בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 242, אוגוסט 2018 01/08/18
669
צילום אווירי
נווטי תובלה

באוויר העולם

שיש עשורי חלל

נאס"א (סוכנות החלל האמריקאית) מציינת 60 שנים. במהלך השנים הללו חקרה את החלל ואת כדור–הארץ מקרוב ומרחוק, הגיעה למקומות אליהם לא הגיע איש לפני כן ואף גילתה ממצאים העשויים להעיד על קיומם של חיים בכוכבים אחרים. סקירה של 60 שנות פריצת גבולות גשמיים ושכליים

כרמל שטרן

29 ביולי, 1958. נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית או מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי, מוקמת באופן רשמי. חודשיים לאחר מכן הפכה הסוכנות למבצעית ומאז ועד היום מהווה מרכיב מרכזי בחקר החלל, חקר כדור הארץ, הירח ומערכת השמש כולה.

עשרות משימות, מאות אסטרונאוטים, אלפי תגליות קטנות וגדולות ונצחון דרמטי במירוץ אל הירח, אחד המירוצים המורכבים והמותחים שראה העולם, עיצבו את דמותה והפכו אותה לחוד החנית האנושי בנסיון להבין אם אנו לבד.

1958-1968: על קו המירוץ
"משבר ספוטניק" היווה את יריית הפתיחה של המירוץ לחלל. הרקע: ארצות הברית וברית המועצות נאבקות במסגרת "המלחמה הקרה", כאשר כל אחת מהן מנסה להוכיח כי היא המתקדמת יותר צבאית וטכנולוגית.

במהלך שהדהים את ארצות הברית, שיגרה ברית המועצות לחלל את הלוויין "ספוטניק 1" באוקטובר 1957 וניצחה את הסיבוב הראשון של המירוץ לחלל. לשיגור הסובייטי הייתה גם משמעות תעמולתית: לוויין יכול היה לשמש לריגול והמשגר יכול היה לשמש באותה מידה לשיגור פצצת אטום. משבר זה הוביל לשינוי שיטת החינוך האמריקאית ומתן דגש על הצטיינות במדעים.

דווייט אייזנהאואר, נשיא ארה"ב דאז, חתם על חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי וכך נוסדה נאס"א. בשנת 1959 החלה תוכנית "מרקורי" והייתה לתוכנית הראשונה במסגרתה נשלח אדם למסלול סביב כדור הארץ.

במקביל, המשיכה ברית המועצות להוביל במירוץ לחלל ובאפריל 1961 שלחה את הקוסמונאוט יורי גאגארין לחלל ובכך ניצחה את הסיבוב השני. היעד החדש שנקבע למירוץ היה ברור: מי תהיה האומה הראשונה שתצליח להגיע לירח? תוך חודש שיגרה נאס"א גם היא את האמריקאי הראשון בחלל, האסטרונאוט אלן שפארד.

ההכנות לשיגור לירח החלו ובמסגרתן החלה תוכנית "ג'מיני" אשר התמקדה בפיתוח טכניקות הגעה לירח. במסגרת תוכנית "ג'מיני" נשלחו עשר משימות מאוישות אשר הוכיחו כי שהייה ממושכת של בני אדם בחלל אפשרית וכי ניתן לבצע חיבור של שתי חלליות בחלל. זו הייתה לתוכנית הראשונה בה צברה ארה"ב יתרון על יריבתה.

1968-1978: המסע אל הירח
תוכנית "אפולו" אשר החלה בשנת 1961 תפסה תאוצה לקראת סוף העשור ובדצמבר 1968 שוגרה המשימה המאוישת השנייה בתוכנית למסלול סביב הירח, כאשר ב-20 ביולי 1969 נחתה אפולו 11 על הירח.

ארצות הברית הביסה את יריבתה בסיבוב המכריע של המירוץ לחלל. "צעד קטן לאדם, קפיצה גדולה לאנושות", אמר האסטרונאוט ניל ארמסטרונג בעודו דורך על הירח לראשונה. משפט זה נחשב לסימבולי גם בשל המעמד וגם מפני שכלל את האנושות כולה ולא התייחס לארה"ב בלבד. שש משימות נוספות שוגרו לירח במסגרת תוכנית "אפולו", מתוכן הגיעו חמש לירח.

"סקיילאב" (מעבדת שמיים) הייתה תחנת החלל הראשונה של ארצות הברית ושימשה לביצוע מחקרים מדעיים. היא שוגרה בחודש מאי 1973 למסלול לווייני נמוך ותוכננה לעבור למסלול גבוה ובטוח יותר. במהלך פרק חייה הקצרים היא אוישה במשך 171 ימים. בניית המעבורת שתוכננה להעבירה למסלול הלווייני הגבוה לא הסתיימה בזמן והתחנה התפרקה עם כניסתה לאטמוספירה.

בשנת 1975 יצאה לפועל תוכנית "אפולו-סויוז" אשר נולדה משיתוף פעולה של נאס"א ושל תוכנית החלל הסובייטית. חללית "אפולו" וחללית "סויוז" שוגרו ונפגשו בחלל.

