בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 230 31/08/16
טיסה בראות מוגבלת
גלילת ה"אדיר"
עשור למלחמת לבנון השנייה

כתבות

מציאות אחרת

קרב האוויר הקלאסי של העבר הפך בשנים האחרונות לפעולה מהירה ושונה לגמרי. כיצד מתבצע קרב האוויר המודרני? מדוע מתאמנים עדיין בחיל-האוויר על המתכונת הישנה? ואיפה התגלו סודות הטילים של המיג-29? חלק מהתשובות בכתבה שלפניכם

נדב שחם | צילום: ארכיון הבטאון

במהלך מלחמת ההתשה תקף חיל־האוויר יותר מ־100 מטרות איכות בשטח מצרים. גמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים, פנה לסובייטים בקריאה נואשת לעזרה והללו שלחו למצרים כח צבאי גדול אשר כלל מטוסי מיג־21. מעט אחר כך כבר הופלו מטוסי "קורנס" (פאנטום) באמצעות סוללות טילי קרקע - אוויר שנחתו בארץ הנילוס עם כח הסיוע הסובייטי.

התגובה הגיעה בדמות מבצע "רימון 20" במסגרתו הוכן מארב אווירי לסובייטים. תכנון המבצע קבע כי רביעיית מטוסי "שחק" (מיראז') יחדרו לשטח המצרי לכאורה במשימת צילום. בשלב זה הוזנקו טייסים סובייטיים כדי ליירטם ואז נכנסו לפעולה רביעיית מטוסי "קורנס" ושישיית מטוסי "שחק" שהמתינו במרחק מה מהאזור. המארב המתוחכם אותו הגו אנשי מחלקת המבצעים של החיל הצליח ובקרב אווירי המוני של 24 מטוסי מיג סובייטים מול 14 מטוסי קרב ישראליים, הופלו חמישה מטוסי אויב ללא אבדות לכוחות צה"ל. המטרה הושגה: חיל־האוויר החזיר את ההרתעה והעליונות האווירית באזור.

קרב אוויר זה כלל את המאפיינים של קרב האוויר הקלאסי בעבר: המרחק בין כלי־הטיס הרבים היה קטן במיוחד ומערכות הנשק הורכבו מתותחים וטילי אוויר אוויר מהדור הראשון המשוגרים רק בגזרה אחורית, כאשר המטוס המשגר נמצא מאחורי מטוס האויב. בעת השימוש בתותחים נעשה שימוש בטכניקת "ירי בהיסט": הטייסים לא ירו אל המטרה אלא למקום בו היא אמורה להימצא כאשר כדורי התותח יגיעו לאזור. "אנחנו טסנו על מטוסים, היום טסים על מערכות נשק מוטסות. כאשר נכנסנו לקרב אוויר היינו צריכים להגיע לשעה שש של מטוס האויב ולהפיל אותו ממרחק קצר", מסביר אל"ם (מיל') אברהם שלמון אשר השתתף בקרב והפיל 14.5 מטוסי אויב במהלך שירותו (הפלה אחת משותפת עם תא"ל (מיל') יפתח ספקטור בקרב נגד מטוסי המיג הסובייטים).

מכ"ם מפיל
סביר להניח כי קרב אוויר שכזה, אם היה מתרחש היום, היה נראה שונה לחלוטין מכל בחינה אפשרית. בעזרת מערכות הנשק המתקדמות ניתן כעת לבצע קרבות אוויר ממרחק של עשרות קילומטרים מבלי לראות בעין את מטוס האויב. "אם קרבות העבר התבססו על יכולות הטסת מטוס של הטייס, היום יש משקל רב גם ליכולת לנצל את כלל מערכות המטוש החל מהמכ״מ, דרך הטילים ועד מערכות אוויוניקה נוספות", אומר רס"ן אלעד, רמ"ד אימוני קרב.

חיל־האוויר עושה שימוש, בין היתר, בטילי מכ"ם. על מטוסי "סופה" (F-16I) "רעם" (F-15I) וגם "בז" (F-15) מותקנים טילי "אשוח" (AMRAAM) הטסים אל מטרתם גם לאחר שהמטוס המשגר מנתק את הנעילה עליה ("שגר ושכח") בעוד טילי מכ"ם אחרים זקוקים להכוונה של המטוס המשגר אל המטרה עד לפגיעה. בעוד המכ"ם שהותקן על מטוסי "שחק" נועד לטווח קצר, הרי שבמטוסי הקו הראשון כיום מגיע טווח המכ"ם לעשרות רבות של מיילים. בנוסף, המכ"ם הקרקעי לא יכול היה להבדיל בין מטרות נעות למטרות ללא תנועה, כאשר מטרות שנעו במהירות נמוכה נכללו במונח "ללא תנועה", כך שלהקות ציפורים זוהו לעיתים כמטרה ובעבר התרחשו מקרים בהם הוזנקו מטוסי קרב אל מטרות שהתגלו כציפורים.
מצב זה אינו יכול להתרחש כיום משום שמכשירי המכ"ם המתקדמים מסוג "פולס דופלר", יודעים לסווג מטרות על פי מהירותן.

