בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 228 01/05/16
גליון חגיגי ליום העצמאות תשע"ו

אימון ביוון
הצוות האווירובטי
יום העצמאות תשע"ו

לגליון זה מצורף דגם להרכבה של מטוס ה-F-35

כתבות

טיפוס מרחף

כבר 25 שנים עומד בשמיים בלון לבן וגדול שלוקח חלק חשוב בייצור התמונה האווירית של חיל–האוויר. על–אף שנדמה כי מדובר בטכנולוגיה פשוטה יחסית אל מול יתר המערכות אותן מפעיל החיל, יש לבלון חלק קריטי ולעיתים גם בלעדי באיסוף מודיעין רלוונטי ומתעדכן

שחר צורני | צילום: הגר עמיבר

"כל בוקר, כשאני נכנס ליחידה ורואה את הבלון, אני מתרגש מחדש", מגלה רס"ן חנן, מפקד היחידה. "אנחנו יחידת גילוי עצמאית המפעילה מכ"ם (מגלה כיוון־מרחק) על בלון, במסגרת ארגונית של היב"א (יחידת בקרה אזורית) הדרומית. למעשה אנחנו היחידים בצה"ל שמפעילים פלטפורמה מסוג זה".

בלון התצפית והיחידה המפעילה אותו מזה שנים רבות, הם בעלי היסטוריה עשירה והווה מיוחד במינו. לאחרונה חגגה היחידה 25 שנות פעילות וכעת היא מציינת שנה של פעילות עמוסה עם בלון חדש ופלטפורמה מבצעית הממשיכה להתפתח.

מעשה בבלונים
מאז הקמת היחידה בשנת 1991 עת המריא הבלון ועד היום, עברה הפלטפורמה השייכת למערך הבקרה בחיל־האוויר שינויים רבים: מערכות הכח והתקשורת שודרגו, הבלון השתנה, המכ"ם שודרג ונעשו שינויים ארגוניים. ייעוד היחידה הוא השלמת התמונה האווירית, המציגה את תמונת כלי־הטיס הטסים בגובה נמוך מעבר לגבולות. בכך היא מהווה עזר נוסף לגילוי וזיהוי של כלי־טיס עוינים המנסים לחדור לשמי מדינת ישראל למטרות שונות. "לא אחת אנו עדים לתוצרי מכ"ם הבלון לתמונה האווירית", העיד רס"ן חנן.

בכדי להצליח לבצע את משימות הליבה של היחידה נדרשת עבודת תחזוקה רבה. "מדובר בתחזוקה מונעת לפלטפורמה, למערכת המכ"ם ולמערכות העגינה והכוח, כאשר האחזקה מתבצעת באופן עיתי על־פי נהלי התחזוקה. יש גם אחזקות מורכבות יותר כמו החלפת כבל אנרגיה ומדי כמה שנים אנחנו גם מחליפים את הבלון בחדש על־פי הוראת היצרן. החלפת הבלון האחרונה בוצעה בתחילת שנת 2015 וכללה שדרוגים טכניים ושינויים תפעוליים".

ממדי הבלון החדש המתנוסס בשמיים, גדולים יותר מכל בלון הליום המוכר לכם ואף כמעט זהים לממדיו של מטוס "איירבוס" A380. גודלו של הבלון 72 מטרים, הוא מסוגל לגלות מטרות מעל טווח של מאות קילומטרים ולרחף באוויר במשך כחודש מבלי לתדלק. "בימים אלה החל תהליך שדרוג המכ"ם", משתף רס"ן חנן.

על חבל דק
הבלון כאמור מכיל בתוכו הליום ואוויר, כך שבאמצעות הגדלת נפח ההליום בתוך הבלון והשינוי בין כמות ההליום והאוויר הוא מתרומם או יורד. מדובר באותו הגז המוכר כל כך מבלוני הילדים המשמש לא פעם לשינוי הקול לאחר שאיפתו, אבל במקרה של הבלון הצבאי, דליפת הליום מהווה בעיה חמורה העלולה לסכן חיי אדם. אנשי הבלון מתמודדים עם סיטואציות כאלה ואחרות מדי יום ונדרשים להפגין אחריות, מקצועיות ויצירתיות בכדי לפתור אותן ולעמוד בדרישה המגדירה זמינות מבצעית גבוהה. 

