בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 121 (222) 01/06/98

50 שנה

תעודת הפלה

מאז קרב-האוויר הראשון של מטוס ישראלי, ב-3 ביוני 1948, השתתפו מטוסי חיל -האוויר במאות קרבות -אוויר, מול מטוסים שניסו לתקוף מטרות בישראל, ומול מטוסי אויב שתקפו מטוסים ישראליים. קרב -אוויר הוא קרב לחיים ולמוות, בין טייס לטייס, בין מכונה למכונה, על קצה גבול היכולת של שניהם. לרגל שנת ה-50 קיבצנו את סיפורי קרבות -האוויר הבולטים והמיוחדים ביותר מאז הקמת חיל -האוויר. מהפלת הדאקוטות המצריות על -ידי מודי אלון, דרך קרבות -האוויר הגדולים שקדמו למלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, הפלות הבכורה והשיאים העולמיים, ועד הצל"ש שהוענק לטייסי חיל -האוויר, על כך שלא הפילו מיג

נועם אופיר

3 ביוני 1948 - ההפלה הראשונה


ב-3 ביוני 1948 נשלחו שני מטוסי דאקוטה מצריים להפציץ את תל-אביב מהאוויר. מטוס מסרשמיט של חיל-האוויר, שהטיס מודי אלון, מפקד טייסת הקרב הראשונה, ירה לעבר מטוסי הדאקוטה והפילם. הדאקוטה הראשונה הופלה באיזור תל-אביב. הדאקוטה השנייה המשיכה לטוס דרומה, מותירה מאחוריה שובל עשן שחור, והתרסקה בקרבת רחובות.
בקרב-האוויר צפו אלפים מתושבי תל-אביב, שרובם התבשרו לראשונה כי לחיל-האוויר הצעיר יש מטוסי קרב. ארבעה חודשים לאחר-מכן, תוך כדי מלחמת העצמאות, נהרג הטייס מודי אלון בהתרסקות מסרשמיט, לאחר שחזר מתקיפה בחזית הדרום.

1 בספטמבר 1955 - קרב-האוויר הסילוני הראשון


לאחר מספר חדירות של מטוסי ומפייר מצריים לתחומי ישראל, הוזנקו לעברם מטוסי מטאור ישראליים. אל"מ (מיל') אהרון יואלי הפיל שני מטוסי ומפייר בתותחים. על הפלת המטוסים זכה יואלי בעיטור העוז.
אלה היו ההפלות הראשונות של מטוס המטאור בחיל-האוויר, וההפלות הראשונות של מטוס סילוני בחיל-האוויר.

14 ביולי 1966 - שיא עולמי: הפלה ראשונה של מיראז'


ארבע שנים לאחר שנקלט בחיל-האוויר הישראלי, נרשמה לזכות מטוס המיראז' ההפלה הראשונה שלו, שהיתה גם הפלת הבכורה העולמית של המטוס.
רביעיית מטוסי מיראז', שהוזנקה לאיזור רמת-הגולן, נכנסה לקרב עם זוג מטוסי מיג-21 סוריים. בקרב שהתפתח הצליח טייס המיראז', תא"ל (מיל') יורם אגמון, להפיל את אחד ממטוסי המיג באש תותחים. זאת היתה הפעם
הראשונה בעולם בה הופל מיג-21, שהיה אז אחד ממטוסי הקרב המתקדמים ביותר של ברית-המועצות.

13 בנובמבר 1966 - קרב-האוויר הארוך ביותר


באמצע נובמבר 1966 פשט כוח קרקעי של צה"ל על הכפר סמוע, שבאיזור הר חברון. לאיזור הפשיטה הגיעו מטוסי האנטר ירדניים, ולעברם הוזנק זוג מטוסי מיראז' ישראליים. תא"ל (מיל') רן רונן (פקר), מוביל הזוג, החל במירדף אחרי אחד ממטוסי ההאנטר. קרב-האוויר בין שני המטוסים נערך בגובה נמוך, כשהמיראז' מנסה להגיע לעמדת ירי, אך ההאנטר מצליח להתחמק שוב ושוב.
בשלב מסוים נאלץ טייס ההאנטר למשוך לגובה, כדי לא לפגוע בקרקע. המיראז' פתח באש תותחים, והמיג נפגע והתרסק. הקרב ארך למעלה משמונה דקות - עידן ועידנים במושגי קרב-אוויר.

