יומן ארועים

Bookmark and Share
70 שנים למבצע "חורב" פורסם בתאריך 08.01.2019
243 גיחות, קרבות אוויר והפצצות רבות מעל שמי הנגב: 70 שנים למבצע "חורב", הגדול שבמבצעי צה"ל במלחמת העצמאות. המטרה: כיבוש הנגב וסילוק הצבא המצרי משטח מדינת ישראל
דור פלקוביץ' ויעל פוקס

"טסתי לכיוון פלוג'ה, טיפסתי לגובה 3,000 רגל ואחרי 10 דקות הגעתי למטרה", דיווח דוד דנקנר, אחד הטייסים שהשתתפו במבצע "חורב", בתחקיר המבצע. "המתנתי מערבית מהמטרה עד שהמטוס השני גמר להפציץ. ראיתי שלוש פגיעות - הפצצות הראשונות נפלו מזרחה ומערבה לכפר, והשלישית במרכז הכפר". זו הייתה פעולה אחת מני רבות במסגרת מבצע "חורב", אחרון המבצעים בחזית המצרית במלחמת העצמאות שנועד להשלים את כיבוש הנגב ולסלק את הצבא המצרי משטח מדינת ישראל.

"בקרב על שחרור הנגב, מבצע 'יואב', הוכחנו לראשונה כי בכוחנו להתמודד עם הכוח האווירי של האויב ואף להכריעו", כתב מפקד חיל-האוויר דאז, אלוף אהרן רמז ז"ל, בפקודת היום שפורסמה לקראת המבצע. "טיהור שמי הנגב ממטוסי האויב והעזרה הממשית שידענו להגיש לצבא - הן בהכנות לקרב והן במיגורם של ריכוזי האויב וביצורי הצבא המצרי - סללו את הדרך לניצחונות הנהדרים של צבאנו. אך קרב השחרור נפסק בטרם נשלמה המלאכה. היום יוצאים אנו חוצץ אל מול הפולש המצרי - למגרו, להחזירו לגבולו, לשחרר את הנגב כולו ולהבטיח את השלום בארץ".


מפציצי B-17 בדרכם לתקיפה | תמונת ארכיון

במהלך שלביה האחרונים של מלחמת העצמאות יצא צה"ל למבצע "חורב", מתקפה נגד חיל המשלוח המצרי בנגב ובמזרח סיני. מבצע "חורב", שנקרא בתחילה מבצע ע', קיבל את השם בשל האות הראשונה של יעדיו העיקריים: עוג'ה, עסלוג' ועזה. אך ככל שהמבצע התקדם, חרגו הכוחות מהתכנית המקורית ושמו שונה ל"חורב", סמל למגמת ההתקדמות לעבר חצי האי סיני שכן חורב הוא אחד משמותיו של הר סיני.

רוחות מלחמה
המבצע התחלק לשניים: חיסול הזרוע המזרחית והמערבית של הצבא המצרי על-ידי פעילויות הטעיה מן האוויר והקרקע, וחסימת הדרך הראשית ממצרים לישראל במטרה לשלול מהצבא המצרי את האפשרות לנהל קשר פיזי עם רצועת עזה ולהעביר תגבורות מהאזור. התוכנית המבצעית של חיל-האוויר תואמה עם תוכנית התמרון הקרקעי של כוחות צה"ל והשתלבה בה תוך סיוע אווירי לכוחות היבשה ופגיעה בבסיסי האויב באמצעות הפצצות אוויריות.

היציאה למבצע נקבעה ל-19 בדצמבר, אך באותו יום מזג-האוויר היה סוער במיוחד. "גשמים ושברי ענן במרחב באר-שבע עלולים לגרום לזרימות פתאומיות ולשיטפונות בוואדי עזה", כתב רא"ל יגאל ידין ז"ל למפקד הגזרה הדרומית דאז, אלוף יגאל אלון ז"ל. כתוצאה מכך הוחלט לדחות את היציאה למבצע לליל ה-22 בדצמבר.


יעד מצרי לפני התקיפה | תמונת ארכיון

חיל-האוויר ביקש לדחות את פתיחת המבצע מסיבות אחרות. באותה תקופה היו עתידים להגיע לארץ מטוסי "ספיטפייר" חדשים אשר נרכשו בצ'כוסלובקיה. המטוסים החדשים היוו תוספת משמעותית לחיל-האוויר ונדבך חשוב בלחימה. מעבר לכך, גם טובי הטייסים של חיל-האוויר שהו באותה העת בצ'כוסלובקיה על מנת להכיר את המטוסים החדשים ולהביאם ארצה. בנוסף, אנשי החיל טענו כי המידע המודיעיני שנאסף על-ידי סוכנים ושבויים איננו מעודכן, ושיש לבצע פעולות איסוף מודיעין נוספות בכדי לקיים את המבצע.

