בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 235 29/06/17
פרידה מהאלוף אמיר אשל
יובל למלחמת ששת הימים

כתבות

"כל 'יסעור' שעובר מעל הבית שלי, מזכיר לי את האחריות של המערך הטכני"

מחצית מחיל–האוויר הוא מערך טכני שאין פעילות מבצעית היכולה להתקיים בלעדיו. תא"ל רן בשביץ מסיים ארבע שנים בתפקיד הבכיר במערך ואחרי 26 שנות שירות הוא חש גאווה, מאמין שיום אחד תהיה אישה בתפקיד רלצ"ד ומבטיח שהמערך הטכני של חיל–האוויר הישראלי הוא הכי טוב בעולם

יעל בר ואילון טוהר | צילום: מור צידון ועדי עבו

בסיס תל נוף, יום שני בבוקר, ליד "בז" (F-15) מספר 122 יש התרגשות. היום יגיעו מפקד חיל־האוויר וראש להק ציוד לטוס על הפלא. המטוס הדו־מושבי נהרס כליל לאחר שהתנגש באוויר בלהקת שקנאים ונבנה מחדש על־ידי יא"א 22 (יחידת האחזקה האווירית) לאחר צירוף חלקי שני מטוסים. מדובר, ללא ספק, באחת מאבני הדרך המשמעותיות של יחידת דרג ד' בראשה עמד תא"ל בשביץ בעבר.

"זו חוויה מדהימה", הוא אומר כשהוא יורד מהמטוס, "אמרתי למח"א שאם הייתי רוצה לספר למישהו, הוא לא יאמין שהצלחנו ליצור מטוס כזה. תחושת הטיסה עם מפקד חיל־האוויר במטוס 'בז' ששופץ ביא"א 22, לראות את המדינה ואת הנופים המדהימים שלה, לחבור ל'אדיר' (F-35I) ולטוס איתו במבנה מכונס, עבורי זו נקודת ציון שחיברה את הכל: התפקיד המיוחד שלי כרלצ"ד, התמיכה של מח"א במערך הטכני, העוצמה של הפלטפורמות אותן אנו מטיסים, היכולות ההנדסיות שלנו ובניין־הכוח. הכול נכנס בשלושת רבעי שעה".

אבל נתחיל מהתחלה. העתודאי מראשון לציון לא חלם להיות ראש להק ציוד. הוא היה "ילד טוב ראשון לציון", בוגר מגמה ריאלית שביקש להצטרף לחיל־האוויר ואת האהבה לשילוב טכנולוגיה ופיקוד הוא זיהה כבר בתפקיד הראשון, כקצין צעיר בגף אוויוניקה של בסיס שדה דב. כשחזרנו בחודש האחרון אל המשרד הראשון שלו, חיכו לו שם פקודיו מאז וההתרגשות, החיבוקים והמילים היו ההסבר הטוב ביותר לסיבה לכך שנשאר כל השנים.

בין עכשיו לעוד עשור
אנחנו שואלים אותו מה יזכרו מכהונתו כראש להק הציוד. "קשה לסכם את התפקיד הזה", הוא פותח. "האחריות שיש בתפקיד היא עצומה. מצד אחד עיסוק בקבלת החלטות אסטרטגיות שנים קדימה ומצד שני עשייה שוטפת כאן ועכשיו. אז קודם כל מהזווית של היומיום, חיל־האוויר עבד קשה ועשה עבודה טובה".

בשלב זה הוא עוצר ונוקש על השולחן נגד עין הרע. נראה שזה חלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית של המערך הטכני: תמיד לעשות עוד "בדיקה" ליתר בטחון. לטווח הרחוק יותר הוא מציין את תחושת השייכות והמחויבות למשימה. "כשנכנסתי לתפקיד וקבעתי את הסיסמא 'מצוינים ביחד', לא הבנתי עד כמה אקבל הוכחה מדי יום ומדי שבוע למצוינות יחד של האנשים במערך הטכני".

וכנראה שגם יזכרו אותו בתור רלצ"ד ראשון המגיע ממערך ההגנה האווירית. נדמה שלא היה יכול להיות עיתוי מתאים יותר לכך כיום, כאשר מערך ההגנה האווירית (לשעבר נ"מ) תופס חלק מרכזי מתפיסת הבטחון של ישראל ומשלים את המעבר שעשה ממערך מסייע בפעילות חיל־האוויר לחוד החנית של ההגנה על העורף.

