בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 118 (219) 01/12/97

50 שנה | "אימצתי את 'הטובים לטיס', כי חשבו אז שטייס זה ג'ובניק"

עזר ויצמן, המפקד השישי (יולי -1958אפריל 1966)

תגיות: עזר ויצמן , מלחמת ששת הימים

כמעט שמונה שנים שימש עזר ויצמן כמפקדו השישי של חיל-האוויר. הוא זה שהכין את החיל למלחמת ששת הימים, המלחמה ששינתה את משקלו הסגולי של חיל-האוויר. הוא זה שאימץ את הסיסמה 'הטובים לטיס', טיפח את כוח האדם של חיל-האוויר וביצר את כוחו ומעמדו של החיל למשך שנים ארוכות

דן סלע


למעלה מ-30 שנה לאחר שעזב את החיל, עזר ויצמן הוא עדיין האדם המזוהה ביותר עם חיל-האוויר. במשך כל השנים נתפס ויצמן כמייצג האולטימטיבי של דמות הטייס: שופע ביטחון, חריף תגובה, הרפתקן ושש אלי קרב. היום, ממרום מושבו בלשכת נשיא המדינה, מבוגר יותר, שקול יותר ורואה את הדברים מנקודת מבט כוללת - עזר ויצמן מביט אחורה, מביט קדימה, ודי מרוצה ממה שהוא רואה. "כשאני רואה לאן החיל הזה הגיע", הוא אומר, "זה גורם לי נחת בלתי רגילה".
ויצמן קיבל את הפיקוד על חיל-האוויר ב-1958. החיל היה אז בן עשר, לאחר שתי מלחמות ובשלב המעבר מציוד של מלחמת-העולם השנייה לטכנולוגיות המתקדמות של המטוסים הסילוניים.
"קיבלתי חיל מסודר, קטן, ממפקד מעולה בשם דן טולקובסקי, שהכניס מסגרות וקבע דפוסים", הוא אומר. "כמו כולנו, גם דן היה בשנות ה-30 לחייו, בלי הרבה ניסיון, אבל למדתי ממנו הרבה בתקופה בה הייתי סגנו".

מה היו היעדים העיקריים שרצית להשיג כמפקד?


קבעתי לי יעד, שכוח-אדם הוא הנושא החשוב: הכנתו מבחינה מספרית, איכותית ומוראלית - מה שהיום מכונה במלה הנוראית מוטיבציה, שאני ממש לא סובל. התחלתי את זה עוד בתקופה שפיקדתי על בסיס רמת-דוד וניסיתי להכניס גאוות יחידה, בעיקר לטייסים. באותן שנים חשבו שטייס זה ג'ובניק, והיינו צריכים להכניס לטייסים לראש שעוד לא נגמרו המלחמות, ושבכל המלחמות הבאות שתהיינה לנו, ותהיינה לנו, חיל-האוויר יהיה הגורם המכריע. היה קשה להסביר את זה, כיוון שכל האנשים שסובבו אותנו אמרו כל הזמן 'חיל-האוויר בא ודופק 200 מטר לפני הטנקים, וזהו'.
אני ניסיתי ליצור מצב רוח אחר, שסוכם בסיסמה 'הטובים לטיס', ולא איכפת לי שימתחו עליה ביקורת מהיום עד מחר. אנשים לא זוכרים את התקופה בה חבר'ה לא רצו להתגייס, והייתי צריך לכתת את רגלי מבית-ספר לבית-ספר, ממושב למושב. חלק מגדולי חיל-האוויר זוכרים איך הייתי צריך לשכנע את המסגרות בהן הם חיו להישאר בחיל. אנשים חשבו אז שהשלום הנכסף כבר בא, ועכשיו צריך להקים בית וללמוד.
דאגתי גם לצוותים הטכניים. השתדלתי להגיע לקשר מאוד קרוב עם האנשים האלה. יש את כל הסיפורים על כך שהכרתי את כולם בשמות. הסיפורים האלה הם קצת הגזמה, אבל נכון שייחסתי לקשר איתם חשיבות גדולה. אני מדבר על דאגה לחייל, דאגה לחייו הפרטיים, וצריך לזכור שבתקופה ההיא רבים מהם היו חדשים בארץ.

