בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 241, יוני 2018 01/06/18
כטמ"ם איתן
קרנף אוויוני
משימות הומניטריות

כתבות

ראמים באלסקה

14,000 קילומטרים מפרידים בין בסיס נבטים הלוהט לבסיס איילסון הקפוא באלסקה, אך גם המרחק ושינויי האקלים לא הרתיעו את אנשי טייסת 120 בדרכם להשתתף בתרגיל "רד פלאג". הם טסו מעל רכסים מושלגים, שיתפו פעולה עם מטוסי קרב ומטוסי תדלוק אמריקאיים וחזרו אחרי שיעורים של למידה הדדית כשהם מוכנים יותר למערכה הבאה

אילי פארי, אלסקה | צילום: רס"ן דרור אלבכר

שש בבוקר. השמש שהאירה את חדרי לאורך כל שעות הלילה היא גם זו שהעירה אותי אחרי שעתיים שינה, בתום מסע של 36 שעות.
חצי שעה לאחר מכן, מדרגות, שתי דלתות כפולות, גל קור מקפיא ובעיקר רביעיית F–16 אמריקאית ובעקבותיה רביעיית F–15 שחצו את השמיים בדיוק מעלי ברעש מחריש אוזניים, כשעון מעורר שלא מותיר ברירה חוץ מלהתעורר.

נשלחתי לבסיס חיל–האוויר האמריקאי איילסון, אלסקה לסיקור תרגיל "רד פלאג" לאימון  מתקדם בלוחמה אווירית בהובלת צבא ארצות–הברית. בניגוד למנהג לפיו משתתפות מדינות רבות בתרגיל, הצטרף השנה רק חיל–האוויר הישראלי, עובדה שיצרה הזדמנות לאימון ישראלי–אמריקאי אינטימי. מהצד הישראלי השתתפו צוותים מטייסת 120 ("ענקי המדבר") המפעילה  מטוסי "ראם" (בואינג 707) תוך שהם פועלים בקור מקפיא וטסים מעל נוף מרהיב ורכסי הרים מושלגים.

"טסנו להתאמן עם השותף הכי גדול שלנו, הצבא האמריקאי, דווקא בזמן שאנחנו מצויים במתיחות בארץ ובמזרח התיכון. זו נקודת עוצמה אדירה לחיל–האוויר, למדינת ישראל לקשר החזק ולרמת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות", אומר סא"ל א', מפקד טייסת 120 ומפקד הכוחות הישראלים בפריסה. "העובדה שאנחנו יודעים להגיע כל–כך רחוק ולהשתתף בתרגיל כזה על כל המורכבויות והאתגרים שבו היא גאווה גדולה המוכיחה את כוחו של חיל–האוויר: אנחנו יכולים להיות בקצה השני של העולם ולהשתתף בתרגיל בינלאומי ובמקביל להיות מוכנים בישראל עם המטוסים, הצוותים והאנשים לכל משימה".

מעל האוקיינוס
בבוקר הראשון שלי באלסקה אני מגיעה למבנה עליו מתנוסס שם התרגיל באותיות גדולות וכחולות וכעבור כמה דקות נוספות איתרתי את אנשי חיל–האוויר, חלקם במדים וחלקם בסרבלי טיסה כשכולם עונדים דגל ישראל.

"חיל–האוויר הישראלי השתתף בתרגיל 'רד–פלאג' לפני כשנתיים ומאז אנו מתכננים את השתתפותנו בתרגיל הנוכחי. טייסת 120 מגיעה לכל מקום על הגלובוס וזו לא סיסמה. בשנה וחצי האחרונות היינו בכל יבשות העולם אבל עדיין יש מקומות כמו אלסקה אליהם חיל–האוויר הישראלי מעולם לא הגיע. נדרש מאיתנו מאמץ רב", מסביר סא"ל א'.

"מדובר במרחק של 14,000 קילומטרים בין ישראל לאלסקה והיינו מחויבים לבדוק את כשירות המטוסים  לביצוע מטסי ההעברה", מוסיף רס"ן כ', הקצין הטכני של הטייסת. "מאחר והמטוסים העבירו את הכוחות ואת הציוד וגם השתתפו בתרגיל, ביצענו להם ביקורות מיוחדות יחד עם היערכות לוגיסטית ענפה והכנה מעמיקה של אנשי הטייסת. ביצענו משחק מלחמה במהלכו תרגלנו את תפקידו של כל אדם במטוס במהלך מטסי ההעברה והגענו לרמת מוכנות פיזית ומנטלית יוצאת דופן".