"מסלול השירות שלי אינו סטנדרטי. התחלתי בעולם הקשר האווירי ומשם 'שברתי' לנ"מ. הגעתי לתפקיד הנוכחי אחרי שהייתי בהרבה מקומות שונים - חימוש, נ"מ, אוויוניקה, דרג ד', מטה, אפילו תפקיד בחו"ל, מה שנתן לי פרספקטיבה רחבה שבעיניי חשוב שתהיה לרלצ"ד, משום שהיכולת להשפיע נובעת מתוך היכרות".

זמן שטח
אם תשאלו אותו מה הוא הכי אוהב לעשות, זה להיות בשטח. לפגוש את האנשים, לשמוע אותם, לראות את העבודה ביומיום. בביקור בטייסת תחזוקה של הגנה אווירית בפלמחים הוא מתרשם מתהליך בנייה והרחבת יכולות, שם חיים את המבצעיות ושם הוא מרגיש בבית. הוא מכיר היטב את המערך, הם מציגים לו יכולת של חודש מקליטת האמל"ח לאחזקה עד חזרה לשטח למבצעיות. במושגי תחזוקה בעולם שכזה זה שיא.
ביום אחר הוא טס עם המכונאים במסוק "ינשוף" (בלאק הוק) ובשבילו זו הזדמנות לראות בעיניים את העבודה של המכונאים המוטסים.

"זה אחד המקצועות המורכבים והמעניינים במערך הטכני", הוא אומר, "המערכות במסוק הדורשות את טיפולו של המערך רבות ומסובכות ורק בטיסה אתה יכול לקבל תמונה ברורה של חשיבות המשימות שלהם ושל טכנאי דרג א', לראות בעיניים את המורכבות הדרושה במשימת הקצה".

בגף מבנה באחד הבסיסים הוא סקר את האתגרים הקשורים לעולם תוכן שהוא הגדיר כאחד מהתחומים הטכנולוגיים המתפתחים בעולם: חומרים מרוכבים, המביאים את חיל־האוויר לעולם אחר, לא מוכר, אך גם מאתגר ועשיר בהזדמנויות וביכולות חדשות. "חיל־האוויר מתעצם וגדל, אך גם עובר שינויים מורכבים ואין בסיס שלא עובר תהפוכות גדולות".

ביחידת בינוי לוקחים אותו לסיור ביחידה והוא עוצר ליד כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) ואומר: "תראו איזה יופי. זה תמיד החלק האהוב עליי בתערוכות. אם תשאל אותי אם מטוס או מחפרון - ברור שמחפרון".

"קשה להסביר את המערך הטכני החוצה", הוא מסביר לנו מאוחר יותר. "הוא ייחודי מאוד והוא יעיל בכל פרמטר. 50 אחוז ממנו הוא חיילי חובה, מה שלא קיים בשום מקום אחר והם פרוסים על כמעט 100 מקצועות בספקטרום רחב מאוד של עיסוקים. אם לא יהיו כאן את האנשים הכי טובים, לא יהיה מערך טכני ואם לא יהיה מערך טכני חזק, לא יהיה חיל־אוויר כפי שהוא כיום".

האם יש היום בעיית מוטיבציה בגיוס למערך הטכני? "בכל האוכלוסיות יש אתגרים", מודה רלצ"ד. "אך כשהטכנאים רואים את המטוס ממריא ולעיתים, בעת פעילות מבצעית, חוזר ללא הפצצות שהם הרכיבו עליו, המוטיבציה שלהם מדהימה והם גם אומרים את זה. זה רגע בו אנחנו נותנים לאנשים צעירים אחריות גדולה ויכולת להשפיע".

אחריות
אם יש מילה אחת המתארת את התחושה המלווה אותו בארבע השנים האחרונות, זו "אחריות". על כתפיו של ראש להק הציוד מוטל כחצי מחיל־האוויר, אלפי אנשים האחראים לדאוג לזמינות החיל, למוכנותו ולבטיחות של כל אחת ממאות הפלטפורמות העולות בכל יום לאוויר.

לדבריו, יש לו אנשים מצוינים שעוזרים לו לשאת באחריות. "כל 'יסעור' שעובר מעל הבית שלי, אני חושב מתי הוא היה בביקורת בפעם האחרונה ובכל פעם שאני רואה מטוס קרב ממריא אני חושב מי הטכנאית שחתמה על ה'פריפלייט' שלו". הוא משתף אותנו בעיניים מבריקות.

האחריות מובילה את תא"ל בשביץ כערך עליון וקיבלה דגש מיוחד בהיותו רמ"ח מטוסים. מרץ 2013 תאונת מסוק "צפע" במהלכה נהרגו סא"ל נעם רון ז"ל וסרן ארז פלקסר ז"ל, העמידה במבחן את מקצועיות המערך הטכני וכשקיבל את הפיקוד על הלהק שם לנגד עיניו את חיזוק היסודות, שיפור המיומנויות, מקצוענות, סטנדרטים וכשירות מקצועית.