איך יוצרים את המשיכה הזאת לחיל-האוויר?


"יש דבר אחד שמקל על חיל-האוויר למשוך אליו אנשים, והוא חדוות הטיסה. אני לא יודע אם יש חדוות נהיגת טנק, או חדוות הליכה ברגל 25 ק"מ. אבל מי שיש לו את חדוות הטיסה יוכל להצליח, יש לו את הפוטנציאל להצליח.
"על אף האווירה הנינוחה בסוף שנות ה-50, לקברניטי המדינה היה ברור שהסיבוב הבא מול הערבים הוא רק עניין של זמן. מירוץ החימוש באיזור לא הותיר ספקות שפניהן של מדינות ערב, ובעיקר מצרים, מועדות למלחמה נוספת.
"כל הזמן היה איזה חשש, של 'הם רבים, ואנחנו מעטים'. החשש הזה התגבר כשהתחילו להגיע המיגים", אומר ויצמן. "הרבה פעמים האשימו אותי בשחצנות, אבל הרעיון שלי היה פשוט נכון: נניח שלהם יש 200 מטוסים ולנו רק מאה. אם הם יטוסו על כל מטוס פעם ביום ואנחנו פעמיים - התגברנו על הפער הכמותי. באותה תקופה התחלנו לעבוד על דבר מאוד חשוב, שהוא סבב מטוסים. חלק מהעניין היה לחנך את הטייסים לטוס יותר מפעם אחת ביום וללמד את הצוותים הטכניים להכין את המטוסים במהירות. השיא של העניין הזה היה במלחמת יום כיפור, כשאנשים טסו ארבע-חמש פעמים ביום.
"הייתי אומר לאנשים שהמלחמה הבאה, להערכתי, עשויה להיות קצרה, כיוון שהאו"ם יתערב. הערכתי, שהמלחמה תהיה נגד מצרים, אבל לא חשבתי שהסורים והירדנים יצטרפו. הנוסחה היתה פשוטה: אם המלחמה תהיה קצרה, צה"ל חייב לכבוש מקסימום שטח. בשביל לעשות את זה, הוא צריך להפעיל מקסימום אש. בשביל להפעיל מקסימום אש, צריך את חיל-האוויר".
כדי להטות את הפער הכמותי ולהשיג עליונות אווירית שתאפשר לחיל-האוויר להפעיל את כוח האש שלו, פיתח חיל-האוויר, תחת פיקודו של ויצמן, את רעיון תקיפת שדות-התעופה. "טנק יכול לירות גם כשהוא בחניה. אונייה יכולה לירות גם כשהיא עוגנת בנמל. מטוס, לעומתם, הוא הדבר הכי קרבי כשהוא באוויר והכי אימפוטנט כשהוא על הקרקע. הבנו, שהדרך הטובה ביותר לחסל את המטוסים שלהם היא לתפוס אותם על הקרקע בהפתעה. בששת הימים באה התורה הזאת לידי ביטוי. היום הראשון של המלחמה קבע את הקרב. אנחנו, אגב, חשדנו שמה שאנחנו הולכים לעשות לאויב, הוא יכול לעשות גם לנו וכבר ב-1964 הקמנו דת"קים ראשונים".
גם תקופת כהונתו של ויצמן התאפיינה במחלוקות על מקומו של חיל-האוויר בתוך צה"ל. "אנשים לא הבינו מדוע חיל-החימוש לא יכול לתחזק את החימוש של חיל-האוויר ומדוע חיל-הקשר לא יכול לדאוג למערכות הקשר", אומר ויצמן. "אנחנו מההתחלה אמרנו לא. אנחנו מטיסים את המטוסים, מחמשים אותם, בונים את תורת הלחימה וכל האחריות היא בידי מיפקדת חיל-האוויר, שבראשה מפקד חיל-האוויר. הקרב היה לא קל. דרך אגב, זה קרב מתמיד, שהתחיל במלחמת-העולם הראשונה, בכוח האווירי האמריקאי, שרק ב-1948 הפך ליחידה עצמאית. האנגלים עשו את זה עוד קודם. מתחילת בואו של המטוס לשדה הקרב, ב-1918, התנכלו כל הזמן ליכולת שלו לפעול לבד. גם היום צריך לדאוג, שמוחות לא אוויריים לא ינסו להתלבש על הנושא הזה".