"מחיר הטעות גבוה ואין לנו הזדמנות שנייה", קובע מפקד היחידה. "בהתאם לרשמים המתקבלים מהיב"א על גילוי מטרות באמצעותנו, אנו לומדים על החשיבות והמבצעיות של היחידה בחיל־האוויר בכלל ובמערך הבקרה בפרט. זה מעיד על כך שאנו רלוונטיים ומצביע על המשקל הסגולי וחשיבותו של הבלון בתוך חיל־האוויר".

"כשל באחזקה או בהפעלה משמעותו, במקרים קיצוניים, אובדן מערכת יחידה מסוגה או פגיעה בחיי אדם. מדובר בעבודה בגובה רב על מערכת שאינה סטטית וזזה מכל משב רוח", מוסיף סרן אלכס. "הפעילות בגובה, התנודות והבנת המשימה הם שגורמים לנו שלא לטעות. עבור חלק מהאנשים העבודה מייצרת אדרנלין ואילו עבור אחרים, מדובר באתגר איתו הם נדרשים להתמודד".

כמו שיעור נהיגה
להיות קצין בלון או "נהג בלון" שבשפה המקצועית נקרא וינצ'אי, זו תורה בפני עצמה. ממש כמו לכל כלי־טיס, גם לבלון יש קוקפיט בו יושבים הוינצ'אים וממנו מטיסים את הפלטפורמה אך בניגוד למטוס, נמצא קוקפיט הבלון על הקרקע גם כאשר הבלון באוויר. "כדי ללמוד להטיס את הבלון, מתרגלים קציני הבלון והחיילים הפרחה וקרקוע, ממש כמו בשיעורי נהיגה", משווה סרן אלכס. "זה כמעט כמו להטיס או להנחית כטב"ם רק שאצלנו מדובר בבלון. המטיסים צריכים להכיר היטב את כל הידיות ולהפעיל את מערכת העגינה כך שהבלון, שעקב צורתו האווירודינמית מתיישר לפי כיוון הרוח, יופרח ויקורקע בבטיחות המרבית".

כדי לעשות זאת, עוסקת היחידה, בנוסף לעבודה המבצעית, גם בהכשרה במסגרת בית־ספר לבלונאות ומכשירה את הקצינים והחיילים להטיס את הפלטפורמה. "מקצוע הבלון על כל רבדיו נלמד כאן: קציני מערכות הרחף, מפעילי מערכות הרחף והוינצ'אים שמפעילים את מערכות העגינה, כולם לומדים פה כיצד להפעיל ולתחזק את הפלטפורמה", אומר רס"ן חנן. "הפלטפורמה תמיד טסה ולכן הפעילות כאן מתבצעת במשמרות מסביב לשעון".

בזמן ההכשרה לומדים החיילים על עקרונות הבלון, על האופן בו הוא טס, על התנהגותו במצבים שונים וכמובן על הדרך להפעילו. בנוסף לכך עוברים כל החיילים ביחידה הדרכות בטיחות, שכן בשונה מכל בסיס אחר בו מתבצעת העבודה על הקרקע, הרי שהחיילים ביחידה מבצעים את עבודתם על מנופים בגובה. "מעבר לפעילות המבצעית החשובה, יפה לראות את אנשי היחידה עובדים על הבלון תוך שימוש במנופים גבוהים כשהם קרובים מאוד לבלון וכל זאת תוך הפגנת מקצועיות ושמירה על הבטיחות", מסכם רס"ן חנן.

בגלל הרוח
הבלון מתנהג לעיתים בצורה בלתי צפויה, מכיוון שכל משב רוב קל מזיז אותו ולעיתים מדובר בתנודות חריפות וחזקות מאוד. "אחד מגורמי הסיכון הראשיים לבלון הוא מזג־אוויר ולכן יש לבסיס מחלקת מטאורולוגיה הפועלת באופן עצמאי. מזג־אוויר הוא בלתי צפוי ואין לנו שליטה עליו, להפך, הוא שולט בנו", מספר סג"ם סתיו בליי, חזאי ביחידה. "תפקידנו לשמור על איזון בין מזג־האוויר לבין הצורך המבצעי".

האיזון בין השניים קשה במיוחד בעונות המעבר בהן משתנה מזג־האוויר באופן קיצוני ולכן מוגברת השמירה והערנות סביב הבלון. "מזג־האוויר הוא נתון קריטי בהפעלת המערכת ומשפיע על הפעילות שלנו. מחיר הטעות גדול", מציין רס"ן חנן. "ניתן לומר שרוב הפעמים בהן אנו לא עומדים בזמינות נובעות ממזג־האוויר, אבל נעדיף זאת אל מול פעילות שתסכן את הבלון או חיי אדם".

