בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 234 02/05/17
מצטייני הנשיא
תדלוק אווירי
עצמאות תשע"ז

לגיליון מצורפת מהדורה מיוחדת לנוער

עצמאות 69

הכנפיים האדומות של פלינט

הוא לחם בשורות חיל–האוויר הצעיר במלחמת העצמאות תוך שהוא משתמש בנסיון שרכש כטייס קרב במלחמת העולם השנייה. מייק פלינט כבר בן 94 אבל לא שוכח לרגע את הימים ההם וסגירת המעגל שעשה עם חיל–האוויר הישראלי מתועדת בכתבה שלפניכם

דוד גרינוולד | צילום: ארכיון מרואיינים

מיטשל (מייק) פלינט יחגוג השנה 95 אך קורות חייו של הטייס האמריקאי, שהתנדב לסייע בהגנה על מדינת ישראל בזמן מלחמת העצמאות וצבר מספר רב של גיחות מבצעיות בחיל־האוויר הצעיר, אינם מוכרים לקהל הרחב. לפני שנתיים שהה פלינט בישראל יחד עם בנו מייק, מפיק סרטים, לרגל צילומי הסרט "מלאכים בשמיים", המספר את סיפור הטייסים הזרים שסייעו לחיל־האוויר הצעיר בעת מלחמת השחרור. אם שמעתם על סיד כהן, לו לנארט, רודי אוגרטן ואחרים שהתנדבו להילחם במלחמת העצמאות, כדאי שתכירו גם את מיטשל פלינט שסיפורו, כמו שלהם, מתחיל ביבשת אחרת.

אמא לא מרשה
הוא נולד ב־1923 בקנזס סיטי להורים יהודיים ובשנת 1941 לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור התגייס לצי האמריקאי. במלחמת העולם השנייה שירת פלינט כטייס והמריא למשימות הפצצה, תקיפה ופטרול מנושאת המטוסים "וואספ" באוקיינוס השקט ואף הפיל מטוס קרב יפני. במהלך המלחמה צבר נסיון רב והטיס מגוון מטוסים.
לאחר סיום המלחמה כשמאחוריו חמש שנות נסיון כטייס קרבי ותואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת ברקלי, הוא נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת ברקלי, אך עוד לפני שהספיק להתרגל לספסלי הלימודים ניגש אליו צעיר לא מוכר, שהתגלה בהמשך כשליח ישראלי ושאל האם יהיה מוכן לבוא לישראל כדי להילחם כטייס קרב.

"השואה נצרבה בי והרגשתי שאני חייב לעזור לישראל ולכן אמרתי כן באופן מיידי", מספר פלינט. "אבל היו הרבה דברים לחשוב עליהם. אמא שלי ראתה כמה חברים נהרגו סביבי במלחמת העולם השנייה והתנגדה לחלוטין לרעיון. היא אמרה שכבר עשיתי מספיק וישראל היא לא באמת המדינה שלי. לא הרגשתי כך, אבל אני לא יכול להאשים אותה". זו לא הייתה הבעיה היחידה: ארה"ב הטילה אמברגו על סיוע לצדדים הלוחמים והאיסור שחל על פלינט כקצין מילואים בצי האמריקאי היה חמור פי כמה. "אני מכיר את אבא שלי כל חיי והוא בחיים לא עבר על החוק", מתאר הבן מייק. "אבל הוא הבין שצריכים טייסים באופן דחוף והוא יכול לעשות שינוי גדול. זה היה חשוב עבורו והוא התחיל לחשוב על הדרך לישראל".

בין אולימפיאדה ומלחמה
המסע החל במאי 1948, כשפלינט יצא מארה"ב לאנגליה. הוא נפגש בלונדון עם בני־דודים וביקש מהם לשלוח גלויה לאמו בארה"ב כל שלושה שבועות, כדי שתמשיך להאמין לסיפור הכיסוי שרקם. "היא חשבה שנסעתי לראות את אולימפיאדת לונדון. הייתי חייב לשקר, אבל זה היה שקר טוב", הוא צוחק.

לאחר מסע שכלל עצירות בהולנד, שוויץ ומדינות נוספות הגיע פלינט לצ'כיה, בה שכן אחד מבסיסי האימונים הראשונים של חיל־האוויר. הוא קיבל הדרכה זריזה על מטוסי "אוויה־מסרשמידט" ולאחר מכן המריא לתחנה הסופית. לאחר כמעט חודשיים בדרכים ובסמוך להקמת חיל־האוויר, נחת הטייס האמריקאי בישראל. המדינה הצעירה במלחמה, אין זמן להתאקלם והוא מצטרף לטייסת "הקרב הראשונה" המורכבת ברובה מאנשי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). "המטוסים היו גרועים, עד כדי כך שבאחת הנחיתות הראשונות שלי המטוס כמעט התפרק", מספר פלינט. "הרגשתי נורא אבל זה לא הייתי אני, אלה היו המטוסים".

