בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 118 (219) 01/12/97

50 שנה | "רק אחרי מבצע קדש, הודה דיין שצדקתי"

דן טולקובסקי, המפקד החמישי (מאי 1953 - יולי 1958)

תגיות: דן טולקובסקי , מבצע קדש

מאבקים מרים על דמותו ומעמדו של חיל-האוויר איפיינו את כהונתו בת חמש השנים של דן טולקובסקי. הוא נלחם על עצמאותו של החיל, התעקש על חירותו בקבלת החלטות, ואיים לא אחת בהתפטרות. הוא היתווה את עקרונות הכוננות הבסיסיים של חיל-האוויר, שעמדו לזכותו ב-1956, כאשר פיקד על החיל במבצע קדש

דן ארקין


"חמש שנים הייתי מפקד חיל-האוויר, ובמשך שלוש שנים מתוכן ניסו להיפטר ממני". כך, על אף שחלפו שנים כה רבות, יותר מ-40, אומר אלוף (מיל') דן טולקובסקי עם קורטוב של מרירות בקולו השקט.
שנותיו של טולקובסקי בחיל-האוויר הצעיר של שנות ה-50 היו זרועות מחלוקות. לא אישיות, לא על דרגה ותפקיד, אלא מחלוקות עקרוניות מאוד, מחלוקות לשם שמיים, תרתי משמע.
טולקובסקי נאבק קשה עד שנתקבלו דעותיו, עמדותיו ותורותיו בדבר דמותו ומעמדו הרצויים של חיל-האוויר. היום הוא מיצר בעיקר על הזמן שבוזבז על מריבות. הקצין השקט, שדיבורו כמעט לוחש, שתמיד חבש כומתה ולא כובע קצינים, לא נרתע, לא ויתר ולא התבייש. הוא רב קשות עם משה דיין הרמטכ"ל, הלך לפנחס לבון שר הביטחון, שוחח עם שמעון פרס, מנכ"ל משרד הביטחון, התריע אצל דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, ואף הציע לו בשנת 1955 לפתוח במלחמת מנע עם מצרים, על רקע התעצמות חיל-האוויר המצרי.
בסופו של דבר, טולקובסקי, מה לעשות, צדק. רבים מהמאפיינים העכשוויים של חיל-האוויר הם מאושיות תורתו. כאשר יושבים טייסי קרב בקוקפיטים בתקופה של מתיחות, כאשר בכל טייסת יש אנשי צוות-אוויר וכלי טיס בכוננות גם בתקופה של רגיעה ביטחונית, כשמתרגלים אלפי חיילים בבסיסים בתרגילי כוננות, או כאשר ברור היום לכל קצין טכני באיזה דרג במטוס מטפלים בבסיס התחזוקה של החיל ומה שולחים לתעשייה האווירית - אלה הם הדברים שהגה דן טולקובסקי. אלו הן התורות שעליהן נאבק יחד עם קציניו ולהן הטיף.
עוד לפני שפשט את מדיו בסוף שנות ה-50 זכה טולקובסקי לראות את פירות מאבקיו, כאשר היה המפקד הראשון של חיל-האוויר במלחמה יזומה, מלחמת קדש (1956). זו היתה מלחמה מוגבלת מבחינת חיל-האוויר, אך כבר בה הוכח שטולקובסקי הכין נכון את החיל למלחמה. וראשון המודים כי טולקובסקי צדק, היה דווקא בר-הפלוגתא הגדול שלו - משה דיין.
"בתום מבצע קדש טסנו בדקוטה לסיור בסיני", מספר דן טולקובסקי. "באמצע הטיסה פנה אלי משה דיין ואמר: 'דן, אלה המסקנות והלקחים שלי מהמלחמה, וזה יהיה מעתה סדר העדיפויות של צה"ל: ראשית, חיל-האוויר. אחרי-כן שריון ואחרי-כן צנחנים'. האמירה הזאת של דיין היתה בשבילי סיפוק גדול. זה מה שרציתי כל הזמן".
