאורך כל המלחמה משום שהמחויבות של אנשי צוות־האוויר לביצוע המשימה ולטייסת הייתה חזקה. כולם הבינו שזה התפקיד שלנו ושעבור זה התאמנו כל־כך הרבה זמן".

מכונה עם נשמה
בחלוף הזמן הפך "עיט" למטוס הדרכה המכשיר את הדור הצעיר של טייסי ונווטי הקרב בחיל־האוויר והצעירים ביותר הם אלה שטסו על הכלים הוותיקים ביותר בחיל. שילוב זה יצר אתגר בטיחותי וצורך בערנות מוגברת לבעיות הגיל של המטוס. בשנת 2005 החל פרויקט אזרוח "עיט" ואחזקתו הוטלה על טכנאי חברת "כנפי תחזוקה" המשמשת כקבלנית משנה לתעשייה האווירית.

"האתגר הגדול היה שמירת הבטיחות", קובע אל"ם (מיל') דוד פולק, נציג פורום "לב כחול" והתעשייה האווירית. "משום שיכולת תגובה ופתרון בעיות של טייס צעיר פחותה מזו של טייס ותיק". "תלאות הגיל לא נראו במטוסים כלפי חוץ", קובע אבירם שמואל, מנכ"ל "כנפי תחזוקה", "למרות זאת מדובר בטכנולוגיות מיושנות, קשיים בהשגת חלפים ותקלות מאתגרות. נדרשנו להיות יצירתיים כדי למצוא פתרונות כל פעם מחדש".

טייסת "עיט" הייתה הטייסת המבצעית הראשונה שעברה את פרויקט האזרוח. עובדה זו היוותה אתגר מרכזי בעבודה של אנשי "כנפי תחזוקה". "אנחנו שותפים לכל פעילות מבצעית החל בתקיפה בודדת ועד למבצע", אומר אבירם. "בשנים האחרונות היינו תחת ספיגה, כעובדים ובעלי משפחות. הרוב המכריע שלנו מתגורר באזור הדרום וזה הביא אתגרים לא פשוטים". "מי שסופג בשעת מערכה זה העורף. מצד אחד היה צורך להמשיך בעבודה ומצד שני לדאוג לבית ובכל זאת, לא נרשמו עצירות בפעילות. כולם פעלו במרץ מתוך תחושת שליחות, חשיבות המשימה והבנתה", מוסיף אל"ם (מיל') פולק.

אנשי "כנפי תחזוקה" כולם יוצאי חיל־האוויר ובהם אזרחים שעבדו עם המטוס למעלה מ־30 שנה בשירותם הצבאי. "קשה לנו להיפרד. בשבילנו מטוסי 'עיט' הם מכונה מופלאה עם נשמה", מסכם אבירם.

סוגרים מעגל
ההחלטה על סגירת המערך התקבלה כבר בסוף שנת 2013 על־ידי ראש המטה דאז, אלוף חגי טופולנסקי. בדיון סוכם שמטוסי "עיט" יטוסו מבצעית עד קיץ 2015 ולאחר־מכן יטוסו באופן הדרכתי בלבד במשך חצי שנה נוספת. ההחלטה לוותה בתחושת מעורבות בעיקר אצל אנשי המילואים ששירתו בטייסת עשרות שנים והפסיקו לטוס בה.
"בדרך כלל מודיעים על סגירה סמוך למועד. זה כמו גדיעה של איבר באבחה אחת אבל זה עושה את הפרוצדורה ל'נקייה' וקצרה יותר. פה ידענו כמעט שנתיים מראש", מספר סא"ל עידו, מפקדה האחרון של טייסת "הנמר המעופף" שהפעילה את המטוסים.

ביולי 2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", החלו לנחות בארץ מטוסי "לביא" (M-346) ובטייסת החל עידן חדש שנקרא "חיים בצוותא": שילוב "לביא" במערך האחזקה, עבודות התשתית בבסיס ושיפוץ בחניות המטוסים בנוכחות מטוסי "עיט" גם על הקרקע וגם במרחב האווירי הצפוף מעל בסיס חצרים.

"החיים בצוותא היו מורכבים מאוד. עשינו הפרדה ברורה בין צוות הקמה 'לביא' ובין טייסת 'עיט'. המורכבות נבעה מכך שרצינו לקלוט את המטוס החדש בצורה הטובה ביותר אבל לא על חשבון פגיעה באחזקה ובזמינות המטוס הוותיק", מסביר סא"ל עידו. הנתונים מעידים כי המהלך עבר בהצלחה. בתקופות האחרונות מטוסי "עיט" ירדו באופן משמעותי באירועי הבטיחות וטייסת "לביא" הכשירה כבר שני מחזורים של טייסי קרב בחיל. חורף 2015 היה הקורס האחרון בו הוכשרו נווטי הקרב בחיל־האוויר על מטוס "עיט" וכעת גם הנווטים יוכשרו על המטוס החדש.

כעת, אחרי הנחיתה האחרונה, סא"ל עידו מסכם: "טייסת 'הנמר המעופף' היא מקום לסגירת מעגלים, מקום בו העבר נפגש עם העתיד. היא הזדמנות, חוויה ותחושת משפחתיות. הטייסת ניחנה ברוח ייחודית הן של הטייסים הצעירים והן של מובילים וותיקים, צעירים בנפשם ושיקפה בצורה הטובה ביותר את חדוות הטיסה וחדוות ההטסה. 'עיט' איננו מטוס מפנק כי רק בזיעת אפיך תגיע לתוצאה. כשהצלחת יכולת להתמודד גם מול כל המטוסים המתקדמים".

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

בבית-הספר לפיקוד מדגישים את נושא החניכה אותה אמורים להעביר המפקדים לחייליהם | צילום: הגר עמיבר

שיעור בפיקוד

בבית–הספר לפיקוד ומנהיגות של חיל–האוויר עוברים מדי שנה אלפי מפקדים בחיל–האוויר ולכולם מטרה אחת: להשתפר כמפקדים ולהעצים את יכולות הפיקוד שלהם. סגל בית–הספר מנסה למצוא כל העת את הדרכים היצירתיות והמעשיות כדי להעלות את רמת המפקדים בחיל
צילום: ארכיון המשפחה

יקיר הים

יותר מחמישה עשורים טומנת הכנרת בחובה תעלומה שעדיין לא נפתרה. חיל–האוויר מקדיש אנשים, אמצעים ויכולות על–מנת להביא חבר שנפל לקבר ישראל ובני המשפחה שהם אנשי החיל לשעבר, משוכנעים שקרב היום בו יסתיים המסע הארוך