1978-1998: מסורת המעבורת
מרכז העיסוק בסוכנות החלל האמריקאית בשנות ה-80 וה-90 היה פרויקט מעבורות החלל - חלליות מאוישות לשימוש חוזר. בשנת 1981 שוגרה STS-1, משימת המעבורת הראשונה ובעקבותיה שוגרו עשרות משימות אשר נשאו לוויינים וגשושיות (רכבי חלל בלתי מאויישים) וחקרו נושאים ביולוגיים שונים.

אחת המשימות המרכזיות שבוצעו במסגרת פרויקט מעבורות החלל הייתה תפעול מעבדה ניידת בה השתמשו מדענים על-מנת לבצע ניסויים במצב של חוסר משקל. משימה מפורסמת נוספת שביצעו מעבורות החלל היא שיגור טלסקופ החלל "האבל" ואחזקתו וכמו כן לקחו צוותי המעבורות חלק בבניית ובתחזוקת תחנת החלל הבינלאומית.

1998-2008: שיתוף פעולה מנצח
גם ישראל הייתה שותפה לתוכנית מעבורות החלל. במסגרת הסכם שנחתם ב-1995 לשילוב אסטרונאוט ישראלי, נבחר אל"ם אילן רמון ז"ל כאסטרונאוט הישראלי הראשון אשר שימש כמומחה מטען במשימה STS-107. אל"ם רמון נספה באסון מעבורת החלל "קולומביה" בשנת 2003 יחד עם שאר חברי הצוות כאשר המעבורת התפרקה בעת חזרתה לכדור הארץ. היה זה האסון השני בפרויקט מעבורות החלל, לאחר שמעבורת החלל "צ'לנג'ר" התפוצצה בעת שיגורה ב-1986.

במשך כ-30 שנים התמקדה נאס"א בפרויקט מעבורות החלל, עד שנחיתת מעבורת החלל "אטלנטיס" בכדור הארץ בשנת 2011 סימנה את סיומו של הפרויקט במסגרתו שוגרו 135 משימות מאוישות אשר כללו מעל 300 אסטרונאוטים.

מיזם נוסף אשר קרם עור וגידים בשלהי שנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים הוא תחנת החלל הבינלאומית: שיתוף פעולה חוצה לאומים המשותף לסוכנויות החלל האמריקאית, הרוסית, האירופאית והיפנית.

שיגור היחידה הראשונה היה בשנת 1998 ועלות התחנה כולה מוערכת בכ-100 מיליארד אירו כשהיא נחשבת למבנה היקר ביותר שנוצר אי פעם. כמו כן, תחנת החלל הבין-לאומית מחזיקה בשיא הנוכחות האנושית הרציפה בחלל וזו מופעלת באופן רציף מאז ה-31 באוקטובר 2000.

2008-2018: אופק חדש
המשימות המאוישות אמנם זכורות יותר, אך משימות בלתי מאוישות היו חלק בלתי נפרד ממסורת נאס"א לאורך השנים. בעשור האחרון שמה סוכנות החלל האמריקאית את הדגש על משימות בלתי מאוישות והתמקדה בעיקר בחקר כוכב הלכת מאדים, לצד שילוח אסטרונאוטים אמריקאים על חללית "סויוז" הרוסית.

במסגרת חקר הכוכב האדום התבצעו שש תוכניות, חציין בעשור האחרון. תוכנית "מארס רובר" שלחה שני רוברים ( כלי-רכב רובוטיים המותאמים למתווה השטח של גרמים שמימיים) למאדים. הרוברים "ספיריט" ו"אופרטוניטי" נחתו בשנת 2004 על מאדים והעבירו ידע חדש רב על כוכב הלכת. "ספיריט" חדל לפעול בשנת 2010 ואופרטוניטי פעיל גם בימים אלו. ב-2013 שוגרה הגשושית "מייבן" אל כוכב הלכת האדום ובשנת 2011 שוגר הרובר "קיוריוסיטי" המביא ידע מדעי נרחב גם בימים אלו וחוקר את האפשרות לקיומם של חיים על מאדים.

בימים אלו, כאשר סוכנות החלל האמריקאית חוגגת 60 שנים להיווסדה, הכריזה נאס"א על כוונתה לחזור ולבצע משימות מאוישות מאדמת ארצות הברית לראשונה מאז סיום תוכנית המעבורות בשנת 2011. החלליות פותחו על ידי חברות "בואינג" ו"SpaceX" ויטוסו אל תחנת החלל הבין-לאומית וממנה.

עוד באותו מדור

מנקה את הים

דגם של מסוק בלתי מאוייש הוכנס לשירות מבצעי בצי האמריקאי. במהלך תרגיל גדול הפגין הדגם את יכולתו לאתר ולהשמיד מוקשים ימיים

סיני חדש ממריא

כלי בלתי מאוייש חדש מתוצרת סין אמור להעניק יכולות מבצעיות למפעיליו. בסין מייעדים אותו לייצוא עבור לקוחות בשוק הבינלאומי