טולקובסקי נולד בתל-אביב בשנת 1921 ונשלח ב-1938 ללמוד הנדסה באנגליה. מלחמת-העולם השנייה קטעה את הקריירה הפוטנציאלית שלו כמהנדס, והוא התגייס לחיל-האוויר המלכותי הבריטי (RAF) ושירת בו ארבע שנים. מילדות, הוא מעיד, נמשך לטיסה. את הכנפיים קיבל בדצמבר 1943, בדרום-אפריקה. עוד בקורס-הטיס תפר על זרועו השמאלית של מדיו את המלה PALESTINE, כדי שיידעו בדיוק מנין בא.
לאחר שהשתחרר מחיל-האוויר המלכותי, החל טולקובסקי לעבוד כמהנדס בבריטניה, אך לא לזמן רב. "התקשר אלי מישהו ואמר שה'הגנה' מחפשת בעלי ניסיון צבאי", הוא מספר. "הוטל עלי להטיס לישראל מפריס מטוס קטן מדגם PROCTOR. בנחיתה ברומא קרתה תקלה ושברתי זרוע".
טולקובסקי הגיע ארצה שלושה ימים לפני הכרזת המדינה וגויס מיד לחיל-האוויר. הוא מילא מספר תפקידי פיקוד והדרכה, עד שמונה לתפקיד משונה - "מפקח כללי". הוא נשלח למחזור הראשון של קורס מג"דים מתקדם כנציג חיל-האוויר, וביוני 1951 השתחרר מצה"ל והחל לחפש עבודה כמהנדס. לא לזמן רב. שלמה שמיר סיים אז את כהונתו כמפקד חיל-האוויר, וחיים לסקוב הסכים למלא את מקומו, בתנאי שדן טולקובסקי יהיה ראש המטה שלו. טולקובסקי הסכים "לשישה חודשים בלבד, עד שעזר ויצמן יחזור מהקורס באנגליה". ששת החודשים הפכו לשבע שנים.
שנתיים כיהן טולקובסקי כראש המטה תחת לסקוב, עד שהחליף אותו במאי 1953. החלו חמש השנים, שמתוכן, כדברי טולקובסקי, במשך שלוש שנים ניסו להיפטר ממנו.
"מה היתה הבעיה?" שואל טולקובסקי ומסביר: "חיל-האוויר היה צעיר מאוד, ממש עוברי. דיין ומקלף (הרמטכ"ל וסגנו) ראו חבורת 'כחולים' צעירים, שכל הזמן מבקשים כסף, תובעים לעבוד לפי הבנתם ודורשים לא להתערב בניהול חיל-האוויר. תפיסתם היתה שמפקד חיל-האוויר צריך להיות שווה במעמדו לאלוף פיקוד, שיסור להוראות ראשי האגפים במטה הכללי. המלחמות האלו התחילו כבר כשאהרון רמז היה מפקד החיל. את המהפך הגדול עשה חיים לסקוב, אדם נדיר ומוכשר מאוד, שיצק את תבנית היחסים בין מיפקדת חיל-האוויר לבין המטכ"ל, ולראשונה הדברים הופיעו בכתב בהוראות הפיקוד העליון".
טולקובסקי ניהל מאבקים בנושאים שונים ומשונים, שהיום נראים כה מובנים מאליהם. למשל, לפני עידן הסילון היו בחיל מטוסי בוכנה מדגמי ספיטפייר, מוסטנג ומוסקיטו. טולקובסקי תבע כסף כדי לקנות חלפים למטוסים אלו. דיין והמטכ"ל התנגדו. לא כדאי לבזבז כסף על חלפים למטוסים ישנים, אמרו, מוטב להמתין עד שנוכל לקנות מטוסי סילון. ותשובת טולקובסקי היתה: "אם לא נאמן ולא נכשיר את החיל עם הציוד שיש לו היום, כאשר יגיעו הסילונים יהיה חיל-האוויר לוקה בחסר. חיל-האוויר חייב להיות בכוננות גבוהה ומתמדת בכל רגע. כל הזמן".