תוך זמן קצר בטייסת הוא כבר מרגיש בבית. השפה הרשמית של החיל שכאמור מאויש בטייסי מח"ל רבים היא אנגלית, כך שפערי השפה כמעט ולא מורגשים ופלינט מתחבר לאייבי נתן ז"ל, עזר ויצמן ז"ל ומודי אלון ז"ל, מפקד הטייסת, שהופכים לחבריו הקרובים ביותר. הוא משתתף במשימות של "הקרב הראשונה" ובשובו מאחת הגיחות, כמעט ומקפח את חייו.

"הוא טס במשימת הפצצה במסרשמידט והפצצה נתקעה במטוס. הוא סטה מהמסלול אל מעל הים כדי לנסות לשחרר אותה, אבל היא לא זזה", מספר מייק. "היו אז מעט מטוסים בחיל־האוויר וכל מטוס שהתרסק נחשב לאבדה ענקית, ולכן הוא החליט לא לנטוש את המטוס ולנסות לנחות עם הפצצה למרות הסיכון הגדול שהיא תשתחרר עם נגיעת הגלגלים בקרקע. הוא נחת בדרך עפר בבסיס בהרצליה בצורה הכי חלקה שהוא יכול והצליח לשמור על הפצצה תלויה. המכונאי הראשון יצא אליו וכמו שהוא נגע במטוס, הפצצה פשוט נפלה לו לידיים. זה כמעט הפך לאסון, אבל זה היה טיפוסי למסרשמידט".

כמעט הפלתי את דני
בעקבות המלצת אייבי נתן, עזב פלינט בסוף אוקטובר 1949 את טייסת "הקרב הראשונה" והצטרף ל"גף תובלה 35", טייסת תובלה והפצצה שהפעילה מטוסי נורסמן והרווארד משדה עקרון (תל־נוף). "המטוסים לא יועדו למשימות צלילה ותקיפה אבל זאת ישראל, צריך לעבוד עם מה שיש", מספר פלינט. "דחפנו את המטוסים לגבול. הגענו עד קצה היכולת, עד קצה המהירות האפשרית ותמיד פחדנו שהם יתפרקו באוויר. הדרכתי את הקבוצה הבינלאומית של הטייסים מה לעשות ואיך לעשות וביקשתי מהם לא לעבור את הקו שלי אף פעם".

בגף השתתף פלינט בטיסות מודיעין, הפצצה ותובלה רבות, ביניהן משימות תובלה לסדום המנותקת, אך משימתה החשובה ביותר של הטייסת בה נטל חלק מרכזי הייתה הפצצת כיס פלוג'ה בדצמבר 1949. במשך חמישה ימים הפציצו מטוסי ההרווארד את הכוח הנצור של הצבא המצרי בשורותיו שירת גם הקצין גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים.

כעבור מספר חודשים חזר פלינט לטייסת "הקרב הראשונה" וביצע בעיקר משימות צילום והגנה אווירית. באחת הגיחות כמעט והפיל את מטוסו של אל"ם (מיל') דני שפירא. "מיטשל יצא בספיטפייר למשימת צילום בסוריה ודני שפירא חיפה עליו כמטוס יירוט. לאחר שסיים לצלם, הוא מסתכל מסביבו ודני לא נראה באופק", מספר מייק. "הוא מבין שהמטוס של דני הופל ומבחין מרחוק במטוס שכנראה הפיל אותו. הוא מאיץ לכיוון אותו מטוס כדי להפילו ובשנייה האחרונה הוא מבחין בסימן אדום על הספינר שהיה סימן הזיהוי של המטוסים הישראלים. כשהוא מתקרב הוא רואה את דני, שמסתבר שחיפש קצת אקשן".

"הרי ניצחנו במלחמה"
סרן פלינט הטיס במלחמת העצמאות יותר מ־12 סוגי מטוסים וצבר מספר גיחות מבצעיות רב. את ההצעה להעלותו לדרגת רס"ן הוא נאלץ לדחות משום שכטייס אמריקאי, אסור היה לו להשאיר תיעוד ששירת בחיל־האוויר הישראלי. לעומת זאת הוא קיבל בשמחה את כנפי הטיסה בעלות הרקע האדום, המסמלות יותר מ־50 גיחות מבצעיות במלחמת העצמאות. רק טייסים בודדים קיבלו כנפיים שכאלו.

לאחר המלחמה עזבו רוב טייסי מח"ל אך פלינט החליט להישאר וב־4 במאי 1949, יום העצמאות הראשון, השתתף במצעד העצמאות כמטוס האחרון במבנה של 12 מטוסים אותו הוביל עזר ויצמן. "הייתה חגיגה ענקית ברחוב והמצעד לא היה יכול לעבור כי היו המון אנשים ברחובות. עזר אמר 'בואו נעלה את כולם לאוויר' והתכוון לכל 12 מטוסי הקרב השמישים של הטייסת, שהיו גם מטוסי הקרב של חיל־האוויר. בכל המלחמה לא הייתה סיטואציה שכל המטוסים היו באוויר, אולי ארבעה במקביל וכאן היו כולם ביחד. זה היה יום גדול. ירדתי במטס הזה נמוך מאוד ועשינו מה שרצינו, ממש טסנו ברחובות. הרי ניצחנו במלחמה".