29 בנובמבר 1966 - הפלה ראשונה בטיל אוויר-אוויר


ב-29 בנובמבר 1966 הוזנקו שני מטוסי מיראז' ישראליים לאיזור ניצנה, להגן על פייפר של חיל-האוויר, שמטוסי מיג-19 מצריים התקרבו אליו וסיכנו אותו. אחד מטייסי המיראז', סא"ל (מיל') מיכאל הבר, הגיע לעמדת ירי, וממרחק שני ק"מ, שיגר טיל אוויר-אוויר מונחה-מכ"ם, מסוג מאטרה 530 . הטיל פגע במדויק, והמיג התפוצץ.
זו היתה הפעם הראשונה בה הושגה הפלה באמצעות טיל אוויר-אוויר. עד לאותו יום הושגו כל ההפלות, של מטוסי הבוכנה והסילון, באמצעות תותחים. לאחר שטייס המיראז' השני שיגר גם הוא טיל לעבר המיג הנוסף, אך החטיא - הפיל אותו הבר בתותחים.

7 באפריל 1967 - מופלים שישה מטוסי מיג-21


בשעות הצהריים של ה-7 באפריל 1967 החלו הסורים בהרעשה ארטילרית כבדה על ישובי הצפון, שגרמה לאבידות בנפש וברכוש. מטוסי קרב של חיל-האוויר שהוזנקו לשתק את האש הסורית, נתקלו במטוסי קרב סוריים.
באיזור התפתח קרב-אוויר המוני, שהסתיים בהפלת שישה מטוסי מיג-21 סוריים, אז מטוסי הקרב הסוריים המתקדמים ביותר, על-ידי מטוסי מיראז' ישראליים. כל מטוסי המיראז' שבו בשלום לבסיסם.

6 ביוני 1967 - קרב-האוויר המרוחק ביותר


ביומה השני של מלחמת ששת הימים, לאחר שטופולב-16 עיראקי תקף בישראל, נשלחו מטוסי ווטור של חיל-האוויר לתקוף את שדה-התעופה H-3 שבמערב עיראק. תוך כדי התקיפה, הופיעו בשמיים מטוסי האנטר עיראקיים. רס"ן (מיל') בן-ציון זוהר ז"ל, טייס אחד הווטורים, הצליח לתמרן את המפציץ שלו לעמדת ירי והפיל את אחד ההאנטרים. זאת היתה ההפלה הראשונה והאחרונה בעולם, שהשיג מטוס ווטור.
באותה גיחה הוזנק לעבר הווטורים מיג-21 עיראקי, שהופל על-ידי אל"מ (מיל') יהודה קורן, מוביל מטוסי המיראז' שליוו את הווטורים. שתי ההפלות הושגו במרחק של כ-500 ק"מ מגבולות ישראל.

12 במאי 1970 - סקייהוק מפיל מיג באמצעות רקטות


שתי ההפלות היחידות שנרשמו לזכותו של מטוס הסקייהוק, המחישו כושר אילתור ומחשבה מקורית של הטייס אל"מ עזרא דותן (בבן) ז"ל.
ב-12 במאי פיטרלו מטוסי סקייהוק באיזור הצפון, במסגרת מבצע של צה"ל נגד כוחות מחבלים ב'פתחלנד'. המטוסים נתקלו בצמד מטוסי מיג-17 סוריים. למרות שלא היו חמושים בטילים, אלא בכוורות רקטות נגד טנקים, החלו הסקייהוקים לרדוף אחרי המיגים.
הטייס עזרא דותן התקרב לאחד ממטוסי המיג, שיגר לעברו רקטות אוויר-קרקע, והפילו. כעבר מספר דקות הפיל דותן מיג-17 נוסף, הפעם בתותחים.