"אנחנו עוקבים אחר מזג־אוויר 24 שעות, שבעה ימים בשבוע ומפעילים כלים מטאורולוגים שונים ביחידה ובחיל ביניהם לוויין, בלונים למיניהם, מודלים ממוחשבים ומפות סינופטיות שעוזרים לנו להבין את מזג־האוויר", מפרט סגן עידו טוקר, מפקד מחלקת מטאורולוגיה ביחידה. "ממש כמו מזג־האוויר, כך גם השירות שלנו לא צפוי ותמיד יכולות להיות הפתעות. עלינו לחשוב מתי לתזמן כל דבר משום שאם נפעל רגע אחד מאוחר מדי, עלול להיגרם נזק רב".

בכדי להצליח לחשוב צעד אחד קדימה ולמנוע תאונות של אדם וציוד, עוברים קציני החיזוי קורס ולאחריו ממשיכים להסמכה ייעודית נוספת ביחידה. "החזאים ביחידה ממוקדים בסביבה בה הם נמצאים ויודעים לתת נתונים ייחודים המתאימים לבסיס ולבלון", מסביר רס"ן חנן. "חשיבות העבודה שלהם מירבית לביצוע המשימה ולעמידה ביעדי המבצעיות שמציב לנו חיל־האוויר".

יחיד ומיוחד
בשונה מרוב בסיסי חיל־האוויר, בסיס היחידה שקט לחלוטין. כאן לא תשמעו את הסירנה המזניקה את צוותי הבקרה לרוץ לעמדות וגם לא את הקול מחריש האוזניים הנשמע בבסיס טיסה בעת שמטוס קרב ממריא למשימה. היחידה הקטנה השוכנת באזור הדרום אינה עונה כלל על הסטראוטיפ המוכר שעולה כשחושבים על בסיס חיל־האוויר: אין בריכה או שק"ם וגם לא כלי־טיס, רק בלון גדול ושקט המרחף רחוק בשמיים. עובדה זו מציבה בפני היחידה אתגר נוסף.

"אין כמעט הבדל בפעילות שלנו בין שגרה ולחירום. אנו רחוקים מהמשתמש המבצעי כך שהחיילים לא רואים את המטוס ממריא וחוזר ללא אמצעי החימוש או את הכטב"ם שחדר, כפי שרואים אותו על הצג ביב"א", אומר סרן אלכס. "לחיילים לא תמיד קל להתחבר למשימה ולהבין מה הם עושים ולכן עלינו לייצר תחושת משמעות ומוטיבציה", מחדד מפקד היחידה. "אנחנו פועלים בכמה רבדים ביניהם סיורים בבסיסי החיל וחיבור למשתמש המבצעי וכן חיזוק תחושת השייכות".

אחרי סיבוב קצר ביחידה, אכן ניתן לחוש בתחושה עליה מדבר רס"ן חנן - אנשי היחידה מכירים היטב זה את זה והיחס האישי ותחושת המשפחתיות מורגשים באוויר, החיילים רתומים למשימה ויש הקפדה על אווירה נעימה ואורחות חיים. "לכאן באים בוכים ועוזבים בוכים", הוא מחייך. "כולם מגיעים עם חששות, אבל לאחר תקופת התאקלמות קצרה מגלים שמדובר במשפחה ולא רוצים לעזוב".

רוצים להמשיך לקרוא? לחצו כאן ורכשו מנוי לבטאון חיל-האוויר!

עוד באותו מדור

חלוצים

פעם בכמה שנים זה קורה בחיל–האוויר: קליטת כלי–טיס והקמת טייסת חדשה שתפעיל אותו. לקראת נחיתת מטוסי "אדיר" (F–35I) בסוף השנה, מספר מפקד צוות ההקמה וגם מפקדי שני צוותי הקמה נוספים, על התהליך המשמעותי עליו פיקדו וגם על התוצאות

הפנתר הכחול

אין עוד טייסת בחיל–האוויר שאנשיה נמצאים שעות רבות במים. טייסת "מגיני המערב" פועלת באופן הדוק עם ספינות הטילים של חיל–הים ומתמחה באיסוף מידע ובניית תמונה ימית. 20 שנה מאז נכנסו מסוקי "דולפין" לשירות בטייסת, זה הזמן לקפוץ לים ולבדוק מה עושה טייס בהפלגה שנמשכת שבועיים