"את טילי המכ"ם משתדלים לשגר בגובה רב וכשהמטוס בכיוון המטרה המתקדמת", מציין רס"ן אלעד. בגובה רב גדל טווח השיגור של הטיל בשל האוויר הדליל המאפשר חיכוך נמוך יותר וכשהמטוסים טסים אל עבר המטרה הטסה לעברם, גדל גם טווח השיגור מכיוון שמהירות הסגירה ביניהם גדלה.

רחוק ורחוק יותר
במקרה שטילי המכ"ם לא מצליחים להפיל את מטוס האויב ממרחק רב והוא ממשיך להתקרב, יכנסו לפעולה טילי החום. מרבית טילי החום יכולים ליירט בקרבות צמודים יותר מכיוון שהם מתבייתים על חום המנוע ובמרחק רב, חום זה אינו מורגש.
בתחום זה יש לציין כי מטוסי חיל־האוויר עושים שימוש בטילי "חרב" (פיתון־5) שבתנאי טיסה מסוימים ניתן לשגרם לטווח של עשרות רבות של קילומטרים. הטיל טס על פי כיוון השיגור ועל פי נתונים אותם הוא מקבל ממכ"ם מוטס, עד שהוא "חש" את חום המנוע של המטרה ומתביית עליה. מדובר בטיל החום המתקדם ביותר בחיל נכון להיום, כזה שאף מסוגל ליירט מטרות הנמצאות מאחורי המטוס המשגר.

למרות החימוש המתקדם ולמרות שקרב אוויר לא התרחש כבר יותר משלושה עשורים, עוסק נתח משמעותי מאימוני טייסות הקרב של החיל בקרב אוויר צמוד, מכיוון שתרגול טיסה מסוג זה משפר את המיומנויות הבסיסיות של צוותי האוויר. "בטיסה כזו אתה 'חי' את המטוס בכל המהירויות. כמו שאצן שמתאמן למרתון יוצא לעתים לריצות של חמישה ועשרה קילומטרים, כך גם בטיסה, אתה צריך להרגיש את המטוס בכל המצבים", מדגים אל"ם (מיל') שלמון.

בקרבות האוויר במאה ה־21 יש חשיבות פחותה ליכול תמרון המטוס ומשמעות רבה יותר לטילים ואמצעי ההכוונה המותקנים עליו, מכיוון שהטילים משוגרים בטווחים גדולים במיוחד. עובדה זו מעמידה את יכולת זיהוי המטוס המותקף בראש סדר העדיפויות. טיל אוויר אוויר איכותי נדרש להיות בעל ראש קרבי חזק, כזה שיכול להתמודד עם אמצעי לוחמה אלקטרונית ויכולת תמרון גבוהה וצוותי האוויר נדרשים להחליט באיזה חימוש לבחור לצורך משימה ספציפית. "הטיסה כיום שונה. אתה צריך לעבד את המידע הרב שברשותך ולנצל את יכולות המטוס ובנוסף לכך גם להטיס אותו. גם אם מדובר בטייס מבריק, הרי שבמידה והוא לא שולט במערכות המטוס, לא נשיג שום דבר", קובע רס"ן אלעד.

מול טילי האויב
עם איחודה של גרמניה זכה חיל־האוויר הגרמני מן ההפקר בטייסת מיג־29 פעילה והוחלט כי הטייסת תשמש כטייסת אימון "אדומה" של נאט"ו שתייצג את האיום המזרחי. הטייסת שימשה בתפקיד זה עד שנת 2003 אז עתידה הייתה להיסגר. באותה שנה ביקר ראש להק האוויר הישראלי בגרמניה כאורחו של מקבילו הגרמני וקיבל הצעה מפתיעה שלא ניתן לסרב לה: פריסה לבסיס בסרדיניה להשתתפות בסדנת אוויר־אוויר מול מטוסי מיג־29. חיל־האוויר לא היסס וקיבל מיד את ההצעה.
לשבועיים בסרדיניה פרסו 8 מטוסי "בז" ו"רעם" מלווים במטוס "ראם" (בואינג 707) ו"קרנף" (הרקולס). קרבות האוויר נוהלו במתכונת "רד פלאג" כלומר טיסה במסגרת קרב מרובה משתתפים (ארבעה מכל צד) ומפגש לצורך תחקור והבנת כל פרטי ההתרחשויות בחדר התחקירים. משני הצדדים צוידו המטוסים במיטב מערכות הנשק: טילי חום ומכ"ם מתקדמים, כוונת קסדה ומערכות מבצעיות ייעודיות אחרות.