הדילמות בתפקידו עולות מדי יום: האם להמשיך לטוס ולתת לחיל־האוויר לעבוד או לעצור את הטיסות אחרי כל אירוע? "המערך הטכני זוכה להבעת אמון מלאה, יומיומית ורציפה", הוא אומר בלי להסס, "אנחנו מבצעים מאות גיחות ביום ואלה מאות פעמים בהן מישהו הפקיד את החיים שלו בידינו: מהקצין שחתם שאפשר לטוס עוד 1,000 שעות במטוס הזה, זה שקנה את הפריט, ההוא ששיפץ, דרג ד', דרג ב', עד למי שתיקן את המסלול ולבסוף עד לטכנאי דרג א' שקושר אותו במטוס. זו אמירה גדולה".

עבר ועתיד
אחד הנושאים שבלטו בכהונתו של תא"ל בשביץ כרלצ"ד היה חיזוק המורשת: החל ממפגש רלצ"דים לדורותיהם שהתקיים בחודש אפריל, דרך ערב מורשת בסימן השבחת מטוסים ועד לספר המסכם את פעילותו של המערך הטכני החל מתחילת המילניום, פרויקט שהוא מגדיר "הפרויקט היחיד בלצ"ד שהייתי גם היוזם, גם הקפ"ט וגם הדרג המבקר שלו".

שמו של הספר, איך לא, הוא אחת המילים המובילות במערך הטכני בשנים האחרונות - "עילוי", על שם כוח העילוי המאפשר למטוסים לטוס ומהווה מטאפורה למערך הטכני עצמו. "אנחנו בנויים בחיל־האוויר על המורשת שלנו", הוא מסביר. "זה לא טריוויאלי להנחיל מורשת לדור הצעיר בתרבות של אינסטנט אך את היסודות למערך הטכני יצקו בעבר אנשים בחוכמה רבה. לא סתם במבצע 'צוק איתן' היה כאן תא"ל (מיל') חיים ירון שהיה רלצ"ד במלחמת יום כיפור ונתן לי את סיכום המלחמה שלו. הפלא ופלא, הסיכום הזה שימש לי מצפן באותו מבצע ממש כאילו הוא נכתב היום ועד היום הוא נמצא אצלי במגירה".

סוגר מעגל
אחרי כארבע שנים כראש להק הציוד, תא"ל רן בשביץ (בקרוב מיל') לוקח הביתה רגעי שיא לא מעטים: טיסת הפרידה עם אל"ם (מיל') בועז קידר (שהיה מפקדו הראשון כקצין צעיר) ביקור בבסיס שדה־דב בו החל את דרכו בחיל־האוויר (ואליו זכינו להצטרף ולהתרגש יחד איתו) וכן משלחת "עדים במדים" שהוביל, אירוע שכבן למשפחה של ניצולי שואה היווה עבורו סגירת מעגל. כשליש מחברי המשלחת היו קצינים ונגדים בלהק הציוד אשר ביקרו בין היתר בעיירת הולדתם של סבו וסבתו משני צדדים שונים.

תא"ל בשביץ מתקרב לשחרורו, יחליף אותו אל"ם שמעון, ראש מחלקת חימוש והגנ"א. אנחנו שואלים אותו על המשימות שהוא משאיר לבא אחריו. "לרלצ"ד הבא לא ישעמם", הוא מבטיח. "בתקופה האחרונה סיכמנו תכניות רב־שנתיות שהבא אחרי יוכל להמשיך ולממש. בארבע השנים האחרונות קלטנו סד"כ בהיקף שאני לא זוכר כמוהו: "לביא", "שמשון", "אדיר", "כוכב", "קלע דוד" וגם נפרדנו מפלטפורמות ישנות. רלצ"ד הבא יצטרך להמשיך ולעסוק בקליטת הפלטפורמות הבאות שאנחנו צפויים לקלוט וכמובן שימשיך לעסוק בשמירת האנשים הכי טובים איתנו".

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

מחשבות על קורס–טיס

טקס סיום קורס-טיס במהלך שנות השמונים

לומדים לעוף גבוה

החניכים שהוכשרו בצל מלחמת ששת הימים, החניך שטס על מטוס "לביא" וגדל על ברכי הטכנולוגיה וזה שהפך להיות מפקד מגמת קרב. לכבוד סיום קורס-טיס 174 הם מספרים על בית-הספר לטיסה בחצרים המקום בו עושה כל לוחם אוויר ישראלי את צעדיו הראשונים