בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 234 02/05/17
מצטייני הנשיא
תדלוק אווירי
עצמאות תשע"ז

לגיליון מצורפת מהדורה מיוחדת לנוער

עצמאות 69

שהביאנו עד הלום

כמעט 70 שנה אחרי מלחמת העצמאות צועד האלוף אמיר אשל, מפקד חיל–האוויר, תחת גשר "עד הלום" וחושב שיש דברים שלא השתנו. שיחה על הפעלת כח אווירי, על ניצני שיתוף פעולה קרקעי ובעיקר על הרוח שכוחה גדול מטכנולוגיות ותורות לחימה מתקדמות. יום העצמאות תשע"ז

סא"ל יעל בר | צילום: מור צידון

מרץ 2017, שעת צהריים בגשר "עד הלום". חיילי גבעתי מתארגנים במאהל מאולתר ליד האנדרטה של החטיבה. האלוף אמיר אשל, מפקד חיל־האוויר מגיע לגשר ונדמה כי הוא ממש יכול לראות את חיילי חטיבת גבעתי של 1948 מכינים את הגשר לפיצוץ.

סיפורו של המקום פוגש את האלוף אשל בזוויות שונות: שורשי חיל־האוויר עליו הוא מפקד בחמש שנים האחרונות, הפעלת כח אווירי, שילוב של פעילות כח קרקעי וגם נקודה אישית. אביו חזי, לוחם צעיר מאוד בגדוד 53 של חטיבת גבעתי בתש"ח, נלחם כאן בגזרה, מגדרה ועד נגבה ומכפר מנחם עד ניצנים והשתתף בהגנת היישובים והשיירות במלחמת העצמאות.

הגשר הגדול הניצב כאן נבנה בסוף המאה ה־19 בידי העות'מאנים מעל אפיק ואדי סוכריר על יסודות גשר מהתקופה הממלוכית והתקופה הרומית, כשלושה קילומטרים צפונית לעיירה איסדוד (אשדוד של ימינו). שכבות שכבות של היסטוריה, צבאות, שלטונות, מלחמות וקרבות ידע הגשר הזה והאחרון שבהם התרחש בעת מלחמת העצמאות - התקיפה האווירית הראשונה של חיל־האוויר הישראלי.

היתרון היחסי
מאי 1948. "אתמול קבלנו ידיעה מדאיגה שטור גדול של המצרים, כאלף כלי־רכב, מתקדם צפונה דרך אשדוד ונמצא כבר צפונה מאשדוד. נתנו הוראות לחיילותינו הנמצאים בסביבה זו. התקדמות המצרים חיבלה במקצת בתכניתנו לגבי פעולה באוויר. המסרשמיטים צריכים היו לעשות את הפעולה הראשונה לאור הבוקר, להפציץ את בסיס הספיטפיירים המצריים באל־עריש. זוהי שנסה (צ'אנס) להשמיד מספר של ספיטפיירים, אבל לאחר ששמענו על התקדמות המצרים החלטנו להפעיל מיד את המסרשמיטים שיפציצו את הטור".

דברים אלו של דוד בן גוריון פותחים את ישיבת הממשלה הזמנית וממש כמו היום מלמדים על דרג מדיני ודרג צבאי, הפעלת כח אווירי ואפקט ההשפעה שלו על האויב. "כמעט הכל דומה להיום", אומר האלוף אשל, "כח אווירי, יכול לשנות מערכה. בהפעלה נכונה של כח משולב המביא לידי ביטוי את היתרונות היחסיים של כל כח, אפשר לנצח כל מלחמה".

בחזרה למלחמת העצמאות. במסגרת מבצע "ברק" קיבלה חטיבת "גבעתי" את המשימה לפוצץ את הגשר העובר מעל נחל לכיש, מתוך הבנה שפיצוץ הגשר יעכב את הצבא המצרי בדרכו צפונה. בשנים אלו, פיצוץ גשר היה אתגר גדול. חטיבת "גבעתי" השיגה את חומרי החבלה, סחבה אותם אל הגשר ובמספר נסיונות נועזים ותחת אש הצליחה בסופו של דבר לפגוע בו משמעותית. במקביל, בשעות אחר הצהריים של 29 במאי 1948, הגיעו לבסיס עקרון (כיום תל נוף) אהרון רמז ז"ל, מפקד חיל־האוויר, סגנו דן טולקובסקי ונחום שריג ז"ל, מפקד חטיבת הנגב בפלמ"ח. "אתם חייבים לטוס עכשיו", אמר להם רמז. "כל הצבא המצרי מתקדם לאורך החוף לכיוון תל־אביב".

לו לנרט ז"ל, טייס מארינס אמריקאי שהתנדב לחיל־האוויר הישראלי, היה בעל הנסיון המבצעי הרב ביותר ונבחר להיות מוביל הרביעייה. איתו היו מודי אלון ז"ל, עזר ויצמן ז"ל ואדי כהן ז"ל שנהרג בגיחה. כל מטוס חומש בארבע פצצות בנות 70 ק"ג, בנוסף למקלע שהיה מותקן בו. "כבר בהמראה הרגשתי שזה רגע השיא של החיים שלי", סיפר לו לנרט. "לצאת להגנת העם היהודי במטוס עם מגן־דוד עליו, במקום הטלאי הצהוב שענדו בני משפחתי בשואה, זה היה שילוב של כל מה שחלמתי עליו".