תחת פיקודו של עזר ויצמן העתיקה מיפקדת חיל-האוויר את מקומה מרמלה לקריה שבתל-אביב. "לדעתי, זאת היתה טעות", הוא אומר. "מה שצריך היה זה להוציא את צה"ל ממרכז תל-אביב ולשלב אותו עם חיל-האוויר בבסיס מחוץ לעיר. אז עוד היה אפשר לעשות את זה בקלות ולא להיתקע עם הדבר הנורא הזה בלב תל-אביב, עם כל הסכנות שיש בו בעידן הטילים. גם אחרי מלחמת ששת הימים הצעתי להוציא את המיפקדות מתחומי תל-אביב. אבל לא רק שלא יצאו, אלא הכניסו גם את חיל-הים. כנראה, שהייתי צריך ללחוץ יותר".
ויצמן מיצר על כך שדימויו הציבורי של חיל-האוויר, כמו של הצבא כולו, השתנה עם השנים. "יש אצלנו נטייה להמעיט בערכו של כל דבר שקשור לשלטון: שר, חבר כנסת, וגם צה"ל", הוא אומר. "אולי הצבא בעצמו אשם בכך. אני נישאתי לפני 47 שנים במדים. לא עלה בדעתי ללבוש חליפה. כשהיינו יוצאים לבלות בעיר, כולם היו על מדים בגאווה גדולה. הצבא בעצמו הוריד פרופיל. המפקדים של היום צריכים להילחם בזה. המפקדים צריכים להראות את הגאווה. אני לא מקבל את הטענה שהמוטיבציה נחלשה. יש היום צבא מצוין, גם מבחינת העבודה, גם מבחינת הציוד, גם מבחינת הבנת הנשק. אני רק מקווה שלא נצטרך לעמוד בניסיון ולהפעיל אותו.
"גם החשיפה של הציבור לתאונות האימונים, וההבלטה שהן זוכות לה בתקשורת, משפיעות על הדימוי של החיל. תאונות היו בתקופתי לא פחות, ואולי אפילו יותר. התנגשויות באוויר היו - אני לא רוצה להגיד כמה. יש בעיה במדינת ישראל, אולי בגלל עייפות חומר. יש כאן חדוות-העברת-הביקורת, חדוות-ההלקאה-העצמית. יושבים אנשים בערב שישי, על כוסית ופיצוחים, ומתחרים ביניהם מי יודע איפה יש יותר ברדק. אני מודיע לכולם, שהמדינה היא פי אלף יותר טובה ממה שמנסים לתאר, וזה לא רק בצבא".
ויצמן היה בסך-הכל בן 34 כשהתמנה למפקד חיל-האוויר. צעיר, נמרץ, שובב ושופע ביטחון. היום, טייס בן 34 הוא לכל היותר מפקד טייסת. "כן, הייתי שובב", הוא מחייך חיוך רחב, "ואני עדיין שומר את המכתב ששלח לי דוד בן-גוריון, אחרי שסיימתי את הפיקוד על חיל-האוויר ועברתי לאג"ם. הוא כתב כמה הוא שמח שאני ממשיך בצבא, והוסיף: 'כשמיניתי אותך למפקד חיל-האוויר, חששתי מאוד מחוש ההרפתקנות שלך, אבל ברוך השם'. מאוחר יותר נפגשתי עם בן-גוריון ואמרתי לו: 'אתה לא יודע כמה צדקת'.
"נכון, הייתי הרפתקן ושובב. בכלל, טייס צריך להיות טיפונת שובב. קודם כל, המטוס מושך לעשות את זה. עם טנק אתה לא יכול לעשות אירובטיקה או לופים. אם אתה לוקח בחור בן 21 ונותן לו ביד כלי כמו F-16 , הוא לא יכול להטיס אותו כמו סבתא. החוכמה היא לרסן את השובבות הזאת. אישית, כשקיבלתי על עצמי את האחריות, הכרחתי את עצמי כפל כפליים לדאוג ולשמור. לא אגיד שתמיד התנהגתי כפי שצריך להתנהג, אבל בסך-הכל לא היתה לי בעיה".

