בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 235 29/06/17
פרידה מהאלוף אמיר אשל
יובל למלחמת ששת הימים

שישה ימים, 50 שנה

להפיל ענק מעיראק

מבצע "מוקד" להשמדת חילות-האוויר של מדינות ערב הצליח מעל המשוער, אך למרות זאת הצליחו מטוסי אויב לתקוף בשטח מדינת ישראל ולגרום אבידות ונזקים. טייס ואיש מערך הנ"מ מתארים את תהליך הזיהוי, המרדף והפלתו של מפציץ "טופולוב-16" עיראקי שחדר ותקף בשטח ישראל

כרמל להד | צילום: מור צידון וארכיון הבטאון

6 ביוני 1967, שעת בוקר מוקדמת בתחילתו של היום השני של מלחמת ששת הימים. בשל התקיפה יום קודם לכן בשדה התעופה H-3 במערב עיראק והצטרפות עיראק למלחמה, חוששים גורמי מודיעין מתקיפה אווירית עיראקית בשעות הבוקר ולכן יוצאים שני מטוסי "שחק" (מיראז') 3 של טייסת "הסילון הראשונה" לפטרול מעל האזור המזרחי של יהודה ושומרון.

זמן קצר לאחר מכן מתגלה פעילות בשמי ירדן ובדיעבד מסתבר כי כנראה מדובר היה באותו טופולוב-16 עיראקי שתקף בתחומי ישראל, אך המטוסים שהוזנקו אינם מוצאים דבר. בשעה 05:06 מוזנק מבנה נוסף הכולל את אל"ם (מיל') אמנון ארד וסא"ל אבי לניר ז"ל.

"הזניקו אותי לפי הכוונה של תצפיות קרקעיות. הבקרה לא ראתה את המטוס מרגע שנכנס לגבולות ישראל בגלל שהוא טס בגובה נמוך. המצפים ראו לאן הוא טס ודיווחו למרכזי היירוט, אך עד שהמידע הגיע אלי כבר הייתי בפיגור", מספר אל"ם (מיל') ארד. "טסתי דרומית לרמת דוד לאחר מכן לשכם וג'נין ולבסוף לכיוון נתניה. מכיוון שכמות הדלק שלי הלכה והצטמצמה, פניתי צפונה לכיוון רמת דוד והתכוננתי לנחיתה. אבי, אשר טס איתי, נאלץ לחזור קודם לכן בשל מחסור בדלק".

וכך, סביב השעה שש בבוקר, חצה המפציץ הכבד העיראקי את גבול ישראל דרומית לטול כרם והגיע לשמי נתניה שם הטיל שלוש פצצות גדולות שנפלו על בנין במרכז העיר. הפצצות אמנם לא התפוצצו, אך פצעו חמישה אזרחים וגרמו נזקים כבדים. לאחר מכן פנה המטוס מזרחה, טס מעל ואדי ערה שם זיהה אותו אל"ם (מיל') ארד. "בדרך חזרה, כשהייתי מעל המוחרקה, ראיתי מטוס גדול עובר מעל בסיס רמת דוד. לא ראיתי מה הוא עושה והוא המשיך ועקף את נהלל ומשם פנה מזרחה למגדל העמק, עקף אותה ופנה דרומה. בשלב הזה כבר הייתי אחריו".

אל"ם (מיל') ארד לא יודע כי באותה העת הספיק המטוס העיראקי להפציץ דרומית לעפולה וגם את מגדל העמק שם נפגעו מטה הג"א והמרכז המסחרי. כאשר המפציץ מתוצרת בריה"מ מגיח מעל בסיס רמת דוד מזהה אותו גם תא"ל (מיל') איתן יריב, אז קצין צעיר בסוללת תותחי נ"מ (נגד מטוסים) מדגם L-7 שהייתה בכוננות תחת פיקודו של אל"ם ישראל ישראל.

"באור ראשון הסתכלנו לראות אם מגיעים מטוסי אויב, לא האמנו שיגיעו אך הסתכלנו בכל זאת ולפתע אני רואה מטוס שלא הודיעו לנו עליו עולה ממערב. אנחנו מזניקים את הסוללה, מזהים אותו כטופולוב-16, מודיעים למג"ד היושב במגדל הפיקוח ודרכו לכנף".

"מבצעים את העבודה"
כמה שניות מאוחר יותר הופר השקט בבסיס. "המטוס הגיע לטווח שלנו ופתחנו באש. למרות שפגענו בו הוא לא נפל כל כך מהר והמשכנו לפגוע בו עוד ועוד אך הוא עדיין המשיך לטוס. זו הייתה ההיתקלות הראשונה שלי במטויס אויב ועד אותו יום חשבתי שכשאני פוגע במטוס הוא מתרסק באופן מיידי. סוללה שהייתה פרוסה במרכז המסלולים הצטרפה לירי אך אינני בטוח שהיא פגעה במפציץ", נזכר תא"ל (מיל') יריב. "בסוללה שלי היו שלושה תותחי 40 מ"מ מונחי מכ"ם (מגלה כיוון ומרחק) ותוך שאנו פוגעים בו, השיב המטוס אש מהמקלע האחורי שלו ואף פגע במפקדת הכנף".

