יומן ארועים

Bookmark and Share
המבצעים החשאיים להעלאת יהודי אתיופיה פורסם בתאריך 04.02.2019
תגיות: מבצע שלמה , קרנף (הרקולס) , שלדג
בשורת מבצעים חשאיים ומורכבים שהובילו חיל-האוויר והמוסד במהלך שנות השמונים, הועלו אלפים מיהודי אתיופיה לישראל. כיצד מנחיתים מטוסי "הרקולס" במדבריות סודאן בשקט מוחלט? מה חשו לוחמי הקומנדו של יחידת "שלדג" ברגעים הדרמטיים? ומה הקשר של כפר נופש אחד לכל זה?
מיכל בן-ארי

במהלך שנות השמונים פעלו חיל-האוויר והמוסד להעלאת יהודי אתיופיה לישראל בשורת מבצעים חשאיים ונועזים. שוחחנו עם כמה מבכירי המפקדים והלוחמים שנטלו חלק במבצעים המורכבים להעלאת יהודי אתיופיה ושמענו מהם על התחושה לעשות היסטוריה.

"הייתה לי זכות גדולה להיות מפקד הכוח של המוסד על הקרקע בסודאן", מתרגש סא"ל (מיל') י', טייס קרב וראש אגף המבצעים של המוסד לשעבר. "היינו אחראים לאסוף את חברי הקהילה היהודית באתיופיה מהכפרים בהם חיו וללוות אותם בבטחה עד לנקודות האיסוף במדבריות, שם חיכו להם מטוסי 'קרנף' (הרקולס C-130) של חיל-האוויר".


תמונת ארכיון

על מנת לבצע את המשימה המורכבת, אנשי המוסד הקימו כחלק מהמבצע כפר נופש לתיירות צלילה שהיווה סיפור כיסוי עבור אנשי המוסד בסודאן באותה העת. כאשר אנשי המוסד פועלים בארץ אויב הם צריכים סיפור כיסוי, שפה זרה ברמת שפת אם, דרכון זר וסיפור לשלטונות המדיניים. כפר הנופש שירת כסיפור כיסוי למבצעים הללו במשך ארבע וחצי שנים. "לכפר הנופש הגיעו תיירים אמיתיים שצריך היה לספק להם חופשה", מדגיש סא"ל (מיל') י'. "הכפר היה באמצע שום מקום, ללא כביש גישה מסודר. היינו צריכים לספק אוכל, ציוד צלילה, דלק, מיזוג אוויר וחשמל במקום שאפילו שוק אין בו".

אז נכנסו לתמונה סא"ל (מיל') דרור כפיר, מפקד טייסת 103 ("הפילים") באותה העת ולוחמי צוות-האוויר עליהם פיקד. "החום במדבריות סודאן עלה לחמישים מעלות, חום אימים שמונע מתיירים להגיע ועלול להקשות על סיפור הכיסוי", מגלה סא"ל (מיל') י'. "כפתרון הביאו איתם לוחמי צוות-האוויר במטוס ה'הרקולס' 30 מזגנים של חברת 'אמקור' ששינתה את שמה כדי להסוות את זהותה הישראלית".


תמונת ארכיון

"הרגשנו שאנחנו חוזים ביציאת מצרים"
"בדרך-כלל בסיפורי מורשת על מבצעים מסוג זה מרבים לדבר על עלילות הקרב", מציין תא"ל (מיל') שמאי רן, לשעבר מפקד יחידת הקומנדו "שלדג". "אך כאן גולת הכותרת הייתה החוויה האנושית והציונית. לקחנו חלק באירוע משמעותי בהיסטוריה של עם ישראל. המראה של מאות העיניים שמסתכלות עלינו צרוב לי בראש עד היום ומעורר בי התרגשות. אני זוכר אותם מגיעים. הלוחמים מובילים אותם בשקט ובשלווה אל המטוס. אפשר היה לצפות שתהיה איזו מהומה או השתאות, אך מאות היהודים שהגיעו מהרי גונדאו עלו בשקט למטוס. אני לא יודע אם זה היה מפחד או מהתרגשות. הרגשנו שאנחנו חוזים ביציאת מצרים, זו תמצית התחושה ברגעים הללו במדבריות סודאן".