30 ביולי 1970 - הקרב עם הרוסים


בתחילת 1970 הגיעו למצרים טייסי קרב רוסים, כדי לתגבר את חיל-האוויר המצרי. לאחר שמטוסי מיג-21, שהוטסו על-ידי טייסים רוסים, ניסו להפיל סקייהוק ישראלי, הוחלט ליזום עימם עימות ישיר.
בשעות הצהריים של ה-30 ביולי חדרה רביעיית מיראז'ים לחלקו הדרומי של מפרץ סואץ. מיד הוזנקו לעבר המטוסים הישראליים כ-30 מטוסי מיג-21, במטרה ליירט את המטוסים הישראליים. מולם התייצבו 12 מטוסים ישראליים: שמונה מיראז'ים וארבעה פאנטומים.
שני מטוסי מיג-21 הופלו על-ידי המיראז'ים, שניים נוספים על-ידי הפאנטומים. מיג-21 נוסף, שנפגע מטילים ששוגרו לעברו ממטוסי מיראז', התרסק בדרכו לבסיס. כל מטוסי המיג הוטסו על-ידי טייסים רוסים.

13 בספטמבר 1973 - קרב-אוויר המוני מול חופי סוריה


פאנטומים שיצאו לגיחת צילום בסוריה, נתקלו במספר רב של מטוסי מיג סוריים. מטוסי מיראז' ופאנטום הוזנקו לעברם ויצרו מגע עם המיגים. בסדרת קרבות-האוויר שהתפתחה באיזור הופלו 12 מטוסי מיג-21. אחד ממטוסי המיראז' נפגע, וטייסו חולץ בשלום.

18 באוקטובר 1973 - מטוס של חיל-האוויר מפיל מטוס זהה


במלחמת יום הכיפורים נערך לראשונה מפגש בין טייסים ישראלים לטייסים ערבים, שהטיסו מטוס קרב זהה.
רביעייה של מטוסי נשר (מיראז'-5 שיוצר בישראל על-ידי התעשייה האווירית) הוזנקה ליירט שישה מטוסי מיראז'-5 לוביים, שהיו בדרכם לתקוף בסיס של חיל-האוויר במרכז הארץ. שניים מהמטוסים הלוביים הופלו על-ידי טייסי הנשר הישראלים, ומטוס לובי נוסף התרסק לים התיכון במהלך הקרב. מספר ימים לאחר-מכן הפיל נשר ישראלי מיראז' לובי נוסף.

20 באוקטובר 1973 - ארבע הפלות בקרב אחד


אל"מ (מיל') גיורא אבן (אפשטיין), אלוף ההפלות של חיל-האוויר, רשם לזכותו 17 הפלות. 12 מתוכן במלחמת יום הכיפורים, וארבע מהן - באותו קרב-אוויר.
ב-20 באוקטובר, בשעות הצהריים, הוזנקה רביעיית מיראז'ים שהוביל אפשטיין, לכיוון ג'בל עובייד, דרום-מערבית לאגם המר הגדול. אפשטיין הפיל את אחד משני מטוסי המיג-21 המצריים שטסו באיזור, ואז התברר כי מדובר במארב, ולמטוסים הישראליים ממתינים 20 מיגים. התפתח באיזור קרב-אוויר המוני, שבסופו נותר אפשטיין לבד מול עשרה מיגים. הוא הפיל שלושה מהם בירי תותחים, ושב לבסיס. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוענק לגיורא אבן (אפשטיין) עיטור המופת על סדרת ההפלות חסרת-התקדים שהשיג במלחמה.