אחרי ההמראה פנו המטוסים, שטסו בזוגות, לכיוון הים ואז דרומה ולאורך החוף עד שראו את ריכוזי הכוחות. בשטח היו כ־500 משאיות ורכב קרבי משוריין וכ־10,000 חיילי חי"ר. רביעיית המטוסים הנמיכה, הטילה את הפצצות וירתה בתותחים לעבר הכח המצרי שהשיב אש כדורים ופגזים. בקנה־מידה של מלחמת־העולם השנייה, מבחינת טקטית, חשיבות ונזק - התקיפה הזו היתה חסרת משמעות. אבל עבור המצרים, שלא ציפו להתקפה אווירית עליהם, זה היה הלם מוחלט והם נעצרו.

"להוציא כח קרקעי לפעולה מקדימה של פיצוץ הגשר, כדי לעכב את הכוחות המצרים ולאחר מכן לשלוח את המטוסים הראשונים והיחידים שהיו לחיל־האוויר באותה עת, לא שונה הרבה מתורות הלחימה המשולבת שלנו היום", אומר האלוף אשל, "על אף שאולי לא הייתה זו כוונת המתכננים אז, אנחנו יכולים לסמן במקום הזה את ניצני שיתוף הפעולה או ההבנה שכח קרקעי ואווירי נותנים ביחד שלם הגדול מסך חלקיו. כוחות משלימים".

לחיות
האלוף אשל טוען כי מעבר להישג הפגיעה במטרות, ביטאו המטוסים את פוטנציאל הפעלת כח אווירי עברי והנחישות להפעילו ובכך גרמו למצרים לנטוש את תוכניתם להתקרב לתל אביב. "אנחנו מסתכלים היום: יש לנו יכולות צבאיות מפוארות, להם היו אמצעים דלים מאוד אבל הייתה בהם הרוח והנחישות ועם רוח חזקה אפשר לנצח. היום ברשותנו עוצמה אווירית אדירה לתכלית זהה של הבטחת קיומם של העם והמדינה".

הבטחת הקיום במזרח התיכון של היום היא הבטחה שצה"ל מקיים כל יום. בחמש שנים האחרונות מוביל האלוף אשל את המערכה בין המלחמות, מושג שנולד בשנים האחרונות בדיעבד, כמו מלחמת ההתשה. מדובר באירועים בעצימות נמוכה, כמעט לא מורגשים על־ידי האזרחים, אבל מורגשים מאוד בתאי השליטה ובטייסות החיל. מעט מדי ניתן לספר על העשייה הזו אבל יש חוט מקשר מאז הקמת המדינה.

"היום, עם טכנולוגיות ותו"לים מתקדמים, אנחנו צריכים לזכור שגם במקומות מסוימים שאין לנו מענה מלא וגם בהיעדר טכנולוגיה ויכולות עם רוח נכונה, ההישגים יכולים להיות בלתי נתפסים", אומר מפקד החיל.
האלוף אשל הולך בוואדי, מעליו מתנשא הגשר ומעליו השמיים בתכלת. אי שם מטוסי קרב נשמעים למרחוק, צלילי העוצמה.

מה היא עצמאות? אני שואלת והוא מביט למעלה ואומר בפשטות: "לחיות. לחיות ולעשות את מה שאתה מאמין בו ובדרך שאתה חושב ובמימד הלאומי, בקנה מידה של מדינה, עצמאות זו היכולת של מדינה להגן על עצמה, לקיים אורח חיים נכון וטוב לאזרחים ובמקביל לשגשג להתפתח ואפילו להיות דוגמא לאחרים".

עוד שנה תחגוג מדינת ישראל שבעים להקמתה, כבר לא צעירה אבל חזקה ועצמאית. אחרי חמש שנים באחד התפקידים האינטנסיביים שיש כאן, גם לאלוף אשל יש חלק בתהליך שהביא אותה עד הלום.

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

בסיס לעצמאות

ארבעה בסיסים של חיל–האוויר פעלו בעת מלחמת העצמאות: שדה דב, חצור, תל נוף ורמת דוד. ארבעת המפקדים של היום מספרים על הקשר בין עבר להווה, מתלוננים בחיוך על "הירושה" מהבריטים, מתמודדים עם אותם אתגרים אבל מעל הכל גאים להיות ממשיכי הדרך. שיחות על עצמאות

גאווה ישראלית

אז מטוס קרב ישראלי אולי לא יהיה לנו בזמן הקרוב, אך לרגל 69 שנים למדינת ישראל ניתן להתגאות בכמה מהפיתוחים הרשומים על שם התעשיות הבטחוניות המקומיות ונמצאים בשירות חיל–האוויר. החל ממערכות ראש, דרך כלי–טיס מאוישים מרחוק ועד למערכות יירוט מתקדמות במערך ההגנה האווירית: "כחולבן" בחיל–האוויר