למבצעים קדמו אימונים של חיל-האוויר בנפרד ואימונים של המוסד בנפרד. לאחר מכן, התאמנו שני הגופים במשותף ולסוף נערכה חזרה גנרלית למבצע שדימתה אחד לאחד את סדר הפעולות שיעשו בזמן אמת: אותם המטוסים, אותם הלוחמים ואותם הסימונים על הקרקע. "סא"ל (מיל') י', ראש אגף המבצעים של המוסד באותה העת, היה במקרה לוחם צוות-אוויר אז הוא הכיר את שיטת העבודה החיל, אך אנשים אחרים שלוקחים חלק בפעולות מסוג זה צריכים ללמוד כיצד לאתר מסלול נחיתה למטוס ואיך לסמן אותו", מתאר סא"ל (מיל') כפיר. "אנחנו בחיל-האוויר התאמנו באותם ימים באופן עצמאי על נחיתה בלילה חשוך לגמרי במנחת מאולתר".


תמונת ארכיון

מחושך לאור
רס"ן (מיל') נפתלי אברהם, ששירת במשך שנים כקצין במחלקת בינוי של חיל-האוויר, סיפר על מסעו ארצה: "הייתי בן 13 כשהתחלתי את המסע שלי לארץ ישראל. לקראת היציאה לסודאן מכרתי את הפרה שלי וקניתי נעלי אולסטאר. אחרי חמישה ימים בהם צעדנו אני ועוד כמה חברים בני גילי, הגענו לגבול אתיופיה-סודאן וגילינו שהגבול סגור ואין מעבר. נשארנו בכפר על הגבול במשך ארבעה חודשים".

המסע היה לא פשוט ובמהלכו נאבק רס"ן (מיל') אברהם, רק בן 13, עם חיילים סודנים שרצו לפגוע בחברותיו. "הצלקות שיש לי על הגוף הן העדות שלי לחמשת הילדים של אורה, אחת מחברותי, על כך שנלחמנו בשיניים בחיילים ההם שלא ייקחו אותה. חזרתי לאתיופיה למסע בעקבות העלייה שלי, אך הפעם במקום שבו הלכתי בחושך, הלכתי באור. במקום בו הלכתי רעב, פסעתי שבע. במקום בו הייתי צמא, צעדתי ברוויה. במקום בו הסתרתי את היהדות שלי, הלכתי גאה".


צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ'

במסגרת המבצעיים החשאיים להעלאת יהודי אתיופיה טסו לוחמי צוות-האוויר אלפי קילומטרים ונחתו במקום בו לא היו מעולם. "אני הייתי הקברניט בטיסה הראשונה", משחזר סא"ל (מיל') כפיר. "מהרגע בו הנחתנו את המטוס ידעתי שיש לי כאן גב. ביני לבין איש המוסד על הקרקע היה אמון מוחלט. הרכב עמד במקום, התאורה האחורית והלייזר פעלו כמתוכנן, והפעולה התבצעה במשותף. באנו, נחתנו במדבריות סודאן, ביצענו הכנסה לרוורס על מנת ליצור ענן אבק והכל התבצע בדיוק כמו בתכנון".

"המטוסים שטסו במשך ארבע וחצי שעות נחתו במקום זר, בחושך מוחלט ובמסלול שאנחנו, אנשי המוסד, החלטנו שהם יכולים לנחות עליו. זה דורש אמון מוחלט בינינו וזה דבר לא מובן מאליו", מסכם סא"ל (מיל') י'. "זו הייתה מתנה אדירה להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. עשיתי הרבה דברים מעניינים בשירותי הביטחון של המדינה, אך אף דבר שעשיתי קודם לא היה דומה למבצעים הללו".