מערכת טילים נגד טילי קרקע-קרקע (טק"ק), פרי פיתוח התעשיות הביטחוניות הישראליות. החץ הנו הטיל המתקדם מסוגו בעולם, ומסוגל לפתח מהירות של קרוב לתשעה מאך. הסוללה הראשונה הוכרזה מבצעית באוקטובר 2000.

סדרת הניסויים - חץ 1

ניסוי 1 - (9 באוגוסט 1990): נועד לבחון את מערכת הבקרה ואמצעי החישה הנישאים על-ידי הטיל ומנחים אותו למטרתו, בזמן השיגור. הניסוי הופסק מספר שניות לאחר ההמראה והטיל הושמד בהוראה מהקרקע, עקב חשש שיסטה ממסלולו ויפגע במקום יישוב. הסיבה לתקלה: מכ"מי העקיבה הקרקעיים לא הצליחו לעקוב אחר מעוף הטיל.

ניסוי 2 - (25 במרס 1991): נועד לבדוק את מערכות הטיל בזמן השיגור. השיגור בוצע מספינה בלב-ים. תקלה בטיל גרמה לקטיעת הניסוי.

ניסוי 3 - (31 באוקטובר 1991): נועד לבחון את כושר היירוט של החץ, ששוגר גם הפעם מספינה, לעבר טיל מטרה. התקלה שהכשילה את השיגור השני אירעה שוב.

ניסוי 4 - (23 בספטמבר 1992): נועד לבדוק את מערכות הטיל בזמן השיגור. המערכות פעלו כמתוכנן והחץ הגיע לנקודה שנקבעה לו בשמיים. הטיל הושמד, כמתוכנן, לאחר 45 שניות. ניסוי זה, שהסתיים בהצלחה, חתם את שלב הבדיקות הראשוניות של המערכת.

ניסוי 5 - (28 בפברואר 1993): נועד לבחון את כושר היירוט של הטיל. החץ הצליח להגיע לחליפה קרובה מאוד עם טיל המטרה ששוגר מולו. לראשונה, הוכחה יכולתו של החץ ליירט טק"ק.

ניסוי 6 - (14 ביולי 1993): נועד לבחון את כושר היירוט של הטיל. התרחשה חליפה קרובה בין החץ לבין טיל המטרה.

ניסוי 7 - (14 באוקטובר 1993): נועד לבדיקת מערכות. התרחשה חליפה קרובה בין החץ לבין טיל המטרה.

ניסוי 8 - (1 במרס 1994): הטיל לא שוגר עקב נפילת המחשב הקרקעי.

ניסוי 9 - (12 ביוני 1994): הטיל שוגר כנגד טיל מטרה ויירט אותו בהצלחה.

ניסויי חץ 2:

ניסוי 1 - (30 ביולי 1995): נועד לבדוק את מערכות ההיגוי, הבקרה והשיוט של החץ. הניסוי נערך ללא טיל מטרה.

ניסוי 2 - (20 בפברואר 1996): ניסוי מוצלח נוסף. גם הפעם לא שוגר טיל מטרה.

ניסוי 3 - (20 באוגוסט 1996): יירוט מוצלח. החץ השמיד בהצלחה את טיל המטרה.

ניסוי 4 - (11 במרס 1997): עוד יירוט מוצלח. גם הפעם החץ השמיד בהצלחה את טיל המטרה.

ניסוי 5 - (20 באוגוסט 1997): הטיל הושמד בהוראה קרקעית עקב תקלה במערכת הניהוג של הטיל.

ניסוי 6 - (14 בספטמבר 1998): הטיל שוגר לעבר מטרה מדומה, שיצר סימולאטור מטרות ממוחשב. הניסוי הסתיים בהצלחה.

ניסוי 7 - (1 בנובמבר 1999): ניסוי מערכתי מלא. הטיל שוגר לעבר מטרה מדמה של טיל סקאד, פגע בה והשמידה.

ניסוי 8 - (14 בספטמבר 2000): החץ שוגר לעבר טיל המטרה "אנקור שחור", ששוגר ממטוס F-15 ודימה טיל סקאד. החץ פגע במטרה והשמידה.

ניסוי 9 - (27 באוגוסט 2001): ניסוי מערכתי מלא בו שוגר החץ לעבר טיל מטרה מסוג "אנקור שחור", המדמה מעוף של טיל בליסטי. היירוט בוצע בטווח גדול מ-100 ק"מ ובגובה רב יותר מבעבר. החץ פגע במטרה והשמידה.

ניסוי 10 - (5 בינואר 2003): ניסוי מערכתי מלא אשר לא כלל יירוט. ארבעה טילים שוגרו לעבר ארבע מטרות סימולציה במטרה לבחון את ביצועי המיירט בתנאי טיסה מיוחדים ואת יכולת המערכת ברצף של שיגורים.

ניסוי 11 - (16 בדצמבר 2003): בחינת ביצועים משופרים שהוקנו למערכת כחלק מחוזה השיפור שנחתם עם האמריקאים, הכולל בין היתר, יכולת יירוט בגובה רב.