27 ביולי 1979 - הפלת בכורה כפולה: ל-F-15 ולכפיר


ב-27 ביולי 1979 התרחש קרב-האוויר הראשון בין מטוסי F-15 וכפיר, למטוסי אויב. שישה מטוסי F-15 ושני מטוסי כפיר פיטרלו באותו יום בשמי לבנון, כשהם מחפים על מטוסי פאנטום, שתקפו מטרות מחבלים. בשלב מסוים הוזנקו לעבר מטוסי הפאנטום שתי רביעיות מיגים סוריות.
בקרב ההמוני שהתרחש באיזור דאמור וליד בסיסים באיזור צור וצידון, הפילו מטוסי ה-F-15 ארבעה מטוסי מיג-21. גם מטוס הכפיר הפיל בקרב זה מטוס אויב, מסוג מיג-21. ההפלה, שבוצעה באמצעות טיל אוויר-אוויר, היתה ההפלה הראשונה של הכפיר.

13 בפברואר 1981 - הפלה ראשונה בעולם של מיג-25


המיג-25 נחשב במשך שנים רבות למטוס קרב שלא ניתן ליירטו - הן בגלל מהירותו הגבוהה (קרוב לשלושה מאך) והן בגלל הגובה הרב בו הוא טס (עד 70 אלף רגל). ב-13 בפברואר 1981 נקלע מטוס F-15 של חיל-האוויר לקרב-אוויר עם מיג-25. תא"ל (מיל') בני צינקר, טייס ה-F-15 , שיגר לעבר המיג-25 טיל אוויר-אוויר. המיג נפגע והופל. היתה זו הפלת בכורה עולמית של מיג-25. לימים, הפילו מטוסי ה-F-15 של חיל-האוויר מטוסי מיג-25 נוספים.

28 באפריל 1981 - הפלת בכורה עולמית ל-F-16


ב-28 באפריל 1981 הוזנקו מטוסי F-16 לעבר מסוקי תובלה סוריים, שפעלו בלבנון. אל"מ רפי, אז טייס ה-F-16 הצעיר ביותר בחיל-האוויר, הפיל את אחד מהם בפגזי תותח. המסוק הסורי היה מסוג מי-8. זאת היתה ההפלה הראשונה בעולם של מטוס F-16 .

9 ביוני 1982 - קרב-האוויר הגדול מכולם


ביומה הרביעי של מלחמת לבנון, לאחר שחיל-האוויר החל לתקוף את סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון, הזניקו הסורים עשרות מטוסי מיג-21 ומיג-23, כדי להגן עליהן. בתגובה הזניק חיל-האוויר מטוסי F-15 ו-F-16 . כ-120 מטוסי קרב משני הצדדים השתתפו בקרב-האוויר, הגדול ביותר שנערך אי פעם במזרח-התיכון.
באותו יום הופלו 25 מטוסי קרב סוריים, על-ידי מטוסי F-15 ו-F-16 ישראליים. למעשה, כשליש מהמטוסים הסוריים שחצו את הגבול ללבנון באותו יום הופלו או נפגעו. במשך היומיים שקדמו לקרב וביומיים שלאחריו הפילו מטוסי ה-F-15 וה-F-16 של חיל-האוויר עוד כ-46 מטוסים ומסוקים סוריים. אף מטוס ישראלי לא הופל בקרב-אוויר במלחמת לבנון.