כך במשך שבועיים, באווירת לימוד טובה וברוח חברית, למדו הישראלים בדקדקנות את המיג־29, המתקדם שבמטוסים הרוסיים באותה תקופה, הנמצא גם היום בשימוש במזרח התיכון ואת חימושו וגיבשו תורות לחימה ותובנות מעמיקות באשר ליכולות המטוס ומפעיליו. תוצאת המפגשים נותרה חסויה למען האווירה הטובה ואפשר להסתפק בכך שנאמר כי כאשר הודלפו לאחר זמן מה התוצאות לתקשורת, נגרמה מבוכת מה בצד שאינו ישראלי.

לימודי טילים למתקדמים
זו רק דוגמה אחת לפריסה של חיל־האוויר למדינה זרה. החשיבות ברורה: אימון כזה מהווה הזדמנות לנהל קרבות אוויר בשטח לא מוכר ונגד כלי־טיס שאינם נמצאים בשימוש חיל־האוויר הישראלי, מה שממחיש מצבים בהם נתקלים בעת לחימה.
"בפריסה במדינה זרה אתה נמצא בטריטוריה לא מוכרת וחש חוסר נוחות. אט אט אתה מבין את תוואי השטח ומתרגל אליו", אומר אל"ם עמית, ראש מחלקת אימונים שהוביל את הכוח הישראלי בתרגיל "רד פלאג" האחרון בעת שפיקד על טייסת "חוד החנית" המפעילה מטוסי "בז". מדובר בתרגיל הגדול, המורכב והמשמעותי ביותר בו השתתף חיל־האוויר בשנים האחרונות והוא מתקיים במדבריות נבאדה בשטח של כ־150 מייל בהשתתפות מדינות שונות ומטוסי קרב מגוונים וביניהם "ראפטור" (F-22) מטוס הקרב המתקדם מהדור החמישי. זו הפעם הראשונה בה תרגלו צוותי אוויר ישראלים קרבות אוויר עם דגם זה.

יתרון נוסף הטמון בפריסות לחו"ל היא האפשרות להבין כיצד חילות־אוויר זרים מתנהלים וללמוד מהם. "אתה יכול להסתכל על שיטות העבודה וטכניקת הטיסה של הזרים. כיצד הם מתנהגים, מתדרכים, מתחקרים ומתייחסים לטיסה. כך אנו יכולים לבחון את עצמנו ביחס אליהם ולשנות דברים בהתאם", מסביר אל"ם עמית. "לאחר פריסה בארה"ב בעבר, אימצנו את 'הבלוקים האמריקאים' (מרחק בטיחות בין מטוסים בעת אימון של קרב אוויר). מאוחר יותר שינינו בהם מעט דברים והפכנו אותם ל'בלוקים ציוניים'. במהלך 'רד פלאג' האחרון שמנו לב כי האמריקאים משתמשים דווקא בבלוקים שלנו, כך שמדובר בלמידה הדדית".

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

צוות המטוס האיראני עם אל"ם (מיל') וייסבורט לאחר הנחיתה בעובדה

אורח לא קרוא

בסיס עובדה תירגל לאחרונה נחיתת מטוס חטוף בתחומי הבסיס. אירוע שכזה מצריך פעולות לוגיסטיות מורכבות ודורש את הגעתם של מאות אנשים לתחומי הבסיס. התירגול לא מתרחש לחינם, משום שמטוסים חטופים כולל אחד איראני, כבר נחתו על מסלולי עובדה
נחיתת חירום של מטוס "קורנס" (פאנטום) כפי שנקלטה בעדשת המצלמה

יציאת חירום

מפגש עם ציפור, מזג–אוויר בעייתי או תקלה טכנית בכלי–הטיס, עלולים להביא תוך שניות למצב המחייב נחיתת חירום. טייס קרב מתאר כיצד נראית נחיתה לא מתוכננת מהקוקפיט, מסביר איך אפשר לצאת ממצב שכזה בצורה הטובה ביותר וגם מספק תובנות חשובות למקרים עתידיים