בשני המטוסים שיצאו לתרגיל התמקמו הצוותים הקרקעיים והאוויריים גם יחד והמריאו לדרך רצופת אתגרים.

"חילקנו את טיסת ההעברה לשני מקטעים: הראשון, מישראל לחוף המזרחי בארה"ב שזו טיסה שאנחנו מכירים במסלול שאנחנו מכירים שנמשכת 11 שעות. הטיסה השנייה, מהחוף המזרחי לאלסקה, עוברת דרך צפון קנדה באזור לא מיושב ולמרות שזו טיסה מעל יבשה, היא שוות ערך לטיסה מעל אוקיינוס. מדובר באזור עם מדבריות קרח ואגמים קפואים, אז חוץ מלדבר בקשר ולהודיע מדי פעם איפה אנחנו נמצאים, אף מגדל בקרה או פיקוח קרקעי לא ראה אותנו", אומר סא"ל א'.

“נקודה מעניינת ומאתגרת נוספת עלתה מהטיסה בקרבת הקוטב הצפוני והקוטב המגנטי, שהפגישה אותנו עם טיסה ונווטות בסיסית. הקרבה לקטבים משפיעה על המצפנים ההופכים לעיתים רגישים יותר ולעתים עצלים יותר וקצב השינוי של הנטייה המגנטית כה גבוה עד כדי כך שמערכות הניווט שלנו נותנות כיוון מסוים והכיוון המצפני נותן כיוון אחר. זה עלול לייצר פער משמעותי אם לא מבינים את העניין לעומקו, אבל זו המומחיות של הטייסת: לקבל משימה, לאתר את המידע, להבין איך טסים ומתנהלים ולבצע את המשימה".

איך מנווטים בשלג?
אחרי יומיים באוויר הגיעו הצוותים לאלסקה הקפואה ומפקד הטייסת מספר כי בימים הראשונים נחתו והמריאו הצוותים תחת שלג היורד ונערם על מסלולי הטיסה אבל הניגוד לבסיס הבית היבש והחם בנבטים לא הפריע לאימון להתנהל כמתוכנן אלא להיפך.

"הטופוגרפיה והתנאים הייחודיים באלסקה הם אחת הסיבות העיקריות בגללן בחרנו להשתתף בתרגיל. נתחיל מזה שמגרש האימון באלסקה ענק וחסר מגבלות ביחס לתרגילים מקבילים", מחזק סרן א', ראש מדור תרגילי חו"ל במחלקת אימונים. "אנחנו מסתכלים גם על הטיסות הלוך ושוב, על ההשתתפות בתרגיל זר ועל הלמידה ההדדית שאפשר להפיק וכן על טריטוריה, שחקנים וצורות טיסה שאנחנו לא מכירים. כל אלו מביאים את הצוותים לנקודה בה הם יוצאים מאזור הנוחות שלהם וזו אחת המטרות שלנו בפריסות ואימונים בחו"ל. במלחמה נפגוש את הלא נודע וככל שמתאמנים יותר בתנאים, בשטח ועם אנשים שאנחנו לא מכירים, כך נהיה יותר טובים במערכה הבאה".

אך לא רק התנאים, גם המתארים שתורגלו הפכו את האימון לייחודי ואיכותי. מלבד משימת התדלוק שהיא משימת הדגל של הטייסת, תרגלו הצוותים גם  טיסת ניווט בשטח הררי, טיסת ניווט במבנה ונחיתה בשטח לא מוכר, מתארים שכולם יהיו רלבנטיים לטייסת 120 ולחיל–האוויר כולו בכל מתאר מבצעי בעתיד.

"באיזור מדינת ישראל יש שטח הררי משמעותי יותר מהשטח בישראל. ההרים והשלג שיש באלסקה לא מדמים את הטופוגרפיה במזרח התיכון, אבל השטח הלא מוכר ופני השטח באזור מדמים בצורה מעולה את המתארים המבצעיים עמם אנחנו עשויים להתמודד ובגלל שאנחנו לא מתאמנים בשטח בו אנחנו מבצעים משימות מבצעיות, מדובר בתרגול מצוין", מסביר סרן ת', נווט מטייסת 120. "תא השטח כולו לבן משלג ולכן האימון פה הוא תרגול מצוין לכל אנשי הצוות. הנווטים חייבים לחזור לנווטות בסיסית לפי כללי 'שעון–מפה–שטח' ולזהות את המטרה בעיניים, בעוד בישראל אנחנו נעזרים במערכות הניווט ו–GPS העומדות לרשותנו. הטופוגרפיה באלסקה הררית מאוד ואנחנו יכולים לטוס במישור מוחלט ואחרי כמה דקות לטפס עם הר לגובה 20,000 רגל. אם לא נשמור את הפוטנציאל הדרוש לא נספיק לטפס ולכן רמת התכנון הרבה יותר מפורטת ומדוקדקת".