ביוני 1949 חזר פלינט לארה"ב. הוא נטל חלק במלחמת קוריאה כקצין שליטה ולא גילה לחבריו שחזר ממלחמה אחרת. עם סיומה מצא זמן לסיים את לימודי המשפטים וב־1959 הקים משפחה עם אשתו ג'ויס והביא לעולם שני בנים - מייק וגיא.

"מילדות הוא סיפר לנו על חיל־האוויר הישראלי ועל החוויות שלו מהמלחמה. כשעזר ויצמן ודוד בן־גוריון ביקרו בלוס אנג'לס, הם ביקרו אותנו בבית. בתור ילד פסעתי בין דפי ההיסטוריה, אבל הייתי צעיר מכדי להבין את זה", מספר מייק. "גם אני חלמתי להיות טייס אבל בסופו של דבר למדתי קולנוע והצטרפתי לצי האמריקאי כקצין יחסי ציבור המחבר בין תעשיית הסרטים לצבא. אם הייתי יכול, הייתי מתגייס לצה"ל כדי להשתתף במלחמת ההסברה אבל היום זה לא פשוט כמו פעם".

"אם יציעו לך שוב?"
רס"ן אילן פרנק, טייס ומדריך "יסעור" מטייסת "מובילי הלילה" החליט לעשות הסבת מקצוע ולהגשים חלום ילדות. הוא נסע ללמוד קולנוע בסן פרנסיסקו בשנות השמונים ובהמשך השתקע בלוס אנג'לס ואז התוודע למיטשל ומייק פלינט דרך קונסול ישראל בעיר. החיבור היה מיידי. "התרגשתי מאוד לפגוש את מיטשל כי הרגשתי שזכיתי לשרת בחיל־האוויר רק בזכותו ובזכות אנשים כמותו", מספר פרנק. "בהמשך הבנתי שכמוני, מייק עוסק בקולנוע והחלטנו לעשות סרט על אותם טייסים זרים שבאו לסייע בזמן מלחמת השחרור".

פרנק ומייק החלו את הצילומים לפני מספר שנים ובמהלך העבודה ראיינו עשרות טייסי מח"ל מכל העולם שנטלו חלק במלחמת העצמאות. לפני ארבע שנים, כאשר הגיעו מייק ומיטשל פלינט לישראל, ציפתה להם הפתעה מרגשת במיוחד. "סיפרתי לאלוף אמיר אשל, מפקד חיל־האוויר, את סיפורו של פלינט. ביקשתי ממנו לשקול להעניק לו במסדר הכנפיים את דרגת הרס"ן שלא קיבל אז", מספר פרנק. "במסדר הכנפיים לפני ארבע שנים, בעת הצגת מטוס ההרווארד, הודיע המנחה לקהל שנמצא פה אחד הטייסים שהטיסו את המטוס במלחמת העצמאות והוא גם חוגג יום הולדת 90. הקהל קם ומחא כפיים וזה היה מרגש במיוחד".

עם סיום המסדר ניגש האלוף אשל למיטשל פלינט ובידו קופסא. "הוא שאל את מיטשל: 'אם יציעו לך שוב את דרגת הרס"ן, תסרב?' ואבא שלי אמר שהפעם לא", מספר מייק. "מפקד חיל־האוויר פתח את הקופסא ובתוכה שתי דרגות רס"ן וכנפיים חדשות של חיל־האוויר. התרגשנו מאוד לקבל אותן".

הסרט Angels In The Sky אותו מפיק מייק פלינט ומביים אילן פרנק, צפוי לצאת לאקרנים בשנה הבאה. 

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

שהביאנו עד הלום

כמעט 70 שנה אחרי מלחמת העצמאות צועד האלוף אמיר אשל, מפקד חיל–האוויר, תחת גשר "עד הלום" וחושב שיש דברים שלא השתנו. שיחה על הפעלת כח אווירי, על ניצני שיתוף פעולה קרקעי ובעיקר על הרוח שכוחה גדול מטכנולוגיות ותורות לחימה מתקדמות. יום העצמאות תשע"ז

בסיס לעצמאות

ארבעה בסיסים של חיל–האוויר פעלו בעת מלחמת העצמאות: שדה דב, חצור, תל נוף ורמת דוד. ארבעת המפקדים של היום מספרים על הקשר בין עבר להווה, מתלוננים בחיוך על "הירושה" מהבריטים, מתמודדים עם אותם אתגרים אבל מעל הכל גאים להיות ממשיכי הדרך. שיחות על עצמאות