באחת ההפלות היותר-מיוחדות של חיל-האוויר, היה מעורב מטוס ישראלי, אך לא היה בו טייס שעל-שמו נרשמה ההפלה. באותו יום, ה-14 במאי 1981, זכה מיג-21 סורי בתואר המפוקפק - המטוס המאויש הראשון בעולם, שהופל בקרב-אוויר עם מטוס לא מאויש (מל"ט). טייסת המזל"טים והמל"טים של חיל-האוויר הפכה לטייסת היחידה מסוגה בעולם, שקיבלה תעודת הפלה.
החודשים הראשונים של 1981 היו סוערים מאוד מבחינת חיל-האוויר, וטייסת המל"טים רשמה שיאי פעילות חדשים. המאבק על השליטה בשמי לבנון הביא למפגשים חוזרים ונשנים בין מטוסים סוריים לישראליים, שהוכרעו לטובת מטוסי חיל-האוויר. לאחר שאיבדו מטוסים רבים, החלו הסורים להקים בבקעת הלבנון מערך סוללות טילי נ"מ, כדי לפגוע בחופש הטיסה של חיל-האוויר. סוללות הטילים נועדו להצליח בתחום בו נכשלו מטוסי הקרב.
המל"טים של חיל-האוויר נשלחו לאסוף מודיעין עדכני על סוללות הטילים ועל היערכות הצבא הסורי בלבנון ובסוריה. בטייסת המל"טים הופעלו באותה תקופה מספר סוגים של מל"טים ומזל"טים, שהחשוב בהם היה מל"ט פיירבי, מתוצרת "טלדיין-ראיין", "מבט" בשמו העברי.
הפיירבי היה המל"ט הראשון שרכש חיל-האוויר, עוד בתחילת שנות ה-70. הוא פותח כמל"ט צילום לגובה רב, וזכה להצלחה רבה במלחמת וייטנאם. עד מהרה, הפך לאחד מאמצעי המודיעין החשובים של חיל-האוויר.
אביב 1981 היה אחת מתקופות השיא של הפיירבי, והוא יצא לגיחות צילום רבות בסוריה ובלבנון. הפיירבי, שגודלו כשל מטוס קל, צויד במצלמה שאיפשרה לו לכסות בכל צילום שטח של כמה עשרות קילומטרים רבועים.
"בתקופה של משבר הטילים ביצענו מספר גבוה מהרגיל של גיחות צילום בלבנון ובסוריה", מספר סא"ל (מיל') אילן, לשעבר סגן מפקד טייסת המל"טים והמזל"טים של חיל-האוויר. "הבעיה היתה, שהסורים הפגינו שיפור משמעותי ביכולתם לאתר את המל"טים לאחר שחצו את קו הגבול. בתוך פרק זמן קצר איבדנו מספר מל"טים שהופלו מאש נ"מ, או על-ידי מטוסי מיג. התעורר צורך דחוף למצוא פיתרון לבעיה".
מה שהיקשה על הפיירבי להתמודד עם המיגים היה כושר התימרון הגרוע שלו. שיעור הפנייה שלו היה נחות משמעותית מזה של כל מטוס קרב סורי. בגובה 15 אלף רגל ומעלה, היה רדיוס הפנייה של המל"ט קרוב ל-15 ק"מ. אולם, למל"ט היה יתרון אחד בולט על פני מטוסי הקרב. בהיעדרו של טייס בקוקפיט, יכול היה המל"ט לבצע שינויי גובה מהירים, בג'י גבוה, שמטוסי קרב מאוישים אינם מסוגלים לבצע. היכולת לטפס במהירות לגובה, או להוריד חרטום ולצלול, בשילוב עם הפרופיל הדק של הפיירבי, הפכו אותו למטרה קשה ליירוט.
בטייסת החליטו לנצל את התכונה הזאת, ותיכנתו מספר כפתורים בקרון הפיקוד, כך שלחיצה עליהם תורה למל"ט לטפס במהירות לגובה או לצלול. ניסויים שנערכו בארץ מול מטוסי קרב של חיל-האוויר, הוכיחו כי שינויי גובה מהירים מקשים על הטייסים לאתר את המל"ט ולהפילו. כעת היה צריך לבחון האם השיטה הזו יעילה גם מול הסורים.
"גיחות הצילום שעשינו בסוריה ובלבנון זכו לעניין רב בחיל-האוויר והוגדרו כחיוניות מאוד", נזכר אילן. "כאשר מטוס אויב היה מתקרב לעמדה מאיימת, כלומר למצב בו הוא יכול לשגר טילים או לירות על המל"ט בתותח, היינו מתחילים בתרגילי ההתחמקות מעלה ומטה. ברגעים כאלה, המתח בקרון הפיקוד היה עולה, כי כל אירוע כזה היה מסכן את הצלחת המשימה: לצלם את כל היעדים ולהחזיר את המל"ט הביתה בשלום".
בשיאו של משבר הטילים נוצרו לא פעם מפגשים קרובים בין מל"טים למיגים הסוריים. הסורים, כך נראה, לא חסכו מאמצים במטרה למנוע מהמל"טים לבצע את משימותיהם. לאחר אחת הגיחות, כאשר בחנו מפענחי התצלומים את החומר שהושג בגיחה, הם הופתעו לראות תצלום מקרוב של מטוס מיג-21 סורי, שחלף מתחת למל"ט בדיוק כאשר מצלמתו הופעלה. התמונה היתה כה חדה, עד שאפשר היה לראות את טילי האוויר-אוויר התלויים מתחת לכנף המיג, ואפילו להבחין בקסדת הטייס. דוד עברי, שהיה אז מפקד חיל-האוויר, שלח לטייסת עותק של התמונה, עם ההקדשה: "טייס בלי עיניים מול מטוס בלי טייס".
ב-14 במאי 1981 ערך מל"ט פיירבי גיחת צילום נוספת, שהסתיימה בהצלחה רבה. גם במהלך גיחה זו הוזנקו מיגים לעבר המל"ט, אך הוא הצליח להתחמק ולשוב לשטח ישראל. לעומת זאת, אחד המיגים שהוזנק ליירט את המל"ט, לא שב לבסיסו. המטוס, מדגם מיג-21, התקרב למל"ט בניסיון להגיע לעמדת ירי ולהפילו. הטייס נכנס לסיחרור, לא הצליח להשתלט על המטוס, ונאלץ לנטוש.
כאשר שב המל"ט לישראל החליטו אנשי צוות הקרקע של טייסת המל"טים לצייר עליו סימן הפלה, כמו זה המצויר על מטוסי קרב. שלושה חודשים לאחר האירוע, קיבל מפקד הטייסת תעודת הפלה רשמית, שנרשמה לזכות טייסת המל"טים והמזל"טים כולה.