ראם וזרים
טייסת 120 היא מוקד הידע למשימות תדלוק אווירי בחיל–האוויר כבר 40 שנים. לאורך השנים תדלקה הטייסת מטוסי קרב ישראלים בלבד והפעם, לראשונה, תדלקו "ראמים" מטוסי קרב אמריקאיים. לצורך כך הוציאה הטייסת רישוי רשמי לביצוע משימת התדלוק ברמה הבינלאומית. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לתרגיל עם רשיון לתדלק את מטוסי הקרב האמריקאים. כך אנחנו חלק מכוח המשימה וחלק מהכוח הלוחם, שותפים לתכנון המשימה, לביצוע ולתחקור. זה שם אותנו במקום אחר ממה שידענו עד כה", מתאר סא"ל א'. "אנחנו לומדים המון, מביאים הרבה מאיתנו, מנסים במקומות הנכונים ובצניעות הנכונה לבוא ולתת מהנסיון שלנו גם על הקרקע וגם באוויר וזה שיתוף פעולה מעולה".

בתרגיל השתתפה גם טייסת תדלוק אמריקאית המפעילה דגמי KC–135, אחד מהמתדלקים של הכוחות המזויינים האמריקאיים. "לתדלק לצד מתדלקים אמריקאים זה קודם כל משהו חדש. לטייסת 120 אין טייסת אחות בחיל–האוויר ואין לנו גורם ממנו אנו יכולים ללמוד או להשוות את עצמנו אליו. טייסת אחות גורמת לך להיות טוב יותר והעובדה שאנחנו טסים פה לצד טייסת אמריקאית, רואים איך הם מתכננים, איך הם טסים, שומעים אותם באוויר ומבצעים גיחות הצטרפות בהן אנחנו מתבוננים מתוך המטוס, נותנת לנו קנה מידה למיקומנו ביחס לאחרים ואין לנו בכלל במה להתבייש, אבל יש לנו גם הרבה מה ללמוד", מגלה סא"ל א'. "ברמה האישית זה מדהים לראות מטוס אמריקאי יושב על הכנף של 'ראם' ולאחר מכן מתחבר לצינור התדלוק, מקבל את הדלק, מתנתק וטס להילחם. זה אירוע שמחבר את הדיפלומטיה והיחסים האסטרטגים לפרקטיקה הכי פשוטה: להילחם ביחד".

"כמו עם כל מדינה, זו הזדמנות מצויינת לארצות הברית ולמדינות השותפות שלנו לבדוק את הכישורים שלנו יחד עם כוח ישראלי. ללמוד איך אנחנו מתקשרים, את הצדדים החלשים ואת הצדדים החזקים וכל זה על–מנת שנוכל להשתמש ביכולות שאנחנו מפתחים במידת הצורך", מסכם קפטן ג'ון, טייס בחיל–האוויר האמריקאי. "שיתוף הפעולה הבינלאומי, לא משנה עם איזו מדינה, תורם ליכולות המבצעיות שלנו. אם הם פה אתנו, יש לנו שותפות ואנחנו ניקח את השיעורים שלמדנו מכאן ואם נצטרך להשתמש בהם נוכל בכל עת".

עוד באותו מדור

אנחנו בדרך

רעידת אדמה, מלחמה או שריפה בכל מקום בעולם, מקפיצים לעיתים את אנשי חיל ֿהאוויר הישראלי. משימות הסיוע ההומניטרי מוטלות על מערך התובלה הכבדה של החיל ואנשי המערך מתארים איך מתארגנים במהירות שיא ויוצאים לכל פינות תבל במטרה אחת ויחידה: הצלת חיים
"אנחנו מתאמנים יחד ויוצרים שיח משותף". רס"ן ד', רמ"ד חיפו"ה במחלקת השתתפות ואיש צוות אוויר בטייסת "החרב המתהפכת"

הכל כחול

שני הצדדים לבושים מדים כחולים, אך העבודה המשותפת בין כוחות המשטרה לחיל–האוויר איננה מובנת מאליה. 15 שנים עברו מאז החלו לעבוד יחדיו תוך בניית שפה אחידה, תרגולים משותפים ופעילות מבצעית שוטפת