קרבות האוויר מעל אל-עריש
ב-22 בדצמבר 1948, בשעה 16:04, הפציצו מטוסי B-17 של חיל-האוויר את שדה התעופה באל-עריש. תקיפה זו היוותה את מכת הפתיחה למבצע. אל-עריש הייתה צומת בעלת חשיבות רבה לצבא המצרי ובסביבתה היו בסיסים רבים ששירתו את חיל-האוויר מצרי. המטוסים פגעו במסלולי הטיסה בשדה ובמטוס "דקוטה" שחנה על הקרקע. באותו היום תקף חיל-האוויר גם ברפיח וחאן-יונס. פעולה זו נעשתה לצורכי התרעה, שהרי באותו הזמן כוחות קרקעיים מחטיבת גולני התקדמו לכיוון שטחי הנגב.

מאוחר יותר המריאו שני מטוסי "פייפר" להפצצת כיס פלוג'ה, מתחם מבוצר של הצבא המצרי בסמוך לקרית גת, בו שהה גם קצין צעיר בשם גמאל עבד אל-נאצר, נשיא מצרים בעתיד. לאחר ההפצצות, נורתה אש נ"מ (נגד מטוסים) מצרית אל עבר מטוסי ה"פייפר" ואחד המטוסים נפגע בכנפו הימנית. על אף הקושי הרב ולאחר ביצוע פעולות מאומצות, הצליח הטייס לנחות בבטחה בבסיס עקרון (כיום תל-נוף).

כשבוע לאחר אותה הפעולה, בשעה 07:17, זוג נוסף של מטוסי "ספיטפייר" מטייסת 101 ("הקרב הראשונה") המריא למשימה. הטייסים זיהו ארבעה מטוסי "ספיטפייר" וארבעה מטוסי "פיאט" מצריים אשר היו בדרכם לסייע לכוחות קרקעיים שנלכדו בפלוג'ה. בלי לחשוב פעמיים, ביחס כוחות של שניים אל מול שמונה, צללו מטוסי הקרב הישראליים אל עבר מטוסי האויב. מטוס ישראלי אחד הצליח ליירט מטוס מצרי. תוך כדי, ניהל המטוס הישראלי השני קרב-אוויר עם מטוס מצרי אחר. מטוס מצרי נוסף ניסה לתפוס את זנב המטוס הישראלי, אך זה הצליח לחמוק ממנו כאשר רק כנפו השמאלית נפגעה. לאחר שניות בודדות, זיהה הטייס הישראלי מטוס אויב נוסף אשר טס לכיוון אל-עריש ופתח באש לעברו. המטוס המצרי נפגע ונצפה צולל אל הים.


כיס פלוג'ה, יעד מצרי, תחת מתקפה אווירית | תמונת ארכיון

 המטוס המצרי שנלקח שלל
כוח קרקעי של צה"ל אשר התקדם לכיוון אל-עריש גילה שדה תעופה מצרי קטן. הכוח הסתער על השדה ועובדיו נמלטו. בשדה נמצא מטוס "ספיטפייר" מצרי, כמה מטוסי דמה ותחמושת למטוסים. "בשדה התעופה הופתעתי לראות שמונה מטוסי 'ספיטפייר' מכוסים ברשת לשם הסוואה. אולם פרט לאחד, כולם היו מטוסי דמה. טיפסתי לתוך ה'ספיטפייר' האמיתי והתחלתי להתניעו", תיאר לימים בספרו אל"ם בוריס סניור ז"ל, ממתנדבי מח"ל וממקימי חיל-האוויר.
הוא הקים את מערך הנ"מ בצה"ל, הציע את סמל חיל-האוויר כפי שאנחנו מכירים כיום והיה ראש ענף אוויר.

"לא הצלחתי להתניע את המטוס", כתב אל"ם סניור ז"ל ששירת אז כטייס קרב בטייסת 101 ונשלח לחלץ את המטוס המצרי. "סירבתי להשאיר שם את המטוס היקר, לכן חיברתי את גלגל הזנב שלו ל'קומנדקר' (רכב שטח צבאי) והתחלתי לגרור אותו לעבר הקווים שלנו. לאחר כשעה-שעתיים של גרירה, לא יכולתי להמשיך ותפסתי טרמפ חזרה לתל-אביב. אחר כך, ליד באר-שבע, עבר על פני המטוס רכב שהגיע מהכיוון ההפוך ותלש את הכנף". המטוס המצרי הועבר אל טייסת 101, שם תוקן.

מבצע "חורב", הגדול שבמבצעי צה"ל במלחמת העצמאות, חתם את המלחמה עם מצרים וחיל-האוויר ביצע בו משימות תקיפה, יירוט מטוסי אויב, איתור שיירות, סיור וצילום. במהלך המבצע ביצע חיל-האוויר 243 גיחות שבהן הוטלו פצצות במשקל של 226 טון. המבצע דחק את המצרים מעבר לגבול והשתלט על כל חלקה המערבי של הארץ. לראשונה הועברה זירת הלחימה אל מחוץ לגבולות הארץ. בעקבות המבצע נאלצו המצרים להכיר בפועל במדינת ישראל, ולנהל עמה משא ומתן על שביתת נשק והפסקת לחימה. הפסקת האש נקבעה ל-7 בינואר 1949 בשעה 14:00 וב-24 בפברואר 1949 הייתה מצרים למדינה הראשונה שחתמה על הסכמי שביתת הנשק עם ישראל.