עוד באותו מדור

ההבטחה

רס"ן גיא גולן ז"ל היה הבטחה גדולה. הוא היה מוכשר, יפה, שאפתן, טייס מבריק, בין עשרת הטייסים שנבחרו לצוות ההקמה המיתולוגי של טייסת ה-F-15 הראשונה. לילה סוער אחד, בספטמבר 1979, התנפצו כל ההבטחות על מסלול הנחיתה. מה גרם לטייס המוכשר הזה לעשות את הטעות הגורלית: אולי החשש מהמעבר לתפקיד במטה, אולי האכזבה מהמיג שלא נרשם לזכותו, אולי ההתלבטות בין הקיבוץ לטייסת. משפחתו של גיא לא מחפשת את הסיבות. "מיד לאחר האסון הבנו שאין מה לבדוק את המטוס או את הנהלים", אומרת אחותו עידית, "הבנו שזה היה גיא. גיא לטוב, וגיא לרע"

היפים והאמיצים

50 שנה לחיל-האוויר, וזו הזדמנות מצוינת לבחון מחדש את מיתוס הטייס. מה השתנה בשנים האחרונות (אם בכלל), מה המרחק בין הדימוי למציאות, ומה מקומו של הטייס בתוך הפסיפס הצבאי והאזרחי. סקר שנערך עבור בטאון חיל-האוויר קובע, כי לסיסמה "הטובים לטיס" יש עדיין משקל סגולי משמעותי, וכי רוב הציבור מייחס לטייס יוקרה וחשיבות רבה. "כיום החברה היא אינדיבידואליסטית, והטייס מבטא בדיוק את הערך הזה", טוען ד"ר יורם פרי. "הוא הקאובוי הבודד על הסוס". יעקב טרנר, מנהל מוזיאון חיל-האוויר, סבור כי מיתוס הטייס נשען על הנצחון במלחמת ששת הימים: "הזכרון הזה כל-כך חזק, שהוא יישאר חקוק עוד זמן רב מאוד. גם המיתוס של בר-כוכבא שורד כבר 2,000 שנה