כשעזבת את החיל המשכת להתקדם במטכ"ל. אתה חושב שיום יבוא ואיש חיל-האוויר יוכל להתמנות לרמטכ"ל?


הכל אפשרי, אבל זו שאלה קשה. המטה הכללי מפקד על כל הכוחות בקרב, כמו הבור של חיל-האוויר, ויש כאן שאלה גדולה, האם מי שלא היה מח"ט או אוגדונר, יכול לפקד על כל הצבא. אני חושב שכן, אבל זה לא פשוט. אני הייתי קרוב מאוד ליעד, והיתה לי גם אמביציה. לדעתי, הרבה יותר חשוב שכוחות הקרקע ילמדו להבין את חיל-האוויר, מאשר שאנשי חיל-האוויר ילמדו להבין את כוחות הקרקע. הרבה יותר קשה להבין את חיל-האוויר. רק כשאתה יושב באחד ה'אפים', אתה מתחיל להבין כמה שזה שונה.

איך אתה רואה את חיל-האוויר של היום?


כשאתה מסתכל על חילות-אוויר בעולם, אז חיל-האוויר שלנו הוא כל-כך טוב, שאין מה להשוות בכלל. עם ישראל צריך לדעת שיש לו חיל-אוויר מצוין. מפקדים טובים, רמת תחזוקה טובה, חבר'ה עם מוטיבציה, מערך הגנה אווירית מצוין. צריכים להיות גאים בזה. צריך גם להעביר ביקורת, אבל לא כל היום. לדאבוני, אנחנו לא יכולים לגלות את כל הדברים היפים שחיל-האוויר עושה.
לשבת היום ולראות לאן החיל הזה הגיע, זה גורם לי נחת בלתי רגילה. אדם צריך לשפוט לא את מה שעשה, אלא את מה שעזב אחריו. אם אחריך העסק נראה לא טוב, אז אתה צריך לחפש איפה טעית. אם העסק נראה כמו שהוא היום, אתה יכול לשבת ולטפוח לעצמך על השכם. זה מה שגורם לי נחת. לראות את חיל-האוויר של היום, בנוי על נדבכי העבר, שחלק מאיתנו תרמו, זה התענוג. ואני משוכנע שחיל-האוויר הוא כל-כך חזק, שהוא גם ימשיך כך.

עוד באותו מדור

מוטי הוד, המפקד השביעי (אפריל 1966 - מאי 1973)

מלחמת ששת הימים היתה עבור מוטי הוד, מפקדו השביעי של חיל-האוויר, שעתו הקשה והמזהירה ביותר. באופן טבעי, הוא בחר להתמקד בדקות הראשונות של מבצע "מוקד", שפתח את מלחמת ששת הימים. מונולוג

בני פלד, המפקד השמיני (מאי 1973 - אוקטובר 1977)

במשך ארבע וחצי שנים שימש בני פלד כמפקדו השמיני של חיל-האוויר. בתקופתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, הקשה והמרה בכל מלחמות חיל-האוויר, נערך מבצע אנטבה והתחוללו בחיל שינויים מהפכניים, בדפוסי הניהול ובשיטות ההפעלה. פלד, האדריכל של המבנה הארגוני הנוכחי של חיל-האוויר, מתאר את רגעיו הדרמטיים והסוערים ביותר, את ההצלחות והכשלונות, החזון והמציאות