במהלך השנים הקרובות צפויים עוד מספר ניסויים, שמטרתם לבדוק את יעילות הטיל ולבחון תקלות אפשריות.

בסוף 1988 נחתם הסכם להרכבת אב-טיפוס לטיל נגד טק"ק, החץ. ב-9 באוגוסט 1990 בוצע השיגור הראשון, ומאז נערכו שיגורים נוספים, שנועדו לבחון את מערכות הטיל.

פיתוח הטיל התבצע בשני שלבים. בשלב הראשון נבנה טיל לצרכי ניסוי טכנולוגיות, שכונה "חץ 1". בשלב השני נבנה הטיל המבצעי, ה"חץ 2".

יירוט טיל באוויר הינו בעייתי: זמן מעוף קצר (שלוש עד תשע דקות), מהירות גבוהה (בין שישה לשמונה מאך) וחתימת מכ"ם נמוכה מקשים על הפגיעה בטיל. החץ תוכנן לתת מענה לאיום בצורה של הקמת מעטפת הגנה אווירית.
כל סוללת "חץ" אמורה לספק רדיוס הגנה רב-גזרתי ניכר. הסוללות יפוזרו כך, שהן תגבנה זו את זו, במטרה להגן בצורה מיטבית על חלק ניכר מאזורי הארץ.

הטיל ומערכת בקרת-האש, הכוללת את מכ"ם העקיבה וההתבייתות, הם שני המרכיבים הסבוכים ביותר במערכת. כדי להבטיח את השמדת המטרה העוינת, חייב הטיל המיירט להגיע בפרק זמן אפסי אל נקודת הפגישה. לרשות מערכת בקרת האש של ה"חץ" יעמוד פרק זמן של כמה עשרות שניות בלבד - שהוא פרק הזמן הדרוש לחדירת הטילים מהאטמוספירה לאדמה - כדי לאתרם מבעוד מועד, לחשב נקודת פגישה בכל שנייה נתונה ולשגר את טילי היירוט.

כוונת המפתחים היתה לבצע את תהליך ההשמדה הרחק ממקומות מאוכלסים, ולכן יש ללכוד את הטק"ק בזמן קצר מאוד. לשם כך דרושה עוצמת חישוב ועיבוד גדולה מאוד, מערכת מכ"ם בעלת מהירות סריקה אווירית מסחררת וארוכת טווח ומנועי טילים רבי-עוצמה, שיפתחו את המהירות הדרושה למיירט.

הטיל

הטיל בנוי משני שלבים: מאיץ ומיירט. המאיץ, שתוכנן על ידי התעשייה הצבאית, הוא זה שמפתח את המהירות העצומה של הטיל. בעירת הדלק נמשכת לא יותר ממספר שניות, ועם סיומה הופכת האנרגיה הכימית של המאיץ לאנרגיה קינטית טהורה, המעניקה את העוצמה לחלק השני - המיירט, שפותח על-ידי התעשייה האווירית. האנרגיה מקנה למיירט מהירות גבוהה מאוד, שלאחריה הוא לא זקוק עוד לכוחות הנעה.

קרון הבקרה

קרון הבקרה של מערכת החץ, מתוצרת "תדיראן", מכונה "אתרוג הזהב". זהו מרכז הפיקוד והשליטה של המערכת, בו יושבים הבקרים.

המכ"ם

מכ"ם מערכת החץ, המכונה "אורן ירוק", פותח על-ידי "אלתא". המכ"ם הוא המתוחכם ביותר שנבנה עד היום בארץ, ואחד המתקדמים בעולם. המכ"ם מבוסס על טכנולוגיית "מערך מופע" (Phased Array), המאפשרת איתור מטרות בדיוק רב, בטווחים ארוכים ובמהירות רבה. "אורן ירוק" מסוגל לאתר מטרות בטווח של מאות ק"מ, ולהנחות אליהם את טילי חץ.

ב"אורן ירוק" מבוסס עיקרון הסריקה על יצירת אלומות אנרגטיות, הסורקות את המרחב בו-זמנית ובמהירות גדולה מאוד. לוח המכ"ם מורכב מאלפי מקרנים קטנים, המסוגלים ליצור תמונה אווירית ולהעסיק בו-זמנית מטרות רבות מאוד. כלומר, גם אם ישוגרו טילי קרקע-קרקע רבים, מערכת החץ עדיין תוכל לטפל בכל טיל בנפרד.

כדי שיהיה ניתן לבחון את פעולת המכ"ם, נבנה ב"אלתא" מטווח מכ"ם מיוחד. מטווח המכ"ם המתוחכם, בגודל של אולם גדול, חוסך את הצורך בניסויים בשטח, או בבניית אולם באורך של מספר ק"מ: משולשי ספוג מיוחדים, הפזורים על קירות האולם, מחזירים את קרינת המכ"ם, ומדמים בהצלחה את פעולת המכ"ם בשטח פתוח.