באותו הזמן כבר "ישב" המיראז' של אל"ם (מיל') ארד על מטוס האויב. "הייתי מאחוריו, ראיתי שהשטח הכללי פתוח ושיגרתי טיל 'שפריר', טיל אוויר-אוויר מתוצרת רפא"ל שהייתי טייס הניסוי שלו. לאחר שיגור הטיל הכנסתי את הראש כדי להעביר את המפסקים משום שכפתור שיגור הטיל היה גם הדק התותחים. עברתי למצב ירי תותחים ואז הוצאתי את הראש וראיתי אותו מנמיך אט אט ומתרסק. מרגע השיגור ועד שהוא נפל חלפה דקה לערך. לא ראיתי בדיוק את מקום הפגיעה אך ראיתי שהוא נפל בכיוון מחנה עמוס ממערב לעפולה".

כאן באה לידי ביטוי המחלוקת על הקרדיט למפילי המטוס: בעוד שאל"ם (מיל') ארד העיד כי בזמן הטיסה הוא ראה את קליעי הנ"מ מתפוצצים בסביבות המטוס העיראקי, הרי שתא"ל (מיל') יריב מדגיש כי המיראז' לא נראה בעת הפתיחה באש. אילו היו רואים אותו לא היו אנשי הנ"מ פותחים באש מחשש שיפגעו בו.

התרסקות המטוס העיראקי על מחנה עמוס גבתה מחיר כבד: 14 אנשי מילואים נהרגו ומאוחר יותר נהרגו שני אנשי כח הנדסה לאחר שטיפלו באחת הפצצות אשר לא התפוצצה.

"לאחר מכן נודע לי על מותם של חיילי צה"ל אך באותה העת וגם אחר כך הרגשתי תחושת סיפוק. ידעתי שזה מפציץ גדול הנושא חימוש רב ולא ידעתי שהוא תקף ברמת דוד ומקומות אחרים אבל ידעתי שככל שהוא יופל מהר יותר כך יצטמצם הנזק שהוא עלול לגרום", מספר אל"ם (מיל') ארד וגם תא"ל (מיל') יריב מביע סיפוק ותחושת משמעות: "בשביל רגעים כאלו הפכתי לקצין הגנה אווירית, הרגשתי שאנחנו מבצעים את העבודה שלנו. זו תחושה של סיפוק, ירינו וביצענו את המשימה". תחילה חולק קרדיט ההפלה שווה בשווה אך מאוחר יותר ניתן לכוח הנ"מ.

"להיות תמיד בכוננות"
השניים מסכימים כי מדובר בתקלה כאשר מטוס אויב איטי וגדול טס בשמי ישראל זמן ממושך באין מפריע, על אף שהגילוי באמצעים שעמדו אז לרשות חיל-האוויר אינו עניין של מה בכך. "ראשית מערכת הבקרה האווירית של אז אינה משוכללת כמו זו של ימינו. כיום הבקרה האווירית מתקדמת ומוכנה למקרים כאלו", מסביר תא"ל (מיל') יריב. "שאלה נוספת היא כיצד הוא לא הפציץ את רמת דוד? יש לכך שני הסברים אפשריים: האחד שהמסלולים היו מוסווים היטב ועל כן לא זיהה אותם בשלב שבו היה יכול. הסבר שני הוא שלא הפציץ משום שכבר הטיל את כל החימוש", מציין אל"ם (מיל') ארד.

את תחקיר האירוע מתאר אל"ם (מיל') ארד כתחקיר מהיר המאפיין מצב מלחמה. הוא מספר שלא חשב רבות על האירוע שנים רבות ולעומת זאת, תא"ל (מיל') יריב שהפך לימים למפקד מערך ההגנה האווירית, מדובר בנקודת מפנה חשובה.

"המסקנה עבורי הייתה שאין דבר כזה עליונות אווירית מוחלטת ושתמיד צריך להיות בכוננות וכמו כן, זה עניין של זמינות: מי שזמין יורה. היינו זמינים לפני מטוס הקרב ולכן ירינו ראשונים כי ישנם מצבים אותם חוויתי במלחמות אחרות בהם לא היו מטוסי קרב זמינים אלא רק הגנה אווירית. היום אנחנו הרבה יותר בשלים למצב זה, אבל פעם חשבו שמטוסי הקרב יעשו את כל העבודה והסיכויים שאנחנו ניירט הם נמוכים יותר. כמו כן התחדד הצורך בכוננות למצב ספיגה בבסיסים", קובע תא"ל (מיל') יריב.

"כבר במלחמת ששת הימים התקיימה הגנה בתוך בסיסי החיל והיה קשר עם מגדלי הפיקוח ומערך הבקרה. כיום השליטה היא אחידה ומסודרת ומתקיים שיתוך פעולה מלא. עם אותם האמצעים אך תחת מערך השליטה והבקרה כפי שהוא מתנהל כיום, אני סבור שהיינו מפילים את הטופולוב כבר בין נתניה לרמת דוד".

רוצה לקרוא עוד? לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ/י כאן!

עוד באותו מדור

כמו אז

לציון 50 שנים למבצע "מוקד" הוחלט במערך "ברק" (F-16C/D) לשחזר כמה מהתקיפות שבוצעו במהלכו ולצורך כך הוזמנו כמה ממשתתפי המבצע להעביר את מורשת הקרב לצוותי האוויר. מתברר שגם בחלוף יובל ישנם עדיין לקחים, תובנות ומסקנות הרלוונטיות להפעלה המבצעית של חיל–האוויר כיום
האלוף (מיל') דוד עברי

המלחמה של המפקדים

שלושה ממפקדי חיל–האוויר לשעבר אשר לקחו חלק במלחמת ששת הימים נזכרים בהכנות, בגיחות המבצעיות בזירות השונות מגבול מצרים–סודן ועד לעיראק אבל מספרים שהדמעות וההתרגשות קשורים רק לעיר אחת: ירושלים