זו היתה אחת ההתבטאויות הראשונות של דן טולקובסקי בנושא הכוננות, שהעסיק אותו ללא הרף, ואותו ניסה, במאבקים קשים, להחדיר למטכ"ל ולהטמיע בחיל הצעיר. "זו היתה תפיסה שעסקתי בה הרבה", אומר טולקובסקי, "להגביר את כוננות חיל-האוויר ברגיעה, כדי למזער את אפקט ההפתעה, אם תהיה. למשה דיין ולמטכ"ל היה קשה לבלוע את זה. זה לא התקבל בצה"ל.
"והיה גם עניין מפעל בדק מטוסים", ממשיך טולקובסקי. "אל שווימר, מקימה של התעשייה האווירית, רצה לייצר מטוס אימון בשביל חיל-האוויר. טענתי, כי הקדימויות צריכות להיות הפוכות - מפעל בדק מטוסים חייב קודם כל לעסוק בייצור חלפים, שנית בתיקון ובאחזקת מטוסים בדרג גבוה עבור חיל-האוויר, ורק בעדיפות שלישית לתכנן ולייצר מטוס חדש. על כך היו מלחמות גדולות, ואז כתבתי את מכתב ההתפטרות השני שלי. אבל, כמקובל אצלנו, נמצאה פשרה. הוחלט, שחיל-האוויר יעביר ל'בדק' מכשירים ומנועים לשיפוץ, ואילו תחזוקת כלי הטיס נשארה בחיל-האוויר".
אבל לא רק מאבקים היו. בשלוש השנים שבין מינויו לבין מבצע קדש, בנה טולקובסקי את חיל-האוויר, ויישם את התורות שלו. כבר ב-1954 היתה שמורה בכספת של כל מיפקדת בסיס הוראה מבצעית שעסקה במקרה של מלחמה. נאמר שם במפורש, כי המשימה היא בראש ובראשונה לתקוף את שדות-התעופה של האויב, כיוון שמצבות המטוסים באיזור הצביעו על נחיתות מספרית לחיל-האוויר הישראלי.
באמצע שנות ה-50 התחיל, בהסתר ובסודיות גמורה תחילה, להיקשר הקשר המדיני-צבאי המשולש ישראל-צרפת-אנגליה, שיביא למבצע קדש ב-1956. טולקובסקי ראה את הדברים מוקדם יותר.
"בסוף 1955 ביצענו טיסות צילום מעל המדינות השכנות. באחת הטיסות גילינו מטוסי מיג-11 ואיליושין מתוצרת בריה"מ בבסיס של חיל-האוויר המצרי ליד אלכסנדריה. לנו היו מטוסי מטאור ואורגאן. הלכתי למשה דיין ואמרתי לו: 'צריך לפתוח במלחמה מונעת'. גם כתבתי לו מכתב. דיין הסתכל עלי ואמר: 'לך לשר הביטחון'. באותו יום קבעו לי פגישה עם דוד בן-גוריון. באתי אליו עם צילומי האוויר ואמרתי כל מה שהיה לי לומר. בן-גוריון הקשיב, רשם כמנהגו רשימות, אבל כמובן לא שעה לעצתי. הוא לא היה מוכן לצאת למלחמה בלי גיבוי של מעצמות זרות".
סביר להניח, כי באותה שיחה כבר ידע בן-גוריון יותר משידע טולקובסקי, כיוון שכעבור חודשים אחדים פרצה מלחמה בסיוע של מעצמות זרות - מבצע קדש. דן טולקובסקי הכין את חיל-האוויר למלחמה זו, ואין לו ספק שהחיל היה "מוכן ביותר".
היכן מיקם מפקד החיל את עצמו במבצע קדש? למטכ"ל ולחיל-האוויר עוד לא היו "בורות". מרכז המבצעים של החיל היה ברמלה, שם ישבו סגן מפקד החיל, שלמה להט (לנדאו), ועימו קצינים תורנים במשמרות. לדברי טולקובסקי, היו צרות גדולות עם מערכות הקשר שהיו "עובריות", וגם עם כלי הרכב. שתי המערכות האלו לא נוהלו אז על-ידי חיל-האוויר.
במרכז המבצעים ברמלה הכינו חדר מיוחד קטן עבור הרמטכ"ל משה דיין, ואילו טולקובסקי הסתובב בין המיפקדה לכנפות ולטייסים, ושהה ברמלה "לפי הצורך". לדברי טולקובסקי, לא ניצל חיל-האוויר את פוטנציאל שעות הטיסה שלו ב"קדש" אפילו במחציתו, ויתרה מזאת - "בסוף קדש היו לנו יותר מטוסים שמישים מאשר לפני המלחמה, כיוון שצוותי הקרקע עבדו כמו משוגעים. למרבה הצער נפלו במלחמה זו שישה אנשי צוות-אוויר".
במבצע קדש ראה דן טולקובסקי את התגשמות מאווייו המקצועיים כמפקד חיל-האוויר ואף התחזק בדעותיו: "הסתבר שצדקנו כאשר תירגלנו כוננויות, תירגלנו דילוג טייסות מבסיסיהן לבסיסים אחרים ותירגלנו פריסת גפים במסלולי חירום. עשינו תחרויות בין הטייסות - מי מהיר יותר בסבב תידלוק וחימוש - הכל כדי לטפח את ערך הכוננות, וזה עזר במלחמה. לעניין הסבב המהיר יש משמעות עמוקה: ככל שאתה מסוגל לבצע יותר סבבים, כך גדל מספר הגיחות שאתה יכול להוציא, ולכך יש משמעות מבצעית. בין היתר, כך מתגברים על נחיתות מספרית מול האויב".
צה"ל עזב את סיני, וטולקובסקי מסכם: "כמפקד חיל-האוויר, ראיתי לעצמי שלוש משימות: להכין את החיל למלחמה, לטפח את הכוננות גם ברגיעה, ולבסס את מעמד חיל-האוויר מול המטכ"ל בצורה הראויה לנו. נראה לי, שעמדנו במשימות האלו ביום פקודה".
בשנתיים שבין מבצע קדש לפרישתו, המשיך דן טולקובסקי לבנות את חיל-האוויר, וביולי 1958 נפרד מחיל-האוויר. כמה ימים לפני פרישתו המריא ביום אחד בשני מטוסים - במיסטר, המתקדם במטוסי החיל שכה עמל על קליטתו, ובספיטפייר השחור, שכה אהב.
בראשית שנות ה-60 הצטרף טולקובסקי לדיסקונט השקעות והיה מנכ"ל החברה וסגן יו"ר מועצת המנהלים שלה. בשנת 1985 פרש מהחברה והקים קרן הון סיכון, שעסקה בהיי-טק. בקיץ 1997 פרש מניהולה.
את התשובה הקצרה ביותר נתן כאשר נשאל מה היה הרגע הדרמטי והמרגש ביותר שלו כמפקד חיל-האוויר. "הרגע המרגש והדרמטי ביותר שחוויתי כמפקד החיל היה בעת מבצע עלום, שגם היום לא אוכל לומר עליו אפילו מלה אחת. זה נמשך רק כמה דקות, אבל זה היה בשבילי שיא של ריגוש".
מה היה? מתי היה? מה היתה הדרמה? דן טולקובסקי שותק. והמבצע העלום נשאר עלום.

עוד באותו מדור

עזר ויצמן, המפקד השישי (יולי -1958אפריל 1966)

כמעט שמונה שנים שימש עזר ויצמן כמפקדו השישי של חיל-האוויר. הוא זה שהכין את החיל למלחמת ששת הימים, המלחמה ששינתה את משקלו הסגולי של חיל-האוויר. הוא זה שאימץ את הסיסמה 'הטובים לטיס', טיפח את כוח האדם של חיל-האוויר וביצר את כוחו ומעמדו של החיל למשך שנים ארוכות

מוטי הוד, המפקד השביעי (אפריל 1966 - מאי 1973)

מלחמת ששת הימים היתה עבור מוטי הוד, מפקדו השביעי של חיל-האוויר, שעתו הקשה והמזהירה ביותר. באופן טבעי, הוא בחר להתמקד בדקות הראשונות של מבצע "מוקד", שפתח את מלחמת ששת הימים. מונולוג